נציבות שירות המדינה הגישה תובענה משמעתית נגד רבאב עלי מריד, עובדת בכירה במשרד הרווחה, מנהלת שירות המבחן לנוער במזרח ירושלים.
לפי התובענה, הנאשמת חתמה על 24 תסקירים של קצינות מבחן ב-16 תיקים שבהם החשודים או הנאשמים הקטינים יוצגו על ידי הסנגור עו"ד עומייר מריד, שהוא בעלה של מנהלת שירות המבחן.
התסקירים הוגשו לבית המשפט לנוער, וכללו המלצות לקראת עונש וגזר דין, או המליצו על חלופות מעצר ושחרור.
לפי הנטען בתובענה, החל ממינויה של הנאשמת כמנהלת שירות המבחן לנוער, ייצג בעלה ב-50 תיקי קטינים שהתנהלו בבית משפט לנוער בירושלים.
הנאשמת לא דיווחה לבית המשפט על ניגוד העניינים שלה כתוצאה מעיסוק בעלה בייצוג הקטינים, כאשר קציני המבחן שעבדו תחתיה הכינו תסקירים לבית המשפט.
לפי כתב התובענה, הנאשמת הדריכה את קציני המבחן שעבדו תחתיה, ניתבה אליהם את התיקים, בדקה את המלצותיהם, וחתמה על התסקירים שהוגשו לבית המשפט.
כתב התובענה הוגש לבית הדין המשמעתי של עובדי המדינה, ובמסגרתו נטען כי הנאשמת פעלה בתפקידה הבכיר והרגיש, מתוך ניגודי עניינים, ובכך פגעה לכאורה בטוהר ההליכים בבית המשפט.
אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה ביקש מבית הדין לפטר את הנאשמת משירות המדינה, ולפסול אותה לתפקידים עתידיים.
בתובענה נטען כי מנהלת שירות המבחן לנוער הסתירה מהממונים עליה את עיסוקו של בעלה כמייצג קטינים, וכי היא היתה מודעת לכך שהתסקירים עליהם היא חותמת עלולים להתנגש עם האינטרסים האישיים שלה ועם בעלה ולקוחותיו: "לא יעלה על הדעת שהנאשמת תחתום על תסקיר הממליץ לבית משפט לנוער כיצד לפעול ביחס לענישתו של קטין המואשם בפלילים, כשלאותו הליך שותף גם בעלה המייצג את הקטין ולו אינטרסים שונים לחלוטין מאלה של שירות המבחן".
הנציבות טענה כי "פוטנציאל הנזק שנגרם לטוהרם של התסקירים שהוגשו לבית המשפט הוא עצום" וכי "שיקוליו של קצין המבחן הכותב תסקיר אינם יכולים להיות מושפעים משיקולים העלולים להביא בחשבון את טובת הסניגור". גם משרד הרווחה הצטרף לעתירה לפיטורי הנאשמת אשר "מעלה בתפקידה כאשת חוק".
ואולם הסנגורית של מנהלת שירות המבחן, עו"ד אילה הוניגמן, הצליחה להביך את תובעי אגף המשמעת וגם את הנהלת בתי המשפט. הנאשמת כפרה בנטען ובסיומו של הליך הוכחות – בית הדין למשמעת של שירות המדינה קבע באופן מפתיע כי לא ניתן להסתמך על המידע שבמערכת "נט המשפט" – זו המערכת הממוחשבת שבאמצעותה מתנהלים תיקי בתי המשפט בכל הארץ.
נסביר: מערכת נט המשפט כוללת בתוכה את כל הפרוטוקולים בחתימת שופט ואת כל המסמכים הרשמיים בכל התיקים. לצד זאת המערכת כוללת גם רישומים של המזכירות בבתי המשפט השונים.
