בית משפט המחוזי בירושלים זיכה אברך בחסידות בעלז שהואשם בתקיפת כתב גלי צה"ל שחר גליק בירושלים ובסחיטה באיומים.
הכתב הותקף ב-7 אוקטובר 2020, חול המועד סוכות, כאשר סיקר את הפרת מגבלות הקורונה בחברה החרדית.
גליק (בנו של ח"כ לשעבר יהודה גליק) היה כתב גל"צ לענייני חרדים. ממידע שקיבל, הבין שבחסידות בעלז עומד להתקיים אירוע בו עתידים להשתתף כ-700 איש, תוך הפרת הנחיות הקורונה. בדרכו למקום, הבחין הכתב באירוע אחר בו רקדו כ-30 חסידים תוך הפרת המגבלות. הוא תיעד והעלה סרטון לטוויטר.
לאחר מכן הגיע לכיכר בעלז וישב על ספסל. הכתב הבחין בקבוצות קטנות של חסידים הנכנסים בריצה לסמטה סמוכה, והבין כי שם מתקיים הארוע הגדול.
בעודו ישב על ספסל וצופה, התיישב לידו אחד האברכים, בתחילת שנות ה-20 לחייו.
האברך זיהה את הכתב, והצביע על פרסום שהעלה הכתב ב"טוויטר" כמה דקות קודם. הוא דרש מהכתב לעזוב את המקום.
בשלב זה, גליק הספיק לכתוב לאחד מעמיתיו לגל"צ, כי מאיימים עליו. הוא הספיק גם לפתוח במכשיר הטלפון אפליקציה שהדליקה את מצלמת הווידאו, למרות שהטלפון נראה כבוי.
"היו יכולים להרוג אותך"
האברך סימן לחבורה של שבעה אנשים שעמדו בסמוך להתקרב, וכולם יחד תקפו את כתב גל"צ במשך כשתי דקות, קרעו את חולצתו והיכו אותו, והרפו רק כשהצליחו לקחת ממנו בכוח את מכשיר הטלפון.
בשלב זה, מוביל החבורה אמר לו שאם הוא רוצה את הטלפון בחזרה – עליו להיכנס איתו לסמטה. הוא דרש מגליק את פרטיו האישיים, צילם את רישיון הנהיגה ותעודת העיתונאי שלו, איים שלא יפרסם דבר על התקרית האלימה.
"אני אגיד לך דוגרי, היו יכולים להרוג אותך", הוא אמר לכתב ודרש שיכתוב לחברו ש"הכל בסדר ושלא קרה כלום", ויסתלק מהמקום.
כתוצאה מהתקיפה, נקרעה חולצתו של גליק, נגרמו לו שריטות במצחו וצווארו, הוא נפצע ברגלו ודם ניגר על צווארו ומצחו.
יום למחרת, הגיש הכתב תלונה במשטרה, אך הסרטון שהצליח לצלם היה מטושטש.
הכתב פנה לאנשים המקורבים לחסידות בעלז, אותם הכיר מעבודתו – ומסר להם תיאור פיזי של התוקף הראשי ותיאורו כאדם סמכותי. אותם גורמים סייעו לו לאתר לכאורה את אותו אדם. לאחר מספר ימים, התקשר אדם מהקהילה ומסר לו שם של האברך שייתכן שתקף אותו.
גליק חיפש את השם ב"גוגל", מצא תמונות מאירועים אחרים, וזיהה כי מדובר באותו אדם שהוביל את התקיפה. גליק טען כי זיהה אותו בוודאות, ומסר את הזיהוי למשטרה.
לאחר מכן חזר על הזיהוי גם במהלך עימות שנערך בינו לבין החשוד.
כנגד האברך שזוהה על ידי גליק, הגישה הפרקליטות כתב אישום המייחס לו תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות וסחיטה באיומים.
נ"י, הנאשם בתקיפה החמורה של העיתונאי, באמצעות עו"ד גיל פרידמן, כפר במיוחס לו. עו"ד פרידמן הצביע על כך שהמשטרה לא ערכה מסדר זיהוי למתלונן – וזיהוי הנאשם מתבסס על עדות יחידה שניתנה על ידי גליק, שאי אפשר לסמוך על מהימנותה, בנסיבות בהן מתבססת על תמונות גוגל, בהתאם לשם שנמסר ממקור לא ידוע.
