בית משפט השלום בקריות גזר (8 בדצמבר) את דינו של בירהאנו זוודיה, לוחם מילואים ללא עבר פלילי, שהורשע בעבירות של פציעה כשעבריין מזוין בצוותא ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בצוותא (11 דצמבר).
מדובר באחד מתיקי האלימות הקשים שתועדו לאחרונה.
על פי כתב האישום המתוקן, ב-14 יוני 2024 שהו המתלוננים בחנות בצומת קריית אתא.
לזירה הגיעו הנאשם זוודיה, נאשם נוסף בשם ביאלין ושני אנשים נוספים.
כולם שתו משקאות אלכוהוליים עד אשר בשלב מסוים החלו זוודיה, ביאלין והאחרים להכות את נפגעי העבירה, ללא כל סיבה נראית לעין.
המותקפים עזבו את המקום והחלו לחפש מונית לביתו של אחד המתלוננים.
בזמן הזה, התוקפים הצטיידו באלה מעץ, עלו על שני כלי רכב (ביאלין והאחרים ברכב סקודה אפור, הנאשם זוודיה ברכב ניסן לבן) ורדפו אחריהם עד רחוב חלוצי התעשייה 17 בקריית חיים.
ביאלין עצר את הרכב האפור וחבריו יצאו ממנו עם אלה ורדפו אחרי הקורבנות שניסו להימלט בריצה.
אחד התוקפים תפס את אחד הקורבנות והיכה אותו בכלי התקיפה, אדם נוסף הפיל את נפגע העבירה ט' לרצפה, רכן מעליו, היכה אותו ואחז בו בידיו.
במקביל נראה ביאלין כשהוא יוצא מהרכב. הוא חטף מידי האחר את האלה, רדף אחרי א' (נפגע עבירה) והיכה אותו בכלי התקיפה בראשו ובגופו, גם כשהיה שרוע על הרצפה.
בשלב זה יצא הנאשם זוודיה מרכבו, רץ לעבר א', תקף אותו בעוד ביאלין ממשיך להכות אותו באלה.
בהמשך שניהם עברו לטפל ב-ט', שהיה שרוע על הקרקע כאשר מישהו רוכן מעליו ואוחז בו.
ביאלין היכה את ט' באמצעות האלה בגופו ובראשו מספר פעמים "עד שכלי התקיפה נשבר", במקביל בעט זוודיה ב-ט' בחוזקה בחלקו העליון של גופו ובראשו, דרך על ראשו פעמיים, "וכל זאת כאשר המתלונן ט' שרוי על הרצפה בוכה ונאנק מכאבים".
לאחר מכן, שבו המעורבים לרכביהם ונמלטו מהמקום.
כתוצאה ממעשי הנאשמים זוודיה וביאלין נגרמו ל-ט' חתך מדמם בראש, המטומה בחזה ובגב, קשיי נשימה, כאבים בחזה, בגב ובראש, פצע מדמם ברגל ימין ופצע מדמם באף.
הוא פונה למרכז הרפואי רמב"ם באמצעות מד"א.
נפגע העבירה השני, א', סבל בין היתר משפשופים בגב, כאבים בגב התחתון ופצע מדמם בקצה הגבה השמאלית ובברך שמאל.
לאחר שהנאשם זוודיה הודה במיוחס לו הוא הופנה לתסקיר שירות המבחן.
מהתסקיר עלה, כי מדובר בגבר כבן 30, גרוש ואב לילד.
הוא עלה מאתיופיה בגיל 12, השלים 12 שנות לימוד ללא בגרות, שירת שירות צבאי מלא כלוחם ואף ביצע ימי מילואים.
בנוסף, במועד התקיפה הוא עבד כמאבטח בכיר במרכז הרפואי רמב"ם, שניהל למעלה מ-16 מאבטחים.
לזוודיה אין הרשעות קודמות.
בשירות המבחן הוא שיתף כי הוא חש בושה, מכיר בחומרת מעשיו, התקשה לשלוט בכעסיו ופעל ללא שיקול דעת.
לדבריו הוא היה תחת השפעת חומרים ממכרים שהשפיעו על יכולתו לווסת את תגובותיו.
עוד צוין, כי הנאשם שירת במהלך מלחמת "חרבות ברזל" כשלושה חודשי מילואים בעזה, נחשף למראות קשים, התקשה להסתגל חזרה לחיים נורמטיביים.
שירות המבחן העריך כי ההליך השיקומי והטיפול הקבוצתי הפחיתו את רמת הסיכון להישנות עבירה.
ההמלצה היתה צו מבחן לשנה, וגם 350 שעות של"צ, ובנוסף ביטול הרשעתו שכן הרשעה עלולה לפגוע בעתידו התעסוקתי וההתפתחותי.
נציג יחידת התביעות של המשטרה הדגיש את חומרת האלימות, את המרדף, את השימוש באלה ואת הפציעות ועתר למתחם ענישה "שנע בין 14 חודשי מאסר בפועל ברף התחתון לבין 24 חודשי מאסר בפועל ברף העליון".
יחד עם זאת קיבלה התביעה את עמדת שירות המבחן, לשקול חריגה ממתחם העונש מטעמי שיקום.
