מחלוקת זוגית סוערת שהתגלגלה לבית הדין הרבני ברחובות הסתיימה בפסק דין המציב אתגר מוכר בזוגיות שנייה: חיים משותפים עם ילד מנישואים קודמים.
מדובר בגבר ואישה שנישאו בשנת 2016 ונולדו להם שני ילדים משותפים. לשניהם היו אלו נישואים שניים: לבעל היה בן מנישואיו הראשונים, שהיה בן שנתיים וחצי בלבד בעת הנישואים. הילד גדל במחצית מהזמן בבית בני הזוג, בהתאם למשמורת משותפת שהיתה לאב.
האישה, מצדה, הגיעה לנישואים השניים ללא ילדים, ושימשה רוב הזמן כעקרת בית.
לפני הנישואין נחתם הסכם ממון, והבית שבו התגוררו היה רשום על שם הבעל בלבד.
בשנת 2021 עזבה האישה את הבית, וב־2022 הצדדים התגרשו (כשבנו של הגבר מנישואיו הראשונים היה כבן שמונה וחצי).
המאבק משפטי החל סביב הכתובה.
האישה דרשה תשלום מלא של 260 אלף שקל, בטענה שהבעל הוא שגרם לפירוד. לדבריה, הוא נקט כלפיה אלימות, ארז את חפציה בשקיות זבל, החליף את מנעולי הבית ונהג בה באופן משפיל.
עוד היא טענה, כי הבעל הקליט אותה באופן שיטתי ומנע ממנה גישה לטלפון ולרכב. "הרגשתי שהוא התחתן איתי בשביל המשמורת של הילד. להראות לבית המשפט שהוא אבא טוב. הוא אף פעם לא אהב אותי", כך טענה.
לטענת הבעל, האישה לא הצליחה להכיל את בנו מהנישואים הראשונים וניסתה להרחיקו ממנו. לדבריו, היא קיללה, השפילה אותו ואת הילד, ודרשה שיוציא את הילד מהבית כתנאי להמשך הקשר. הוא תיאר אותה כאלימה, שקרנית ורודפת ממון.
באת כוחו של הבעל אף הציגה הקלטות שבהן האישה נשמעת צורחת: "תעופו מהבית, אני אהרוג אותך". התברר כי מדובר היה במקרה שבו האב ביקש לתת שוקולד לבנו, בניגוד לדעתה.
"אל תקשיב לה, בבית הזה אני מחליט", אמר לבנו ופנה אליה: "זה לא בית שלך, זה בית של הילד".
אחד הרגעים הבולטים בדיונים היה חשיפת שיחה מתומללת שבה קיללה האישה את חמותה: "את חתולת רחוב… את מביאה לי עין הרע… שמה לי פטרוזיליה במרק – מה אני כלב? תישארו באמריקה, אל תבואו לבית שלי".
האישה טענה בתגובה כי חשה שמוקמים לה "מארבים" בבית: "אני רואה שכל הנישואין רק הייתי מוקלטת. ממש 'האח הגדול'", היא אמרה.
לטענת האישה, יחס משפחת הבעל כלפיה היה עוין, ובמקרה אחר ירק הבעל על אימה בעת ארוחת חג. לדבריה, אם כך הוא מתנהג להוריה, איך הוא מצפה שתכבד את הוריו שאף פעם לא קיבלו אותה.
עוד טענה האישה כי חמותה נהגה לומר לה: "זה בית של הבן שלי, כשאני מגיעה את יוצאת". האישה ציינה כי להורי בעלה יש בית בהרצליה והם יכלו להיפגש שם במקום להגיע לביתה ולגרום למריבות.
מלבד סוגיית הילד, עלו גם קשיים בחיי האישות. הבעל סיפר: "אני נוחר בלילה. היא היתה קמה, צורחת, אומרת שתגרום לי להתקף לב ולהתאבד. היא אמרה לי שאני לא גבר".
האישה מצידה השיבה: "הוא שכב איתי פעם בחודשיים וכשהיינו רבים פעם בכארבעה חמישה חודשים. אמרתי לו 'לך לסקסולוג'. בהתחלה קיבלתי את הילד, אבל בשלב מסוים הבנתי: אין לי פה תפקיד של אישה. רק מטפלת בילדים שלו".
בית הדין הרבני לא חסך במילים בנוגע למורכבות היחסים: "נראה כי הגורם המרכזי למשבר בחיי הנישואין הוא הבן, שהוא בנו של האיש מנישואיו הראשונים… עצם שהות הבן בבית גרמה למריבות, לקטטות ואף לאלימות. האיש לא עשה די על מנת להשיב את אשתו לחיקו, לא הסכים לתנאי של האישה להוציא את בנו מהבית, ובכך למעשה העדיף את בנו על פני אשתו".
אחד משלושת הדיינים, הרב יאיר לרנר, ציין כי הגורם השני להרס הבית הוא בעיית הנחירות של האיש, שהפריעה מאוד לאישה, עד כדי כך שלעיתים הבעל נאלץ לעזוב את חדר השינה המשותף.
"האיש היה יכול לפנות לטיפולים שמונעים נחירות בעת השינה, שכן הדבר גרם לאישה כעס ורוגז רב. מכיוון שהבעל לא פנה לטיפול בבעיה שלו הרי הוא הגורם להרס הבית", סבר הרב לרנר ופסק כי יש לחייב את האיש בכתובה ובתוספת כתובה בסך 260 אלף שקל.
לעומתו, הרבנים יהודה שחור (אב בית הדין) וירון נבון הסתפקו בפיצוי חלקי: "אי אפשר לקבוע שהאישה הפסידה כתובתה, אך ודאי שאינה זכאית לכתובה מלאה. הקושי האובייקטיבי – ילד מנישואין קודמים – הוא שהכשיל את הזוגיות".
הדיין שחור כתב עוד: "הקושי האובייקטיבי בנישואין מתעצם כאשר ישנם ילדים מנישואין ראשוניים… כאשר מדובר בילדים קטינים שגרים יחד עם שני ההורים דרגת הקושי גדולה יותר".
בית הדין קבע בסופו של דבר כי האישה זכאית גם למזונות אישה עד למועד הגירושין: 12,000 שקל עבור שמונה חודשים. לעניין הכתובה נקבע, כי האיש ישלם 130 אלף שקל, בכפוף לתוצאות ההכרעה במחלוקות הרכושיות ולכלל ההלכתי הידוע: "אין כפל מבצעים".
ב"כ האישה: עו"ד מאיר אזוט.
ב"כ הבעל: עו"ד מאיה אלפנדרי.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
