ערעור על הרשעת איש עסקים בזיוף צוואת קשישה והשתלטות על דירתה

בית משפט השלום בתל אביב הרשיע לאחרונה את איש העסקים עידן צרפתי (37), בעבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף, שימוש במסמך מזויף ושבועת שקר.
בית המשפט קבע כי צרפתי, שהיה שותף במועדון כושר בתל אביב, זייף צוואה של קשישה ערירית והשתלט על רכושה – דירה בבת-ים, בזמן שהקשישה הוגדרה דמנטית ואושפזה בבית אבות.
לאחר מותה התגלתה צוואה אחרת, בה הקשישה ציוותה את רכושה לטובת קצינת משטרה, שהיתה שכנה שלה בעבר. כשהקצינה הגישה את אותה צוואה לאישור צו ירושה בבית משפט, צרפתי הגיש התנגדות וחשף את הצוואה בה הוא החזיק.

בשנת 2020 הוגש נגד צרפתי כתב אישום בטענה לזיוף המסמך, ולפני חודשים אחדים השופטת ענת יהב הרשיעה אותו בכל העבירות שיוחסו לו לאחר שהתקיימו הוכחות, וגזרה עליו 21 חודשי מאסר.
עכשיו צרפתי שכר את שירותיה של השופטת לשעבר, עו"ד שרה חביב, והגיש באמצעותה ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין בשלום, במהלכו יוצג על ידי עו"ד זהר ברזילי.

ההתפתחויות בפרשה
המנוחה שהשאירה את דירת המריבה נפטרה ב-2014, ללא ילדים.
לפי העובדות בתיק, בסוף שנות ה-90 היא עברה לבית אבות ולא התגוררה עוד בדירתה.
לבית המשפט הוגשה הצוואה הראשונה שהחזיקה קצינת המשטרה (ר"מ), שהמנוחה ציוותה לטובתה את רכושה לכאורה בשנת 2009.

ב-2016, כאשר ר"מ ביקשה לממש את הירושה היא גילתה, שצרפתי מחזיק בדירה ומשכיר אותה לאחרים והגישה בקשה לסילוק ידו של "הפולש", במקביל להגשת תלונות במשטרה.
לאחר הפתיחה בהליכים נגדו הגיש צרפתי לראשונה את הצוואה שהוא החזיק בידיו – אז התגלה כי "שניים אוחזים" בצוואות המנוחה, לכאורה. במסגרת ההליכים המשפטיים התברר כי הצוואה בה החזיק צרפתי נחתמה לכאורה בשנת 2011 (שלוש שנים לפני מותה של המנוחה) אך הוגשה על ידו רק ב-2017.

צרפתי הגיש עוד מסמך שקדם לצוואה, מ-2008, בו הקשישה אישרה לו לכאורה להתגורר בדירה עוד בחייה, ולעשות בה שימוש, לפני שהורישה לו אותה.
צרפתי צירף גם תצהיר של שכן שהלך לעולמו, ולפני מותו אישר כי הוא היה עד לצוואה שנחתמה לטובת הנאשם.

חוות דעת של מומחית לבדיקת כתבי יד במעבדות מז"פ של המשטרה קיבלה להשוואה את שתי הצוואות השנויות במחלוקת, והשוותה את חתימות הקשישה המנוחה עליהן, לחתימות אחרות שלה על מסמכים שהתקבלו מבית האבות. חוות הדעת של המומחית מהמשטרה קבעה כי יש התאמה בין "חתימות העוגן" לצוואה בה החזיקה קצינת המשטרה ר"מ, אבל אין התאמה לכאורה לחתימת המנוחה על הצוואה שהגיש הנאשם צרפתי, לפי חוות הדעת המשטרתית מדובר בחיקוי "מודל חתימת המנוחה".

הטענות והראיות
המתלוננת בתיק, קצינת המשטרה אשר לפי הנטען אחזה בצוואה אותנטית, טענה בעדותה בבית המשפט כי היא דאגה למנוחה בשנת 1996 כאשר הן היו שכנות, עזרה לה בנקיונות ואוכל, תקשרה איתה ברומנית, סייעה לה במציאת בית אבות ולאחר מכן ביקרה אותה כמה פעמים. לדבריה, בעקבות זאת הקשישה ביקשה לצוות לה את רכושה.
הקצינה הודתה כי אחרי שנחתמה הצוואה, בשנים האחרונות לחיי הקשישה ניתק הקשר.
עוד היא טענה, כי לאחר ששמעה על מותה וביקשה לקיים את הצוואה גילתה שהנאשם שולט בנכס.

צרפתי, לפי עדותו, התגורר בדירת המנוחה באישורה כ-15 שנה, מהשנים בהן היא שהתה בבית אבות.
לטענתו, היא התירה לו להתגורר בדירה מבלי לשלם דמי שכירות, ובהמשך נודע לו גם שערכה צוואה לטובתו.
הנאשם העיד שגדל והתגורר "כמה בניינים ליד המנוחה… כשהייתי בן תשע עשר היינו משחקים בכדור מתחת לבניין שלה", שם התחילה ההיכרות בשנת 1996 לערך.
לדבריו, כשראה אותה קונה בשכונה הוא עזר לה עם הסלים, "יום אחד עזרתי להעלות את זה לבית, מאז היא התחילה להביא לי סוכריות… בתור ילד… מאז הייתי נטו עוזר לה עם סלים".

