שלושה כתבי אישום נפרדים שהוגשו ב-30 באוקטובר 2015 במסגרת פרשת "בלוק חוסם" (8035) ייחסו לשורה של נאשמים, "חברי הכנופייה האשדודית" שאותה הנהיג מהכלא האסיר יוסי אדרי, עבירות נשק ורצח.
במרכז כתבי האישום – חיסול מנשה מאור בפיצוץ מטען ברכבו כשנה קודם לכן (4 נובמבר, 2014).
לחוקרי ימ"ר לכיש לקח כשנה לפענח את החיסול באמצעות עד מדינה ולהביא לפרקליטות די ראיות כדי להגיש כתב האישום נגד אדרי ונגד אחרים – אנדרי וורו, אבי זהבי, שניר ואזנה, ואחד – אדי מכלוף. כל אלה הואשמו גם בשני ניסיונות לרצח, של יוסי קריחלי ודוד בוטרשווילי. השניים היו עם מאור ברכב שהתפוצץ וניצלו במזל רב.
התזה שבאה לידי ביטוי בכתב האישום המקורי היתה זו: אדרי הורה מתוך הכלא לאנשיו בחוץ – עד המדינה, ואזנה וזהבי – לרצוח עבריינים המזוהים עם קריחלי אשר נמנים עם "הכנופייה הגרוזינית" באשדוד. לצורך ביצוע החיסול, הנאשמים חברו לאנשיו של שלום דומרני, שאף הוא היה נתון בסכסוך עם הכנופיה הגרוזינית על רקע החיבור של חבריה עם יריביו המושבעים, האחים שלמה ובני שלמה ממושב חלץ.
מטען שסופק לכנופייה האשדודית לא היה תקין, ובדיוק בקטע הזמן הזה נכנס לתמונה מכלוף – מי שכונה אז כ"מהנדס" של ארגון דומרני. הנאשמים האחרים פנו אליו כדי שיתקן את המטען או יהנדס מטען חדש, כמי שכבר מוכר ככזה שיכול "לספק את הסחורה".
מכלוף ביצע את העבודה: הוא תיקן את מטען החבלה, החזיר אותו לנאשמים ואף הסביר לוורו ולעד המדינה כיצד להפעיל אותו. המטען הוטמן ברכב ה-BMW של דודו בוטרשוילי המזוהה עם "דטו" ב-3 בנובמבר 2014. ואזנה ו-וורו נסעו על אופנוע גנוב והפעילו את המטען שממנו נהרג כאמור מאור ונפצעו קריחלי ובוטרשוילי.
חלף זמן מה עד שהפרקליטות כרתה הסדר טיעון כולל עם כל הנאשמים בתיק, שנידונו לעונשי מאסר שונים, החמור מביניהם עונש מאסר עולם ל-ואזנה שהורשע ברצח.
באשר למכלוף, הצדדים הסכימו על עונש של 12 שנות מאסר, אלא שלאחר זמן קצר מכלוף ביקש לחזור בו מהודאתו, וביולי 2018 התירו לו השופטים לעשות זאת, והמשפט נגדו המשיך להתנהל. אילו ידע מה תהיה התוצאה הסופית, ספק אם היה מתחרט.
ב-2 ביולי, השופטים החליטו לזכות אותו מחמת הספק מעבירות רצח וניסיונות רצח – בנימוק שנותר ספק ביחס לשאלה האם תפקידו בפרשה "בא בגדר המבצעים בצוותא".
תחת זאת, הם הרשיעו אותו בסיוע לרצח ולניסיונות רצח, והדגישו כי הוא אינו "מסייע קלאסי", שכן תרומתו לא התבטאה רק בסיוע חיצוני לאספקת אמצעים בביצוע עבירה. הוא היה מצוי בסוד העניינים וקיים קשר עם שאר הקושרים על פני תקופה לא קצרה, ציינו השופטים, למרות שלא היה מעורב בתכנון המוקדם, ולא הוכח גם שחפץ בתוצאה – מותו של מאור ופציעותיהם של שני האחרים.
לקראת גזר הדין, לבית המשפט הוגשו תסקירי נפגעי עבירה, מהם עלתה תמונה קשה ביותר בכל הנוגע למצבה הקשה של משפחת מאור לאחר הרצח, שהיווה עבורם "שבר נוראי ממנו לא התאוששו עד היום". בני המשפחה, צוין בתסקיר, הביעו אכזבה מהסדר הטיעון, העונש הלא מידתי והעובדה שכספי הפיצויים שנפסקו לטובתם עדיין לא הועברו להם.
לכך הצטרפה בחודש יולי חזרתו של הנאשם עצמו מהסדר הטיעון שהתגבש כבר – מה שהוסיף מבחינת המשפחה שנתיים נוספים של "חיים לצד דיונים משפטיים" ו"תסכול רב לאור המגע המחודש עם הכאב והטראומה".
במסגרת הטיעונים לעונש, הפרקליטות הדגישה את חומרת מעשיו של מכלוף ועתרה לגזור עליו 20 שנות מאסר.
הסנגורים, עורכי הדין עורכי הדין אהרון רוזה ואסף שלם, הדגישו את נסיבותיו האישיות וטענו שעונשו צריך להיות פחות מזה שנגזר על הנאשמים האחרים, ביניהם זהבי שנידון לכעשר שנות מאסר.
השופטים נתן זלוצ'ובר, יעל רז-לוי ושלמה פרידלנדר קבעו כי מכלוף "מבקש לאחוז במקל בשתי קצותיו". "לא מדובר במי שלא נערך עמו הסדר טיעון, אלא במי שנכרת עמו הסדר טיעון שבוטל ביוזמתו", ציינו השופטים בגזר הדין, "ועתה, לאחר שהורשע לאחר שמיעת ראיות, הוא חוזר ומבקש להשוותו לנאשמים אחרים עימם נכרת הסדר הטיעון. משמע הסדר הטיעון עמו בוטל – אך למעשה, הנאשם מבקש להחיותו ולהשיבו לזירה דרך הנאשמים האחרים – וכך אין כל מקום לעשות".
בהמשך ציינו השופטים כי אין לקבל את הטענה שחלקו של הנאשם פחות חמור מחלקם של אחרים: "מעורבותו הינה משמעותית ומהותית, כמי שסיפק את מטען החבלה ואפשר את ביצוע הרצח".
מתחם הענישה נקבע על ידי השופטים לתקופה שבין 14 ל-17 שנות מאסר. הם התייחסו לעברו הפלילי, שכולל מספר הרשעות בעבירות נשק, ובין היתר את הרשעתו בשנת 2001 בקשירת קשר לפוצץ מטען חבלה בפתח עסק בקרית גת. דוגמא נוספת לעברו של מכלוף כ"מהנדס מטענים" סיפקו השופטים בגזר הדין כאשר ציינו תיק אחר של מכלוף: חודש לאחר פיצוץ המטען שהביא למותו של מאור, מכלוף נתפס עם מטען שעשוי משתי לבנות חבלה צה"ליות.
בסופו של דבר, השופטים גזרו על מכלוף 16 שנות מאסר, שנתיים מאסר מותנה ופיצוי של 150 אלף שקל למשפחת הקורבן.
