מי נחשבת ידועה בציבור? שאלה זו עומדת לעיתים במוקד פסקי דין בבתי המשפט לענייני משפחה, מאחר שהתשובה לשאלה זו מגלמת זכאות לכספים רבים לרבות קצבאות שונות.
אם אדם הלך לעולמו ולא הותיר צוואה, בת הזוג זכאית למחצית הרכוש שהותיר.
בסיפור שלנו המנוח נדרס ונפטר ב-2016, בזמן שהיה במשמרת במסגרת עבודתו במשטרה.
מאחר שלא הותיר צוואה, כל אחד מארבעת ילדיו (משלוש נשים שונות) של המנוח זכאי לחלק שווה מעיזבונו של המנוח בהתאם לחוק הירושה. עם זאת, היתה מחלוקת מה שיעור חלקם מהעיזבון, בהתאם לקביעה האם היתה למנוח "ידועה בציבור" או לא. המחלוקת נסבה בין ארבע נשים, כאשר שלוש מתוכן טענו שהן היו בנות זוגו של המנוח במועד פטירתו, וליתר דיוק, הידועות בציבור שלו.
גרושתו של השוטר ואם שניים מילדיו טענה כי גירושיה מהמנוח היו פיקטיביים בלבד, בשל חשש מעיקולים בגין חובות של המנוח. לטענתה, היא ורק היא ניהלה עמו חיים משותפים, והם המשיכו להתגורר יחד שנים רבות גם לאחר הגירושין, כאשר בגדיו ורכביו לאורך השנים היו בביתם, רישיונות הנהיגה והרכב הגיעו לכתובתם, המנוח ביצע רכישות של כלי עבודה ושיפץ מכספו את ביתה.
כשנחקרה הגרושה הודתה שלה ולמנוח היו מריבות לא מעטות, וחלקן אפילו בעלות גוון אלים, אך לטענתה הן היו בגלל אהבתה הרבה למנוח, והעובדה שעזב את הבית לעיתים לטובת קיום יחסים עם נשים אחרות.
נ', אמה של אחת מבנותיו של המנוח, טענה כי היא והמנוח היו יחד משנת 2009 ועד למותו, כאשר משנת 2010 המנוח עבר להתגורר איתה בדירתה והם קיימו משק בית משותף, וחיו כזוג נשוי. נ' סיפרה, כי היא ליוותה אותו באירועים של העבודה וכאשר קיבל תעודות הצטיינות. היא הוסיפה כי נשקו של המנוח ורישיונות הנשק נמצאו בביתה. כמו כן ציינה, כי ברשותה מסמכים שונים של המנוח, לרבות מסמכים מהבנק, כרטיסי אשראי, תעודת העלאה בדרגה לאחר פטירתו, משחות שונות שקיבל לטיפול רפואי, תכשירי טיפוח ועוד.
האישה השלישית, א', טענה שהתגוררה יחד עם המנוח וניהלה איתו משק בית משותף החל משנת 2011 ועד למותו כידועים בציבור. לא' ולמנוח לא היו ילדים משותפים.
לאישה הרביעית, ר', ולמנוח היה בן משותף. ר' סיפרה כי הקשר שלה עם המנוח היה לתקופות שונות, באופן לא רצוף. בניגוד לשלוש הנשים, היא טענה כי מאחר שהמנוח חי במקביל עם הנשים, אף אחת מהן אינה נחשבת לידועה בציבור, ועל כן יש לקבוע שיורשיו הינם ארבעת ילדיו הביולוגיים בלבד.
לאחר שבעלי הדין והעדים הרבים (כולל אחיו של המנוח) נשמעו ונחקרו, השופט מחמוד שדאפנה קבע כי היחידה שהצליחה להוכיח שהיא עונה על ההגדרה של "ידועה בציבור" כמשמעותו בחוק הירושה הינה נ', על אף שהודתה שהצהירה דבר שקר בפני ביטוח לאומי בדבר היותה אם חד-הורית ללא בן זוג שמתגורר עימה, ועל אף שהשניים לא ניהלו חשבון בנק משותף.
השופט נימק קביעתו בכך שנ' הוכיחה שהמנוח התגורר איתה ויחד גידלו את בתם המשותפת. כך למשל הנשק ששימש אותו בעבודתו נלקח מדירתה לאחר שנפטר, והיו בידיה גם רישיונות הנשק שלו ואישורי תשלום אגרת רישיון. "גם ההתנהלות של משטרת ישראל, מקום עבודתו של המנוח במועד הדריסה, יש בה כדי לחזק את טענתה של נ' לכך שהיא היתה בת זוגו של המנוח", ציין השופט, "כך למשל היא צירפה לתצהירה את ההודעה על העלאה בדרגה של המנוח לאחר פטירתו. כמו כן, צירפה מסמכים שונים שיש בהם ובהצטברותם להעיד על כך שהשניים ניהלו חיים משותפים… תמונות שלה יחד עם המנוח ובני משפחה נוספים מאירועים, צילום תעודה הערכה שניתנה למנוח מעבודתו, צילומי כרטיסים שונים שהיו שייכים למנוח… גם ניכר שהיא היתה מעורה במצבו הפיננסי של המנוח, וגם בכך יש להעיד על קיומם של חיים משותפים".
אשר על כן, התוצאה שהתקבלה בהתאם לחוק הירושה, היא שנ' זכתה לרשת מחצית מעיזבונו של המנוח. מחצית העיזבון השנייה התחלקה באופן שווה בין ארבעת ילדיו, כך שכל אחד מהילדים זכאי לשמינית מעיזבון המנוח.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
