בימים האחרונים כלל אזרחי ישראל חווים מצב חירום המעורר תחושות קשות. תחושות המתח, החרדה ואי הוודאות באות לידי ביטוי גם בחברה הבדואית בנגב.
מאז תחילת המלחמה נרצחו בלחימה ומירי רקטות 19 תושבים בדואים מהדרום, בהם שישה ילדים. כמו כן, נכון להיום ידוע על 11 נעדרים.
ביישובים הבדואים בנגב מתגוררים יותר מ-100 אלף תושבים ללא מיגון. חלקם אפילו לא מקבלים התרעות "צבע אדום". ההשפעות של המצב ברורות: מפלס הלחץ והחרדה עולה. מצטרפת לכך גם העובדה שרוב מוקדי התמיכה הנפשית נותנים מענה בשפה העברית. עקב פערים בשפה, החברה הערבית לא יכולה לקבל סיוע נפשי במרבית מוקדי החירום.
בדיוק כאן נכנס לתמונה ארגון "תמר", שהוקם על ידי אנשי מקצוע מהחברה הערבית במטרה להנגיש מענים פסיכוציואליים בחברה הבדואית בפרט והערבית בכלל. הארגון מפעיל פרוייקטים בשותפיות עם רשויות מקומיות ומשרדי ממשלה במסגרת מכרזים ושותפיות עם ארגוני המגזר השלישי, ונתמך על ידי קרנות שונות אך לא מתקציב ממשלתי. הארגון מתמחה במתן מענים רגשיים ונפשיים במצבי חירום וטראומה. בעקבות המצב הביטחוני, הארגון מפעיל קו סיוע לתמיכה נפשית בשפה הערבית. הקו מאויש על ידי פסיכולוגים ועובדים סוציאליים מהחברה הערבית כבר מתחילת המלחמה. בארגון מדווחים על אלפי פניות ובקשות של הציבור הבדואי לקבלת תמיכה וסיוע נפשיים.
אברהים אבו ג'עפר, פסיכולוג מומחה לחירום וטראומה שמתגורר ברהט, אמר לאתר "פוסטה": "הקמנו קו לתמיכה טלפונית לנפגעים ואנשים שצריכים תמיכה נפשית. הפעלנו שירותים של פגישה עם פסיכולוגים און-ליין. אנחנו מוציאים חומרי הסברה להרגעה ב-10,000 עותקים לצורך בניית חוסן. בהתחלה, כשהכל היה בדרום, פנו אלינו בעיקר אנשים מהחברה הבדואית. ביום הראשון למלחמה פנו אלינו גם ערבים שהיו במסיבת הטבע. כאשר המצב התדרדר, התחיל להיות מענה לכל החברה הערבית".
מי האנשים שפונים אליכם?
"פונים אלינו הורים שלא יודעים להתמודד עם הילדים שלהם. פונים אלינו אנשים במצוקה נפשית וחרדות, אנשים שנפלו עליהם טילים עם המשפחה שלהם. פונים גם קרובי משפחה של אנשים שנרצחו. יש 19 נרצחים בחברה הבדואית וגם נעדרים וחטופים".
האם החברה הערבית מקבלת מענה פחות טוב מהחברה היהודית?
"התשתיות הן פחות טובות. הנושא של הנגשה, של מענה פסיכולוגי, כמעט ולא קיים בשגרה בחברה הבדואית. אין מספיק שירותים ולכן אין מענה בשפה הערבית. בקורונה הפעלנו קו יחד עם ער"ן בחברה הערבית ובשפה הערבית. הפעם ההפעלה היתה צריכה להיות מיידית ולכן אנחנו פועלים עצמאית. אנחנו עובדים רק כשיש מצבי חירום".
מה בעיקר מפחיד את ערביי ישראל בזמן המלחמה?
"מה שהפחיד אותם זה התעצמות הקונפליקט. התחושה של זהות והתחושה של ביטחון. הם מרגישים שהם החצר האחורית של המדינה, וכמו שבפשע אף אחד לא מגן עליהם, גם עכשיו אף אחד לא מגן עליהם".
האם הם מודאגים מהמצב האם שהם מודאגים ממצב הפלסטינים בעזה?
"מה שמדאיג אותם בעיקר זו תחושת הביטחון שלהם".
כמה מהם מזדהים עם הפלסטינים?
"ההתרשמות שלי היא שאלו שמזדהים עם המצב של הפלסטינים הם אנשים בשוליים. ערביי ישראל מזועזעים מהמצב שקרה".
למה בימים כתיקונם אתם לא מפעילים את הקו?
"יש בעיה תקציבית. עכשיו יש לנו תקציב. אנחנו בקשר עם כל מיני גופים ואנחנו מקווים שזה יהיה קבוע".
