האם רוחות הממשלה הנכנסת כבר מנשבות במסדרונות בית משפט העליון, והשופטים מאותתים שפניהם לשלום, ולא למלחמה על זכויות האדם בישראל?
אם מתייחסים לפסיקה האחרונה של בג"ץ שטח המחיה, התשובה חיובית, בית משפט העליון נמנע מהתערבות ואישר למדינה להמשיך לגרור רגליים ביישום פסיקת בג"ץ "שטח המחיה", ההחלטה המכוננת של השופט בדימוס אלייקים רובינשטיין לפיה לכל כלוא – עצור או אסיר – יש זכות לשטח המחיה מינימלי של 4.5 מטרים רבועים לפחות.
כפי שפורסם ב"פוסטה", כמעט חמש שנים לאחר פסק הדין המכונן של השופט רובינשטיין ב-2017, ויותר משמונה וחצי שנים ממועד הגשת העתירה ב-2014, המדינה ביקשה, וקיבלה, דחייה נוספת של חמש שנים (!) ביישום הפעימה השנייה שלה.
זאת, לפי דברי השופטים עצמם, חרף העובדה שלא הרבה השתנה עבור האסירים והעצורים מאז פסק הדין וחרף הביקורת הכמעט זהה שהביעו ביחס לביקורת שהביע אז בג"ץ.
השופט רובינשטיין לא נענה לפניית "פוסטה" למסור התייחסות לגרירת הרגליים של המדינה ובית המשפט, אבל הביע את מורת רוחו כאשר הסכים לומר משפט קצר, "צר לי מאוד על העיכוב הגדול ביישום השלב השני. גם אם האסירים אינם צדיקים, הם בני אנוש, וכך אף נאמר בפסק הדין".
אז האם הפוליטיקה נותנת אותותיה על בית המשפט?
לפי עו"ד אן סוצ'יו מהאגודה לזכויות האזרח זה התחיל כבר מזמן. "כבר שנתיים שהרוח המנשבת בחברה הישראלית היא להנהיג יד הרבה יותר קשה כלפי פשיעה", היא אומרת. "הגישה שונה לא רק בבית המשפט, זו הגישה השולטת בכל המרחב הישראלי. בכנסת, במשרד לביטחון פנים, במשטרה, בפרקליטות. לקחו צעד אחורה לגמרי מהשיח על חלופות מאסר ושיקום, והלכו הרבה יותר על ענישה ועונשי מינימום. ברוח הזו, קיים חוסר נכונות להקל על הצפיפות בבתי הכלא, וזה עלה בבירור גם בדיון האחרון שהיה בבית המשפט וגם בהחלטה" (29 דצמבר).
עוד מוסיפה עו"ד סוצ'יו כי "אנחנו כבר לא רואים ביקורת על כמות המעצרים. בפסק הדין של השופט רובינשטיין הובעה ביקורת נוקבת כלפי הכמות – והיום אנחנו בכלל במקומות אחרים. כמות המעצרים כיום הרבה יותר גבוהה, ואין על כך שום ביקורת בפסק הדין שניתן… הבעיה היא שהמדינה לא מוכנה להפנים את המשמעות של סטנדרט מינימלי של שטח מחיה. המשמעות היא שיש רף מקסימלי של מספר אסירים שאפשר להחזיק. אף אחד לא מוכן לבוא ולומר שנגמר המקום, שיש רף שמעליו אי אפשר להמשיך ולכלוא אסירים, כי אי אפשר לספק להם את המינימום הנדרש. גם בית המשפט לא מוכן לומר את זה, לצערי".
לסיכום אומרת עו"ד סוצ'יו כי "מה שמדהים זה שב-2018 המדינה ביקשה הארכה דומה, עד ל-2027. השופט, חנן מלצר, היה די מזועזע מהרעיון, הוא הביע תרעומת אדירה, הוא אמר שדחייה כזו תפגע באיזון עד כדי כך שזה כמו לבטל את הפסיקה. היום אנחנו רואים איך קיבלו את הבקשה במלואה, בלי ניסיון אפילו להגביל אותה באמצעים כלשהם".
ההתלבטות של בית המשפט העליון
בתוך כך, גם בית המשפט התייחס במורת רוח מסויימת להיסטוריית הדחיינות של המדינה ביישום הפסיקה, השופטים, יצחק עמית, יוסף אלרון ויעל וילנר, ציינו כי בקשת המדינה מציבה בפניהם "דילמה של ממש". מחד, הם התייחסו לפסק הדין האחרון ואמרו כי "חברה נמדדת, בין היתר, ביחסה לאסירים אשר משלמים את חובם לחברה מאחורי סורג ובריח", והדגישו כי "שלילת החירות אינה שוללת את זכותו של האסיר לכבוד, שממנה נגזרת זכותו לשטח מחיה מינימלי".
השופטים ציינו, כי "פסק הדין לא נפל כ'רעם ביום בהיר' על המדינה" והדגישו את העובדה שחרף הזמן שחלף ממועד הגשת העתירה ופסק הדין תנאי המעצר והמאסר כמעט ולא השתנו, מה גם שחלק מבתי הכלא נבנו בתקופת המנדט הבריטי והתנאים בהם נוראיים כל כך עד שהם "מביישים מדינה מתוקנת" – לדברי השופטים, כן?.