כדי להוכיח כי בעלה של מנהלת שירות המבחן ייצג נאשמים באותם תיקים בהם היא טיפלה – הוגשו רישומי נט המשפט לגבי המייצגים בתיקים. פקידה מהנהלת בתי המשפט הוציאה רשימת-חיתוך של כל התיקים שבהם נרשם עו"ד מריד כמייצג – אבל רישומים אלה נעשו על ידי המזכירות בבתי המשפט, ולא תמיד הם מעודכנים (למשל עו"ד יכולים להתחלף באמצע הליך).
התובע המשמעתי יכול היה להגיש את יפוי הכוח של הסנגור באותם תיקים, או פרוטוקולים מדיוני בית משפט, אולם הוא בחר להגיש רישומי מערכת שנעשו על ידי המזכירות – ועקב כך בית הדין של שירות המדינה קבע כי אין ראיות לאמיתות תוכנם "במידת הוודאות הדרושה".
סופו של דבר, בית הדין למשמעת הסתמך על הודאה שנתנה הנאשמת עצמה במהלך חקירותיה בנציבות – בהן הודתה כי חתמה על תסקירים "בשלושה או ארבעה תיקים בהם בעלה ייצג את הנאשמים". עוד היא הודתה שחתמה על שני תסקירים לנאשמים, כאשר בעלה ייצג נאשמים אחרים באותו כתב אישום.
הנהלת בתי המשפט ונציבות שירות המדינה טענו כי לרישומים ב"נט המשפט" יש חזקת תקינות מנהלית שאין צורך להוכיח.
בית הדין של שירות המדינה דחה עמדה זו, והרשיע את הנאשמת רק בחלק קטן מהמקרים עקב הודאתה.
דייני בית הדין – עו"ד אורי כהן, עו"ד דני זקן ועו"ד ציון כהן שהנזי – החליטו לזכות את הנאשמת מרוב אירועי ניגוד העניינים עקב "קשיים ראייתיים" מאחר שלא הסכימו להסתמך על רישומי מזכירות בית המשפט שציינו את בעלה כמייצג.
הדיינים קבעו כי על אף שהורשעה בחלק קטן מהמעשים המיוחסים לה – "מעשיה עדיין רעים וחמורים וניגוד העניינים העולה מהם חריף, בוטה ועוצמתי. חטאה של הנאשמת בולט, שעה שלא משכה ידה כליל מעיסוק בתיקים הפליליים בהם שימש בעלה כאחד הסניגורים".
הדיינים ציינו: "הנאשמת במעלליה לא רק שלא סייעה לבית המשפט לבצע מלאכתו נאמנה, אלא אפשר שעשתה ההיפך הגמור. וכי כיצד יכול בית המשפט לדעת שקיימת אפשרות שהתסקיר המוגש לעיונו לא ניתן מטעמים ענייניים ואובייקטיבים בלבד? שיקוליו של קצין המבחן בתסקיר המוגש על ידו, בו ייקבע עתיד הקטין לשבט או לחסד… אינם סובלים שיקולים נגועים בדבר, דוגמת שיקולים העלולים להביא בחשבון את טובת הסניגור".
הדיינים כתבו כי ניגוד העניינים הבוטה "מחייב עקרונית פיטוריה מהשירות", ועם זאת בסיכומו של דבר החליטו להימנע מכך. הסיבה המרכזית היא מחדלי התביעה שתיקנה את כתב התובענה כמה פעמים, וחלוף הזמן הניכר מאז ביצוע המעשים. בית הדין ציין גם את "חוות הדעת הטובות מאוד על מקצועיותה של הנאשמת" שניתנו על ידי המנהלת הארצית של שירות המבחן לנוער וקצינת המבחן הראשית, בטי חנן, על "תרומת הנאשמת לטיפול בנוער עברייני במזרח ירושלים".
בסופו של דבר העונש למנהלת הנפה בשירות המבחן הסתכם בנזיפה חמורה, הורדה בדרגה למשך שנתיים, פסילה לתפקידי ניהול למשך שנתיים והעברתה מהתפקיד, ללא פיטורים. הנאשמת תמשיך בעבודה בשירות המדינה.
