מנהל עיזבון שמונה להיות אחראי להוון נכסים של אדם שנפטר – אמור לפעול להשיג את המחיר המקסימלי בעבור אותם נכסים. אבל במקרה שנדון בבית משפט השלום בנצרת – שלא ממש ברור מה עומד מאחוריו – המנהל הוביל מהלך לאישור עסקה תמוהה שעלולה היתה להניב ערך של פחות משליש מגובה השוק המוערך של הנכס.
השופט איתי כרמי מבית משפט השלום בנצרת החליט, בצעד בלתי שיגרתי, לעצור את העסקה – ו"להעביר את מנהל העזבון מתפקידו". מעשית, מדובר בפיטורי המנהל מהתפקיד.
בית המשפט הוא שמינה את מנהל העיזבון.
בפסק דינו, קבע השופט כרמי, כי העסקה אינה משרתת את טובת העזבון, כי לא הונחה תשתית עובדתית מלאה המאפשרת פיקוח שיפוטי אפקטיבי וכי אופן הפעלת הסמכות חורג מהסטנדרטים החלים על בעל תפקיד הפועל מכוח מינוי שיפוטי.
המנוח הלך לעולמו בשנת 1985. עיקר נכסיו ומרכז חייו היו מחוץ לישראל ובארץ נותר נכס מקרקעין אחד.
שנים ארוכות לאחר מותו, מונה מנהל עזבון לניהול הנכס. כעבור למעלה מעשור ביקש מנהל העזבון לאשר את מכירת הקרקע בסכום של 300 אלף ש״ח, בזמן שחוות דעת שמאי שמונה על ידי בית המשפט העריכה את שווי הקרקע בכ־1.33 מיליון ש״ח.
בית המשפט קבע, כי המכירה אינה משרתת את תכלית ניהול העזבון. נקבע עוד שלא הוצגה תשתית מלאה, גלויה ושקופה באשר לדרך גיבוש העסקה, לפעולות שנעשו, אם נעשו, למקסום התמורה וכי תנאי העסקה עצמם אינם מיטיבים עם העזבון ועלולים אף להכביד עליו.
בפסק דינו הדגיש השופט כרמי, כי מנהל עזבון אינו פועל כנציג אינטרסים פרטיים, אלא כנאמן הפועל מכוח סמכותו של בית המשפט ותחת פיקוחו.
"החזית הדיונית… לא נגזרת מעמדות בעלי העניין… אלא משאלת ההצדקה המשפטית לאישור פעולת מנהל העזבון. מדובר בשאלה שביסודה עומד שיקול דעת שיפוטי עצמאי, המופעל על רקע הדין וטובת העזבון בכללותו", פסק.
עוד קבע השופט, שמנהל העזבון לא קיים הוראות מפורשות שניתנו לו וכי המידע שהובא הוצג באופן חלקי ומצמצם: "התנהלות זו, כך נקבע, פוגמת בליבת מנגנון הפיקוח השיפוטי ואינה עולה בקנה אחד עם חובת הגילוי המוגברת החלה על מנהל עזבון".
מההיבט הכלכלי נקבע כי העסקה אינה משקפת שווי אמת של הנכס ואף חושפת את העזבון לסיכונים משמעותיים. השופט כתב בהקשר זה "אין דרך עדינה לומר זאת: העסקה נפסדת וכושלת".
בית המשפט ציין כי מדובר במקרקעין בעלי פוטנציאל כלכלי משמעותי וכי בהליך תקין הכולל חשיפה לשוק ופרסום מתאים, ניתן היה להשיג תמורה גבוהה יותר אף משומת המומחה.
עוד הודגש לגבי העסקה המוזרה, שישנה התחייבות לפנות מהמקרקעין עמותה הפועלת עליו בתוך 90 יום – כאשר בפועל לא נעשה שום צעד לפנות את אותה עמותה: "לא רק שמחיר העסקה רחוק מלשקף שווי אמת, הרי שאף תנאיה מוקשים. כך, למשל, התחייב מנהל העזבון בסעיף 5 להסכם המכר, כי המקרקעין יימסרו פנויים מכל אדם וחפץ תוך 90 ימים ממועד חתימת ההסכם, אלא שאנו כבר יודעים כי מנהל העזבון מודע לכך שהמקרקעין תפוסים".
עוד מתברר מפסק הדין, שמנהל העיזבון לא שיתף את בעלי העניין – יורשיו של המנוח – בעסקה המשונה שאותה ניסה לקדם: "לא ניתן להתעלם מאי שיתוף… החברה או היורשים בעצם המהלך להתקשר עם הרוכש האפשרי למכירת המקרקעין. בבקשתו לא צירף מנהל העזבון את היורשים או את החברה כמשיבים (בניגוד לתקנה 40(ד) לתקנות הירושה, התשנ"ח – 1998). לא הזכיר מי מהם בבקשתו והסתפק בטענה 'כי לא יכולה להיות כל התנגדות לעסקת המכר… מצדו של כל מאן דהוא' ", נימק השופט כרמי את החלטתו.