ואחרי כל זה, השופטים ציינו את תשובת המדינה לפיה עקב המאבק בפשיעה היתה עלייה משמעותית של כ-1000 עצורים ואסירים. "כיום מצבת הכלואים עומדת על יותר מ-15 אלף כלואים בעוד שתקן הכליאה עומד על 14,100 מקומות", ציינו השופטים. "כפי שנמסר לנו בדיון, כ-43 אחוזים מכלל הכלואים הם עצירים, רובם עד תום ההליכים, וזה נתון מעורר מחשבה", תהו השופטים אך לא הוסיפו על כך אמירה שתשפיע על בתי המשפט דלמטה.
השופטים המשיכו לרמוז על כיוון ההחלטה הצפויה שלהם, "קשה לחלוק על כך שהמדינה השתדלה ועושה מאמצים לעמוד ביעד של הפעימה השנייה, הדברים באים לידי ביטוי בשורה של החלטות ממשלה" המיועדות לצמצם את מספר הכלואים מאז החל הדיון המשפטי על שטח המחיה:
הארכת תקופת עבודות השירות משישה חודשים לתשעה חודשים;
הגברת השימוש בסמכות קצין משטרה לשחרר חשודים בערובה;
פיקוח אלקטרוני בעת ובעונה אחת על 1,750 מפוקחים;
קביעת מנגנון של שחרור מינהלי והרחבתו;
פתיחת בתי משפט קהילתיים נוספים;
הסבת אגפי ומקומות כליאה קיימים, ועוד.
ביחס לסעיף האחרון ציינו השופטים כי קיימת החלטת ממשלה מ-23 אוקטובר 2022, שעניינה "תוכנית לאומית לייעול והרחבה של מערך הכליאה ומרחב המחיה בבתי הסוהר ותיקון החלטת ממשלה". לדבריהם, במסגרת ההחלטה אושרה תוכנית לאומית ארוכת-טווח לייעול והרחבה של מערך הכליאה. לפי פרטי התוכנית, היא תתוקצב ביותר מ-830 מיליון שקל עד 2027.
השופטים סיכמו ואמרו כי "קיימות מגמות סותרות בתחום הכליאה" בישראל. מחד, "הרחבת חלופות הכליאה על מנת להקטין את מספר הכלואים", ומאידך, "גידול במספר הכלואים עקב הגברת האכיפה, החמרת הענישה, קביעת עונשי מינימום בחקיקה וצמצום הזכאים לשחרור מינהלי".
"לא די במאמצי השתדלות"
באופן אבסורדי כמעט, ובניגוד ל"מאמצי השתדלות של ממש למימוש פסק הדין", השופטים ציטטו מהפסיקה של חברם רובינשטיין, שכבר בה נכתב כי רצון טוב מצד המדינה זה לא מספיק, וכבר בה נכתב כי במשך שנים נהגות תוכניות ונעשים מאמצים, אך שינוי בשטח – אין. השופטים אמרו על כך, "מובן אפוא כי לא די ברצון טוב, לא די במאמצי השתדלות", וקראו שוב, למדינה: "הגיעה העת לבנייה של מתקני כליאה ולשדרוג של ממש של מתקני הכליאה הקיימים, על מנת לאפשר תנאי מחייה ומרחב מחייה לאסירים".
כאמור, שופטי בית המשפט העליון נעתרו לבקשת המדינה ודחו את יישום הפעימה השנייה בבג"ץ שטח המחיה עד ל-31 בדצמבר 2027, אבל ציינו כי על המדינה לעדכן את בית המשפט במצב יישום הפסיקה כל שנה ב-1 בדצמבר החל משנת 2023 ועד לתאריך היעד.
יו"ר ועדת שב"ס ארצית בלשכת עורכי הדין, עו"ד רותם טובול, אמרה על תשובת המדינה והחלטת בית המשפט: "התוכניות לפתרון הבעיה כפי שהוצגו בדיון על ידי המדינה נראות זהות לתוכניות שהוצגו כבר בעבר. הם לא הציגו נתון חיובי חדש כלשהו. על פניו נראה שלא התקדמנו, ואף הלכנו צעד אחורה. המצב בפועל הוא שיש עומס בכליאת עצורים ואסירים בבתי הסוהר, והתוכניות העתידיות הן כל כך רחוקות, שאין צפי חיובי להקלה בקרוב. על אף שבית המשפט התרשם ש'לא די ברצון טוב או במאמצי השתדלות' מצד המדינה, מאז פסק הדין שניתן ב-2017 לא יישמו הלכה למעשה את אותן המלצות, שכבר ניתנו בדיונים קודמים".
עו"ד טובול הדגישה כי "אנחנו מתרשמים מהעלייה בפועל במספר העצורים, מהיעדר שימוש בתיקונים השונים בחקיקה – שנועדו לצמצם בפועל את מכסת העצורים והאסירים – וכי אין עלייה בשחרורים המוקדמים".
