אם לילדים שהתגוררה עם בעלה בארצות הברית גילתה שהוא ניהל מערכת יחסים עם אישה אחרת והביא עימה ילדים לעולם. בניסיון להתפייס ולהגיע לשלום בית, בני הזוג החליטו לבחון אפשרות לעלות ארצה, ובמקביל חתמו על הסכם בעניין גידול הילדים, חינוכם, הטיפול בהם, משמורת וחלוקת זמני השהות.
ההסכם אושר בארצות הברית, ובסוף שנת 2019, בעת שהאישה היתה בחודש השלישי להריונה, המשפחה עלתה לישראל. שנה וחצי לאחר מכן הגיש האב, באמצעות עו"ד עינת טירר, תביעה להשבת הילדים לארה"ב. הוא טען כי המעבר לישראל היה בבחינת ניסיון זמני להשתקע בארץ. לטענתו, מעת שהחליט לשוב לארה"ב ב-25 באפריל השנה, אי החזרת הקטינים לארה"ב חוסה תחת הוראות חוק אמנת האג (ילדים חטופים) והאמנה.
עוד טען הבעל, כי הצדדים חתמו על הסכמים נוספים בעברית ערב הטיסה לישראל, והסכמים אלה כוללים הוראה לפיה "המעבר לישראל הוא זמני, ומקום המגורים הרגיל של הקטינים הוא ארה"ב".
האישה הכחישה באמצעות עו"ד איריס מנור כי חתמה על ההסכמים בעברית. לטענתה, חתימתה זויפה.
חוק "אמנת האג" (החזרת ילדים חטופים) נועד לטפל במצבים בהם הורה אחד נוטל את הילדים המשותפים ללא הסכמת ההורה השני. כאשר מוגשת תביעה מכוח אמנת האג לבית המשפט לענייני משפחה, עליו להשיב על שתי שאלות: אחת, האם מדובר בקטינים מתחת לגיל 16? השנייה, מהו מקום מגוריו הרגיל של הקטין?
השופטת הילה גורביץ עובדיה מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה הסיקה מהעובדות שהובאו בפניה על ידי האפוטרופוס לדין, עו"ד שלומית ברנס (זערור), כי מציאות החיים מנקודת מבטם של הילדים היא שמקום מגוריהם הרגיל הוא בישראל. "המשפחה מתגוררת בישראל מזה כשנה ושמונה חודשים לאחר שעשו עליה לפי חוק השבות", ציינה השופטת, "לאור גיל הקטינים, ברי כי אינם מכירים או זוכרים מציאות חיים אחרת".
"הקטינה נולדה בישראל ומאז לידתה מתגוררת בישראל", הוסיפה השופטת, "הקטינים שולבו במסגרות החינוך בישראל ורישומם למסגרות החינוך נעשה לבקשת שני ההורים. הגעת המשפחה ארצה היתה במסגרת עלייה, לפי חוק השבות. עלייה אינה זמנית, עלייה היא מעבר קבוע".
למעלה מן הצורך, השופטת התייחסה להסכמים בעברית וקבעה כי אין מקום לדון בעתירה לאכיפתם, מפני שלא אושרו מראש על ידי בית המשפט, מה גם שהאישה טוענת כי חתימתה זויפה, ואין בהסכמים כל התייחסות לילדתם הקטנה של בני הזוג.
לסיכום, השופטת קבעה כי מקום מגוריהם הרגיל של הקטינים הוא בישראל, ולפיכך דחתה את תביעת האב בדבר אי החזרה שלא כדין (16 אוגוסט). האב חויב לשלם לאם הוצאות משפט בסך 5,000 שקל ושכר טרחת עורך דין בסך 35 אלף שקל. עוד הוא חויב לשלם את הוצאות הלשכה לסיוע משפטי, בסך 15 אלף שקל.
