לפי כתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בבאר שבע, ב-5 בדצמבר עמד רז בן חמו (27) בצומת רנן סמוך לאופקים, כשהוא ממתין לאור ירוק ברמזור על מנת לפנות שמאלה לכיוון העיר. באותן נסיבות עצר מאחורי רכבו של בן חמו רכב אחר ובו מספר בני משפחה. כאשר האור ברמזור התחלף לירוק, נהג הרכב מאחור צפצף פעמיים על מנת שבן חמו יתחיל לנסוע.
מכתב האישום עולה כי בן חמו החל בנסיעה על שני הנתיבים ובכך מנע מנהג הרכב מאחוריו את המשך הנסיעה. זה בתגובה, הבהב לבן חמו, עד שזה זז לנתיב הימיני. התביעה טוענת כי הנהג שמאחור עקף את רכבו של בן חמו.
בכתב האישום נטען, כי בשלב זה לקח בן חמו אקדח אוויר שחור שהיה ברכבו, שנראה כמו אקדח אמיתי, הניף אותו ביד ימין וכיוון אותו תוך כדי נסיעה לעבר הנהג ובני משפחתו דרך החלון.
כתב האישום מייחס לבן חמו עבירת איומים. בתיק החקירה תלונת בני המשפחה מהרכב השני, וגם דוחות פעולה של שוטרת שאיתרה את הנאשם אשר מסר לידיה את האקדח. בתיק גם הקלטת שיחה למוקד 100 שבה אמר הנהג המאוים: "הייתי בהלם… הוא מוציא עליי נשק, תשמעי אני מת מפחד, אני לא יודע מה לעשות".
מלבד כתב האישום הוגשה נגד בן חמו בקשה להארכת מעצרו עד תום ההליכים, ממנה עולה כי הוא קשר את עצמו לאירוע ואישר את הרקע כפי שמסר המתלונן. כמו כן מצוין בבקשה כי לנאשם ארבע הרשעות קודמות בעבירות סמים.
בדיון בבית המשפט, עו"ד אלי אונגר שמייצג את הנאשם עתר לשחררו לחלופת מעצר, בעוד שהתביעה הדגישה בטיעוניה את חומרת המעשים ואת העובדה שבן חמו ביצע את המיוחס לו בעת שהוא מבצע עבודות שירות עקב הרשעתו בתיק סמים, מה שמלמד לטענת התביעה על מסוכנותו.
אבל השופט יריב בן דוד קיבל את עמדת הסנגור והורה על שחרורו של בן חמו למעצר בית. עם זאת, השופט לא התיר לנאשם להמשיך בריצוי עבודות שירות. במקביל נשלח הנאשם לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר, על מנת לבחון את האפשרות שימשיך בביצוע העבודות תוך כדי התנאים המגבילים שהוטלו עליו עם שחרורו.
לבקשת התביעה, השופט עיכב את ביצוע החלטתו.
בערר שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע שב נציג התביעה והדגיש את חומרת העבירה, טען למסוכנות גבוהה והוסיף כי לכל הפחות יש צורך בשחרור באיזוק אלקטרוני.
עו"ד אונגר שב והדגיש כי בעברו של הנאשם אין עבירות אלימות.
השופט יואל עדן החליט בסופו של דבר לדחות את הערר והותיר את החלטת השחרור על כנה.
עו"ד אונגר מסר: "לשכת תביעות מחוז דרום משתמשת בבקשת המעצר עד תום ההליכים כאמצעי עונשים כשאין עילת מעצר שמצדיקה מעצר עד תום ההליכים. הכל כדי להגשים מדיניות לפיה אוי לו למי שיעז לבצע עבירה ולו המינורית ביותר בזמן שמרצה עבודות שירות. לא היה מקום לזה והתיק הזה היה צריך להיסגר בתחנת המשטרה מחוסר עניין. מעבר לכך, קיימות בתיק סתירות משמעותיות שיובילו לזיכוי מרשי. מעבר לזה המתלונן נחקר באזהרה ואולי ראוי שהמתלונן הוא זה שיהיה עצור בחשד לביצוע עבירת איומים קשה כנגד מרשי".