לדבריו, הקשר נשמר מאז וכאשר נכנסה לבית האבות בעיר הוא נהג להגיע לבקר אותה. צרפתי טען שהיא סיפרה לו על החיים הקשים שהיו לה (ילדיה נפטרו, ז.ק) והוא הציע לה את עזרתו. היא היתה יושבת על הספסל מחוץ לבית האבות והוא היה יושב איתה, טיפל בה וקנה לה מצרכים. לטענתו, מגיל 18 או קודם לכן היא נתנה לו להתגורר בדירתה ואישרה לו אף לשפץ אותה.
לדבריו, הם שמרו על קשר עד יום מותה.

"עם השנים היא אמרה לי תגור אצלי בדירה, הלכתי איתה ביחד לעירייה. עשינו העברת זכויות לחשמל, ארנונה". הוא הציג מסמך משנת 2008, שקדם לצוואה, ובו לכאורה הקשישה אישרה כי הוא רשאי לגור בדירה. לדבריו, הבית לא היה ראוי למגורים, לכן שיפץ אותו "מא' עד ת'". שיפוץ הדירה כאשר היה בן 20 הגיע לסכום של 300 אלף שקל, לטענתו היתה לו יכולת כלכלית: "עבדתי בשלוש עבודות, גם בשוק בבסטה בראשון והייתי מרוויח יפה".

לדבריו, אחרי מותה של הקשישה, נמסרה לו צוואתה מידיו של שכן אחר, ניסים, שגם הוא נפטר מאז.
את הצוואה הזו בחתימת המנוחה לכאורה, הוא הגיש בבקשת ההתנגדות לצוואה שהגישה הקצינה.
אגב, על הצוואה לטובתו חתומים שני עדים: אחד שלא נמצא בארץ, ועוד עד שנפטר.
ראיה נוספת שהגיש צרפתי כחיזוק לגרסתו, היא תצהירו של עוד שכן שכבר אינו בן החיים, אשר כתב כי הנאשם התגורר בדירה מגיל 15, ועזר למנוחה.

השופטת יהב הביעה חוסר אמון מלא בגרסת הנאשם ובמסמכים שהציג, "איזה קשר יכול היה להיבנות בין ילד לאישה זקנה, שעברה לבית אבות?".
לפי השופטת יהב, התיאור שלו נשמע "לא מציאותי", גרסאותיו "השתנו", אין ראיה חיצונית בנוגע לשיפוץ שביצע בדירה ועוד.
השופטת הקפידה לציין בהכרעת הדין כי היא אינה נותנת אמון בגרסת הנאשם, ובהסתמך על חוות דעת מומחית מז"פ של המשטרה היא קבעה כי המסמכים של צרפתי מזויפים.

מאידך, נדחתה חוות דעת של מומחית לגרפולוגיה מטעם ההגנה, המשמשת גם כמרצה במדרשה של לשכת עורכי הדין, לפיה חתימת המנוחה על הצוואה ומסמכים שהחזיק הנאשם דווקא אותנטיים.
נדחתה גם טענת הגנה מן הצדק שהגיש הסנגור ברזילי, מאחר שהתביעה איבדה את הצוואות המקוריות והסתמכה על סריקת המסמכים, שלטענת התביעה היא נאמנה למקור.

הפרקליטות ביקשה להטיל על צרפתי 34 חודשי מאסר, וציינה את עברו הפלילי הכולל סחיטה באיומים מ-2009, ותיק אחרון של תקיפה סתם מ-2011.
השופטת יהב דנה אותו כאמור ל-21 חודשי מאסר, קנס של 90 אלף שקל ופיצוי של 20 אלף שקל לקצינת המשטרה, שנקבעה כיורשת החוקית לכאורה.

הערעור: לא ניתן להסתמך על חוות הדעת כראיה מדעית ובלעדית
השופטת לשעבר, עו"ד חביב, הגישה את ערעור הנאשם לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
לטענתה בערעור, לא הונחה תשתית ראייתית לזיוף הצוואה, ולא הוכח מעבר לספק הסביר כי כי המסמך מזויף. "המאשימה לא הציגה כל ראיה המצביעה על אשמתו של המערער, פרט לחוות הדעת של המומחית מטעמה. הראיה היחידה להוכחת הזיוף היא חוות הדעת של מומחית מז"פ המשטרה.
"בית המשפט שגה כשקבע כי חוות דעת זו מספיקה כדי להוביל להרשעה, לא היה מקום להרשיע את המערער על סמך חוות הדעת ללא ראיות נוספות לזיוף. משקל חוות הדעת נמוך, והיא אינה יכולה להביא להרשעה, אלא כחיזוק בלבד לראיות אחרות שאינן", בתיק החקירה ובראיות שנחשפו במשפט.

