העליון פסל שופט מחוזי שלא נימק כראוי החלטה לעיכוב ביצוע צו הריסה

שתף כתבה עם חברים

חברת בנייה ביקשה מהשופט אברהם הימן לפסול את עצמו מלדון בבקשתה לביטול צו הריסה, בטענה ש"ננעל" על פסיקה לטובת עיריית רמת גן. לאחר שהשופט סירב, שופטת העליון אסתר חיות קיבלה את ערעור החברה והעבירה את התיק לשופט אחר

נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות

לא בכל יום נפסל שופט מחוזי על ידי בית המשפט העליון. לכן מקרה שבו נשיאת בית המשפט עליון, השופטת אסתר חיות, פסלה את השופט אברהם הימן מבית המשפט המחוזי בתל אביב, בהחלט לא רגיל.
תחילת הפרשה אירעה כאשר עיריית רמת גן הוציאה באוקטובר אשתקד צו הריסה מנהלי לבית צמוד קרקע ברחוב תל חי בעיר, בטענה שנעשו בו חריגות בנייה. חברת תל גנים, בעלת הנכס שאף ביצעה שיפוץ נרחב במבנה, הגישה לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה לביטול צו ההריסה, וטענה באמצעות עו"ד ליאור רוב כי הצו אינו חוקי, בין היתר בשל כך שחלק מהעבודות לא מצריכות היתר בנייה וכן משום שיש למבנה אופק תכנוני שניתן להכשיר. בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן דחה את הבקשה.

תל גנים לא ויתרה וערערה לבית המשפט המחוזי. במסגרת הערעור ביקשה גם לעכב את ביצוע הצו.
כאן הגיעה שעתו של השופט הימן, שב-16 בינואר השנה, מבלי להתייחס באופן מפורט לטענות ובטרם הכריע בערעור, דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה.
תל גנים ערערה לבית המשפט העליון על החלטת השופט שלא לעכב את הצו. בהסכמת עיריית רמת גן, בית המשפט העליון הורה לעכב את ביצוע צו ההריסה.

בעקבות השתלשלות העניינים, תל גנים ביקשה מהשופט הימן לפסול את עצמו מלדון בתיק העיקרי, בטענה כי ההחלטה הלא מנומקת שמסר באשר לעיכוב ביצוע צו ההריסה היתה נחרצת ובלתי מנומקת, ומראה כי הוא "ננעל" לכאורה על פסיקה לטובת העירייה.
ב-8 במרס סירב השופט הימן לפסול את עצמו, בנימוק שבהחלטה לדחות את הבקשה לעיכוב צו ההריסה הוא בסך הכל "העריך את סיכויי הערעור". לכן, כך לדבריו, אין בהחלטתו כדי להכריע בתיק העיקרי, שבמסגרתו לתל גנים שמורה האפשרות להשמיע את טיעוניה.
גם על כך תל גנים ערערה לבית המשפט העליון, וטענה כי השופט הימן כבר "ננעל" והחליט לפסוק לרעתה, ולראיה – הוא כבר קבע קביעות גורפות ונחרצות באשר לסעד העיקרי שהתבקש בערעור.

השופט אברהם הימן

השופטת חיות קבעה כי "הקביעות שקבע המותב בהחלטתו בדחותו את הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה, היו גורפות ונחרצות, וזאת מבלי שבית המשפט התייחס בהחלטה לסיכויי הערעור או למאזן הנוחות. הדברים מעוררים קושי בייחוד משום שהריסת הבנייה יוצרת מצב בלתי הפיך ומייתרת למעשה את הערעור. בכך אין כדי לומר כי בכל מקרה שבו מוגש ערעור על הריסת בנייה יש להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, אך בהחלט מן הראוי כי החלטה הדוחה בקשה לעיכוב בנסיבות אלה, תהא מפורטת ותבהיר את הטעמים לכך על פי המבחנים הנוהגים עמנו בהקשר זה. בהינתן האמור לעיל אני סבורה כי מוטב שהדיון בערעור יישמע בפני מותב אחר של בית המשפט המחוזי בתל אביב".

בעקבות החלטת השופטת, התיק הועבר לשופט המחוזי ציון קפאח.
עו"ד רוב מסר בתגובה: "מדובר בהחלטה אמיצה וחשובה מאוד של הנשיאה, אשר שבה ומדגישה את חשיבות הביקורת השיפוטית על הליכים מנהליים הננקטים על ידי הרשויות ופוסלת שופט אשר אפשר לרשות לבצע הריסת מבנה לפני שדן בטענות שהעלינו כנגד צו ההריסה המנהלי".

השארת תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *