לאחר מאבק של למעלה משנתיים וניהול הוכחות, המוסד לביטוח לאומי הכיר בתושב נצרת שנפצע מירי לעבר רכבו – כנפגע תאונת עבודה. זאת בעקבות המלצת בית הדין לעבודה.
ב-15 אוקטובר 2017 בשעת בוקר מוקדמת, נסע התובע ביחד עם אחיו לעבודת שיפוצים וצבע בקיבוץ יגור. בדרכם, כאשר עצרו ברמזור בצומת בית שעריים, הגיח רכב שעקב אחריהם, ונוסעיו ירו לעברם. התובע נפצע קשה ועבר ניתוח בבטנו. אחיו, שנהג ברכבו של התובע, נפצע קלות, והשיב אש לעבר התוקפים מאקדח שנשא עמו. האח הואשם בעבירות נשק ונשפט ל-10 חודשי מאסר.
האח שנפצע קשה עבר תקופת החלמה של מספר חודשים ונקבעו לו אחוזי נכות בשל כריתת חלק מהמעי הגס. עם זאת, המוסד לביטוח לאומי סירב להכיר באירוע כפגיעה בעבודה, ודחה בפברואר 2019 את התביעה שהוגשה לו. המוסד טען כי מדובר באירוע פלילי על רקע סכסוך אישי, המנתק את הקשר לעבודתו של התובע או לסיכוני הדרך אל העבודה.
על רקע אירועי אלימות קודמים, המשטרה חקרה חשד כי הירי קשור לסכסוך ארוך שנים בין אחיו של התובע למשפחת גרושתו, אך בהיעדר ראיות – התיק נסגר והיורים לא נתפסו. התובע שנפצע קשה טען כי נקלע לזירה ונורה, רק משום שהיה "במקום ובזמן הלא נכון", מבלי שהיה לו כל סכסוך פלילי, ולמצער רק משום שנסע לעבודה ביחד עם אחיו המסוכסך עם צד שני. באמצעות עו"ד בילאל שאהין, מנהל המחלקה האזרחית במשרד עו"ד קייס סלאימה, הגיש האיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, עקב סירוב ביטוח לאומי לשלם תגמולים על רקע פגיעה בעבודה.
התביעה הסתמכה על "תקדים סילאווי" – בשנת 2016 קבע בג"ץ בעניינו של תובע שנפצע בפיצוץ רכבו, כי בין סיכוני הדרך (לעבודה) – גם סיכון של פגיעה באירוע פלילי בשל טעות בזיהוי, או בסכסוך אשר לנפגע אין בו מעורבות ישירה.
לאחר גניזת תיק החקירה באירוע הירי, התובע ביקש להעתיק את חומרי החקירה כדי לתמוך בתביעתו. המשטרה סירבה והגבילה אותו להעתקת ההודעות שנגבו מפיו בלבד, אך מפרקליטות ממחוז צפון התקבל מכתב חתום ובו הצהרה, כי אין בחומרי החקירה ראיה פוזיטיבית להוכחת זהותם של היורים, או היעד לפגיעה והרקע לה. עורכי הדין סלאימה ושאהין עמדו על כך שלפי פסיקת בית המשפט העליון – בהיעדר ראיות פוזיטיביות המוכיחות כי התובע היה היעד לירי, ומקום בו מתעורר ספק על טיבו של האירוע – יש לזקוף את הספק לזכותו של המבוטח.
בביטוח לאומי לא מיהרו לוותר, וערכו לתובע חקירה נגדית בבית המשפט, בה העלו אירועי אלימות קודמים שכוונו נגד אחיו ונגדו, או כנגדו בלבד, בניסיון לקשור אותו גם לאירוע הפלילי האחרון ולהוכיח את מעורבותו בסכסוכים. במהלך החקירה עלה כי פעמיים – בשנים 2013 ו-2016 – רכבו של התובע הוצת, ובפעם אחרת בשעה שישב עם אחיו ברכבו קפצו על הרכב רעולי פנים בכיכר ביג בנצרת, וניתצו את חלון הרכב מצד מושבו של האח בברזלים. אלא שכמקובל בטיפול המשטרה באירועים פליליים במגזר הערבי, גם מקרים אלה לא פוענחו ולא נתפסו הפורעים. בתשובה לשאלות פרקליטי ביטוח לאומי, התובע השיב: "אני לא יודע מי שרף לי את הרכבים, הגשתי תלונה אך אני לא איש מאוים ולא מסוכסך עם אף אחד. אני הולך לעבודה, הולך ברחוב רגיל והחיים שלי רגילים". באירוע הקודם של תקיפת הרכב בברזלים, הפגיעה לדבריו היתה בצד של האח ולא בצד שלו.
עורכי הדין סלאימה ושאהין הדגישו כי הלכת סילאווי דורשת ראיה ישירה כדי לקשור אדם לאירוע פלילי, ולשלילת האפשרות כי מדובר בפגיעה כתוצאה מ"סיכוני הדרך". עורכי הדין הזכירו פסק דין של בית הדין לעבודה בחיפה, אשר הכיר ברצח אדם (המנוח סלם מוחסן) כתאונת עבודה, מאחר שהיעד לירי היה למעשה מי שישב לצד הנרצח – אדם שאסף את המנוח כמה דקות לפני הירי, בדרכם לעבודה.
לאחר חקירתו של התובע בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, השופטת לובנא תלחמי סוידאן המליצה כי המוסד יחזור בו מהתנגדותו לקבלת התביעה. בימים האחרונים התקבלה בבית הדין הודעת ביטוח לאומי, כי אכן הוחלט להכיר בתובע כנפגע בעבודתו.
