קוטייר עודה, המרצה 18 שנות מאסר, מסרב לוותר. עודה הגיש ערעור לבית המשפט העליון על החלטת נציב שב"ס להגביל את מספר עורכי הדין שהוא ראשי להיפגש עמם למשך שישה חודשים נוספים.
כנגד קוטייר מתנהלים כעת שלושה הליכים פליליים, בגין עבירות שלפי הנטען בוצעו במהלך ריצוי עונשו מאחורי סורג ובריח. בנוסף, הוא טרם הסדיר הליך הנוגע לחוב שלו לרשויות המס משום שלא הסדיר את ייצוגו המשפטי בעניין זה.
במאי 2024, החליט נציב שב"ס להגביל את מספר עורכי הדין שעימם רשאי להיפגש קוטייר ל-3 בלבד. ההנחיה היתה בתוקף עד ל- 7 באוגוסט 2024. קוטייר היה אז "אסיר-עצור" והגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בנצרת.
ביוני 2024 דחה בית המשפט את עתירותיו וקבע כי בנוסף לשלושת עורכי הדין שאושרו על-ידי השב"ס, המערער יהיה רשאי להיפגש גם עם עורכת דין נוספת. ובלבד שבכל זמן נתון יוכל המערער להיפגש עם שלושה עורכי דין בו זמנית לכל היותר.
קוטייר לא השלים עם ההחלטה וערער לבית המשפט העליון. אולם, בטרם התקיים דיון בסוגיה, השתנה הסטטוס שלו ל"אסיר", כך שהשאלה שהתעוררה בעניינו כ"אסיר-עציר" הפכה בלתי רלוונטית. בקשת רשות הערעור שלו נדחתה.
יחד עם זאת, ובהתייחס לטענותיו של המערער לעיוות דין שנגרם לו, ציין המשנה לנשיא השופט נועם סולברג כי: "ההגבלות שביקשה להטיל עליו נציבות שב"ס אינן משוללות היגיון והן נועדו לתכלית ראויה".
בסוף דצמבר 2024, עתר קוטייר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בבקשה להוסיף לרשימת עורכי הדין שעימם הוא רשאי להיפגש עורך דין נוסף. לפי הנטען, שב"ס סירב לאפשר לקוטייר להחליף את עורכת הדין בעורך הדין האחר, מאחר שעורכת הדין אושרה באופן חריג וספציפי בהחלטה שיפוטית.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את עתירתו, אך הבהיר כי הוא רשאי להיות מיוצג על-ידי כמה עורכי דין שירצה ובלבד שיפגוש לכל היותר 3 עורכי דין בכל 30 יום. באפריל 2025, הוארכה המגבלה בחצי שנה נוספת אך נקבע שקוטייר רשאי להיפגש עם ארבעה עורכי דין בכל 30 יום.
ביולי 2025 נדון ערעורו בבית המשפט העליון. בתום הדיון, הוצעה לצדדים הצעת פשרה (מספר עורכי הדין יועלה לחמישה לתקופה של שנתיים ממועד פסק הדין בערעור). קוטייר השיב כי אין באפשרותו להסכים להצעת בית המשפט וביקש למחוק את הערעור.
באוקטובר 2025 הגישה המדינה בקשה נוספת להארכת המגבלה ובנובמבר החליט בית המשפט המחוזי בנצרת על הארכה של חצי שנה.
בית המשפט קבע כי הפגיעה בזכותו להיוועץ בעורכי דין הינה מידתית, בשים לב לחשד הממשי שריבוי הפגישות שמבקש המערער לקיים ינוצל לפגיעה בשלום הציבור או במשמעת ובסדרי בית הסוהר. על החלטה זו הגישה קוטייר ערעור לבית המשפט העליון.
בערעורו, התייחס לתנאי מאסרו הקשים, לרבות החזקתו בהפרדת יחיד, ללא אפשרות ליצור קשר עם גורמים חיצוניים למעט עורכי הדין שאושרו לו. לטענת המערער, בשים לב להליכים הרבים המתנהלים בעניינו, היכולת להיפגש רק עם חמישה עורכי דין אינה מספקת ואינה מאפשרת לו לנהל את ענייניו המשפטיים כראוי.
לטענתו, עיתוי הטלת ההגבלה, לאחר שהוגשו נגדו כתבי אישום בגין עבירות שנטען כי ביצע נגד סוהרים, מעורר חשש לפגיעה מכוונת בהגנתו באותם הליכים.
בית המשפט העליון בחן את טיעוני הצדדים וקבע לפני ימים אחדים כי בנסיבות העניין, אין מקום להתערב בהחלטת המחוזי. שופט העליון יחיאל כשר קבע: "השתכנעתי כי בעניינו של המערער מתעורר חשד ממשי שפגישותיו עם עורכי דינו מנוצלות או עלולות להיות מנוצלות לצורך פגיעה בשלום הציבור או במשמעת ובסדרי בית הסוהר. על כן, מצאתי כי דין הערעור להידחות".
בהחלטה נקבע, כי קוטייר יוכל לפנות בעתיד בבקשה ממוקדת לקיום פגישה עם עורך דין (נוסף) ספציפי, בעניין ספציפי, ובקשותיו לעניין זה תישקלנה לגופן על-ידי הנציב.