עו"ד חביב חזרה והדגישה שחוות הדעת היא ראיה נסיבתית בלבד, ואינה ראיה מדעית המצביעה על זיהוי או אי-זיהוי חד משמעי. "השוואת כתב יד איננה מדע מדויק והיא נתונה להתרשמותו של הבודק. שונה הדבר מזיהוי של טביעות אצבע או ד.אן.איי שם ניתן לקבוע זיהוי חד ערכי. למרות זאת, בית המשפט הסתמך על חוות הדעת כראיה יחידה לזיוף, מבלי לדון בקבילותה ובמשקלה".

בערעור נטען עוד: "כתב ידו של אדם עשוי להשתנות במהלך יום עבודה ובוודאי במהלך השנים, לאור מצב רפואי כזה או אחר, בשל מצב נפשי, בשל נטילת תרופות, בשל מחלה או אפילו בשל עייפות או תשישות. אין מחלוקת כי חתימה אחת של אדם אינה זהה לחתימתו האחרת במאת האחוזים. השוואת כתבי היד של המנוחה לאורך השנים לא הביאה בחשבון את השינויים הפיסיולוגיים שעברו על המנוחה. יש לבחון את השינויים בחתימה בהתחשב במצבה הרפואי, בתרופות שנטלה, ובמצבה הקוגניטיבי.
"לצד חוות הדעת, מהן הראיות הנוספות אותן הציגה המאשימה כדי לבסס מסקנה מרשיעה? התשובה היא – כלום", למעט ההתרשמות השלילית של השופטת מעדות הנאשם.

עוד נטען, כי בית המשפט שגה כשהתעלם ממסמכים נוספים שהוגשו בהסכמה ומצביעים על הסכמת המנוחה כי המערער יתגורר בביתה בעודה בחיים, בין היתר מסמך כתוב המרשה לו לעשות שימוש בדירה.
מסמכים נוספים הם האישורים שהציג המערער כי העביר את חשבונות הדירה על שמו, שנים לפני מותה של המנוחה.
באשר לתצהיר השכן של המנוחה שנדחה על ידי בית המשפט נטען בערעור, "מדובר בתצהיר שהוגש בהסכמה, ובנסיבות אלה המאשימה הצהירה כי אינה חולקת על הנטען בו. אי אפשר 'להנדס' לאחור עדות שהוגשה בהסכמה. המסמכים שהמציא המערער מצביעים שגרסתו הגיונית ונכונה, ובמסמכים אלה הצליח לבסס ולהוכיח כי המנוחה גילתה דעתה שבכוונתה להוריש לו את הדירה, כי הדירה היתה ברשותו בהסכמתה".

באשר לדחיית עדות הנאשם, טוענת הסנגורית, כי בית המשפט נפל ב"מלכודת הסיפור הסביר יותר, ובחר בסיפור מעשה שנראה לו הגיוני יותר על פי תפיסת עולמו, ולא על פי הראיות או הדין… בהליך פלילי בית המשפט צריך לוודא כי הראיות שהונחו בפניו מספרות סיפור מעבר לספק סביר, ולא סיפור 'סביר יותר' המתאים לאורחות חייו של המותב היושב בדין".

בנוסף נטען בערעור, כי "המאשימה לא הציגה כל ראיה לסתור את גרסתו. המערער יטען כי הוא הציג ראיות תומכות, אבל בית המשפט לא דן בהן… ושגה משקבע כי מדובר בשקרים… בית המשפט קבע מה הגיוני ומה לא בראי עולם המושגים והערכים שלו. גרסה שאיננה הגיונית אליבא דבית המשפט לאו דווקא שקר היא. גם שעה שבית המשפט אינו נותן אמון בגרסת המערער, היה עליו לברר האם המאשימה הניחה תשתית ראייתית לעובדות הנטענות… ראיות ההגנה לא נדונו, וההרשעה בזיוף נשענת על כרעי תרנגולת… בית משפט קמא נפל למלכודות מחשבתיות שונות שבהליך פלילי מובילות להרשעות שווא".

עו"ד חביב טוענת כי שאלות קשות צריכות להישאל דוקא על כשרות הצוואה לזכות המתלוננת, קצינת המשטרה, ונורות אדומות עולות דוקא מעדותה על סיפור חתימת הצוואה לטובתה וסיפור היכרותה עם המנוחה.
"נורה בוהקת, היא טענתה של המתלוננת כי לא ידעה על כוונתה של המנוחה לערוך צוואה לזכותה, וכי למדה על הצוואה רק משקיבלה אותה לידיה", טוענת עו"ד חביב. "ישנן אינדיקציות שהצוואה איננה נקייה מהשפעה בלתי הוגנת… בית המשפט לא יכול היה לפטור את עצמו מלדון באותנטיות של אותה צוואה, אחרת הוא משמש כלי לניגוח בהליך האזרחי".

לאור זאת מבקשת הסנגורית מבית המשפט להורות על זיכוי המערער מהעבירות בהן הורשע.
לטענתה, "המערער בעל משפחה ומנהל אורח חיים נורמטיבי. עברו הפלילי ישן ואין ברישום הפלילי שלו עבירות מרמה".