מנגד טען הסניגור מטעמו של משרד עו"ד תומר נוה, כי מדובר בנאשם ללא עבר פלילי, לוחם קרבי אשר שירת במילואים בעזה במסגרת מלחמת חרבות ברזל. צעיר שעבד עד למעצרו כמאבטח בבית החולים רמב"ם וניהל צוות מאבטחים גדול. הוא הדגיש, כי הנאשם הודה "בחיקור הראשון", לקח אחריות ובעקבות הודאתו הופרד כתב האישום בעניינו, ובכך חסך כ-30 עדי תביעה.
הסניגור טען שחלקו של הנאשם בביצוע העבירות היה מינורי ביחס לאחרים, הזכיר כי הנאשם היה עצור תקופה ממושכת מאחורי סורג ובריח ובהמשך במעצר בפיקוח אלקטרוני וכי הוא אב חד הורי לילד קטין . לאור עברו הנקי, שירותו הצבאי, השירות במילואים, ההליך הטיפולי, הבעת החרטה והמלצות שירות המבחן, ביקש הסניגור לבטל את הרשעתו ולאמץ במלואן את המלצות שירות המבחן.
גזר הדין אשר ניתן על ידי השופטת סימי פלג קימלוב והוקרא על ידי השופט אור לרנר.
הוא נפתח בדיון עקרוני ובכלל הבסיסי שלפיו "הימנעות מהרשעה מהווה חריג לכלל הבסיסי שלפיו מקום שהוכחה אשמתו של אדם, יש להרשיעו בדין".
השופט הזכיר כי ויתור על הרשעה אפשרי רק כשהצטברו שני תנאים:
סוג העבירה מאפשר לוותר על הרשעה בלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים,
ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם באופן חסר פרופורציה לחומרת העבירה.
בהתייחס לתנאי הראשון קבעה השופטת קימלוב: "אני סבורה שלא ניתן לוותר על הרשעה בשים לב לפגיעה בערכים חברתיים מוגנים של שמירה על בטחונו האישי של אדם ובטחונו האישי. נסיבות ביצוע העבירות מלמדות על חומרתן לרבות המרדף המתואר בכתב האישום המתוקן, האלימות והבריונות שהפגינו הנאשם והאחר. מדובר באירוע מתגלגל שהיה מקום להפסיק אותו בכל רגע נתון – אך הנאשמים לא הפסיקו והמשיכו במסע האלימות".
באשר לתנאי השני קבעה השופטת קימלוב: "אמנם לנאשם אין עבר פלילי אך אין בכך כדי להצדיק את ביטול הרשעתו בדין… אין מקום לשקול את ביטול ההרשעה בעבירה חמורה זו".
לאחר סקירת מדיניות הענישה בעבירות פציעה ותקיפה בנסיבות דומות, קבע בית המשפט כמו התביעה, כי מתחם העונש ההולם בנסיבות תיק זה נע "בין עונש של 14 חודשי מאסר בפועל לבין עונש של 24 חודשי מאסר בפועל ברף העליון, בנוסף לענישה נלווית".
יחד עם זאת, בשלב הבא, דנה השופטת בבקשת הסנגור לסטות מהמתחם כדי לאפשר שיקום. היא ציטטה את ההלכה שלפיה ניתן לסטות ממתחם העונש אם "הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם", והוסיפה: "שוכנעתי כי בעניינו של הנאשם יש מקום לסטות ממתחם העונש אותו קבעתי וזאת בשל שיקולי שיקום".
לדבריה, הנאשם מצוי "בהליך שיקומי ארוך לאחר שהודה בהזדמנות הראשונה בכתב האישום", עברו נקי, שירות המבחן ליווה אותו לכל אורך הדרך, והוא לוחם "שחווה מראות קשים שטרם עובדו" במסגרת מלחמת חרבות ברזל בעזה.
אתר חדשות פלילי >>>
רשימת עורכי הדין הפלילים המומלצים >>>
במילים חדות הדגישה השופטת את האיזון בין חומרת המעשים לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם: "בנסיבות העניין אינני סבורה, כי עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח הולם את נסיבותיו האישיות של הנאשם ונתוניו כמפורט בתסקירים ואת הדרך שעשה הנאשם בהליך הטיפולי. כמו כן אינני סבורה שעונש של מאסר בדרך של עבודת שירות הולם וראוי את מצבו בעת הזאת".
על בסיס נימוקים אלה הודיעה כי היא "מוצאת לנכון לחרוג ממתחם העונש ההולם".
בסיום גזר הדין הוטלו על בירהאנו זוודיה העונשים הבאים:
6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, כאשר התנאי הוא שלא יעבור כל עבירת אלימות ויורשע בה.
צו מבחן לתקופה של 12 חודשים, שבמהלכו יהיה נתון בפיקוח שירות המבחן, תוך אזהרה מפורשת כי אם לא ישתף פעולה או יבצע עבירות נוספות ניתן יהיה להפקיע את צו המבחן ולדון מחדש בתיק.
צו של"צ בהיקף של 350 שעות על פי תכנית של שירות המבחן, בצירוף אזהרה דומה לגבי אי ביצוע; קנס כספי בסך 3,000 ש"ח
פיצוי כספי בסך 2,500 ש"ח לכל אחד משני המתלוננים,
עו"ד תומר נוה, שליווה את הנאשם לאורך כל ההליך המשפטי סיכם את ההחלטה במילים הבאות: "הכלל של ענישה אינדיווידואלית קיבל משנה תוקף היום בהחלטת בית המשפט אשר העדיף את שיקולי השיקום על פני שיקולי ההרתעה".