לסיכום היא אמרה, כי "לצערנו, דו"חות ביקורת רבים הוגשו גם מטעם הסנגוריה הציבורית וגם מטעם לשכת עורכי הדין, כולם מתארים מצב עגום וקשה אך אין לכך התייחסות בפסק הדין. היינו מצפים לשמוע קול של שינוי בפסק הדין או הצעות לפתרונות, היינו מצפים שבית המשפט יורה למשיבים לבוא עם פתרונות מעשיים, עד לבניית מתקני הכליאה כפתרון עתידי".
עו"ד סוצ'יו והאגודה לזכויות האזרח מסרו בתגובה: "החלטת בית המשפט מצערת ביותר ומאפשרת למדינה להמשיך לכלוא אנשים בתנאים שפוגעים בליבת כבוד האדם שלהם לעוד חמש שנים נוספות. קשה לדמיין אוכלוסייה נוספת שהמדינה הייתה מעזה להמשיך ולהפר את החוק כלפיה ולפגוע בזכויות היסוד שלה במשך זמן רב כל כך. לא רק שמאמצי המדינה אינם מספקים, אלא שבשנה האחרונה הגענו אפילו לשפל חדש של הלנת עצורים על הרצפה בתחנות משטרה. ובנימה אופטימית, אני מאמינה שבסוף יהיו 4.5 מטר לאסיר, כי אני יודעת שגם שב"ס רוצים את זה, כולם מעוניינים ביעד הזה, אבל אני גם יודעת שזה מורכב להשיג אותו כי לצערי כי זכויות האסירים הם בתחתית סדר העדיפויות של כולם".
נציבת בתי הסוהר, רב גונדר קטי פרי, התייחסה להחלטת בג"צ: "שירות בתי הסוהר הוא ארגון הכליאה הלאומי והגוף המקצועי היחיד העוסק בכליאה בישראל. ככאלה, אנו אלה העומדים בראש ובראשונה על זכויותיהם של אסירים ועצורים ומקדמים תהליכי שיקום. בשנים שחלפו מאז החלטת בג"צ עשינו מאמצים והשקענו משאבים רבים לשם יישומה. לאורך השנים פעלנו ביצירתיות על מנת לקיים את ייעודנו לקליטת כל עצור הנמסר מגופי הביטחון. לשם כך בנינו כ-1,400 מקומות כליאה נוספים בבתי הסוהר עופר, נפחא ואלה.
"יחד עם זאת, מימוש ההחלטה במלואה תתאפשר רק בשיתוף פעולה מלא של כל הגופים הממשלתיים המעורבים. תפיסה הבאה לידי ביטוי בהחלטת הממשלה אשר יזמנו ואושרה באוקטובר 2022, החלטה המתקצבת את בניית אשכול מגידו לצד 1,280 מקומות כליאה נוספים בבתי הסוהר צלמון ומעשיהו. לשמחתי, החלטת בית המשפט מתקפת את ההחלטה הזו ומאשרת את דחיית ביצוע פסק דין מרחב מחיה עד לשנת 2027, על מנת לאפשר לכל השותפים לשתף פעולה למען מטרה חשובה זו".
קראתי את כל הכתבה, לא ידעתי איך להגיב ואיפה לתקוף אבל לפי הטקסט האחרון שלכם ״ היא הוסיפה ואמרה לפוסטה כי "בנימה אופטימית, אני מאמינה שבסוף יהיה 4.5 מטר לאסיר. אני יודעת שגם שב"ס רוצים את זה, אני מאמינה שכולם מעוניינים ביעד הזה, ואני גם יודעת שזה מורכב להשיג אותו. אבל לצערי, אין ספק שזכויות האסירים הם בתחתית סדר העדיפויות של כולם".
מהשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, טרם נמסרה תגובה.
משירות בתי הסוהר (שב"ס) טרם נמסרה תגובה.״
אפשר להבין שהכל על הזין של כולם וזה דבר שהוא כבר נצרך זה לא משהו שאפשר לסבול להיות דבוק לתחת של אסיר אחר,
זה אולי קצת מורכב לשנות דבר כזה אבל זה בהחלט אפשרי וזה בהחלט בהחלט נצרך… ניתן לשנות את זה בקלות. אבל אתם יודעים מה… ברגע שאיזה ילד אשכנזי יהיה בבית סוהר מאסר ממושך אז יתחילו להזיז את התחת של הכושלאמאשלהם, כרגע זה לא מעניין אף אחד ולאף אחד אין קול להשמיע את זה.
כמו שאמרו זה בתחתית סדר העדיפויות ואף אחד גם לא ימסור תגובה כי זה לא מעניין אף אחד, ואף אחד גם לא יכול לדבר אם הגופים האלה ולא יכול אפילו לערער או להחליט אחרת או לא לקבל את מה שאומרים בכתבה המחורטטת הזאת כי הם פשוט עונים תגובה מחורטטת ואף אחד לא בודק את זה… בשורה תחתונה אסירים סובלים סבל יום יומי שלא מקובל בשום מקום וזה במסגרת החוק ולאסירים אין קול.