האברך הנאשם הכחיש כל קשר לתקיפה וטען כי מדובר בטעות בזיהוי. לטענתו, היה בכלל בארוע אחר ובמקום אחר, אבל סירב למסור שמות של עדי הגנה שהיו איתו – כדי לא להפלילם בהפרת הוראות הקורונה.
ראש צוות החקירה במשטרת לב הבירה, הסבירה בעדותה בבית משפט, כי בתחילה העיתונאי אמר שזהות התוקף לא ידועה לו, ועל כן ניתנה הנחייה לזמן אותו למסדר זיהוי באמצעות דפדוף בתמונות באלבום משטרתי.
ואולם אחרי מספר ימים הוא מסר את הזהות של התוקף, לכאורה, לפי תמונות באינטרנט – והוחלט לוותר על עריכת מסדר זיהוי.
השופט אילן סלע זיכה בהכרעת הדין את האברך נ"י מכל המיוחס לו, ומתח ביקורת על מחדלי החקירה. השופט כתב: "מקובלת עלי לחלוטין גרסתו של המתלונן אודות התקיפה הקשה והחמורה שעבר… המחלוקת היחידה נוגעת לשאלת הזיהוי של אותו אדם ששוחח עם המתלונן ונטל חלק בתקיפתו, האם מדובר בנאשם אם לאו".
השופט כתב: "ככלל אין מניעה עקרונית מלבסס הרשעה בפלילים על בסיס עדות זיהוי יחידה. ואולם בתי המשפט עמדו לא פעם על הסיכונים הטמונים בחובה של ראיית זיהוי חזותי. משכך, על בית המשפט לנקוט בזהירות, ולאתר תוספת ראייתית. במקרה זה, לא עלה בידי היחידה החוקרת להשיג ראיות נוספות, ולא נותרנו אלא עם עדותו של המתלונן.
"כאשר שוטרים הגיעו לביתו של הנאשם, כשצו חיפוש בידיהם, הם הסתפקו בתפיסת טלפון "כשר" שהנאשם הוציא מכיסו, מבלי שערכו חיפוש בבית. זאת, על אף שמגרסת המתלונן עלה כי מי שתקף אותו אחז בטלפון "שאינו כשר".
איתור הטלפון ה"לא כשר" היה יכול לסייע באישוש גרסת המתלונן או בהפרכתה, משהדבר לא נעשה, נותרנו עם עדותו של המתלונן בלבד.
"על בית המשפט לקחת בחשבון כי קיימת אפשרות של טעות בזיהוי, גם כאשר העד מהימן ובטוח בזיהוי. מחקרים לא מעטים לימדו כי טעויות של עדי ראיה הן הגורם המרכזי להרשעות שווא", כתב השופט.
"מטעם זה נקבעו קריטריונים לא מעטים בדרך בה יש לבצע מסדר זיהוי, ובפסיקת בתי המשפט נקבע, כי מחובתה של המשטרה לעשות כל שלאל ידה כדי לא להזדקק לזיהוי ספונטני, אלא להעביר את המזהה במבחן אמיתי, שיש בו כדי לבחון את יכולתו של העד המזהה לזהות את החשוד בתוך קבוצה של בני אדם דומים.
"במקרה זה לא נערך מסדר זיהוי, לא פורמאלי ואף לא מאולתר. למעשה מדובר בפעולת זיהוי שהמתלונן ערך בעצמו, לאחר שנמסר לו ממקור שלא פורט על ידו, שם של חשוד פוטנציאלי".
השופט הבהיר: "מדובר בזיהוי שקשה לסמוך עליו ממצאים וודאיים, ברמה הנדרשת בהליך פלילי".
השופט ציין מספר קשיים המערערים את אמינות הזיהוי על ידי גליק:
-הכתב ציין כי כל בני החבורה שתקפו אותו חבשו שטריימלים. ואולם, בתמונה מטושטשת שהוצגה מהטלפון, נראה שמי שתקף אותו לא חבש שטריימל, אלא כובע חסידי רגיל.
– הכתב העיד כי מי שתקף אותו היה גבוה ממנו – בעוד שהנאשם נמוך ממנו.
– לכך יש להוסיף כי הכתב לא ידע לומר בחקירתו במשטרה, האם מי שתקף אותו הרכיב משקפיים, והאירוע כולו היה בשעת לילה.
– לגבי הסרטון שצולם בטלפון של הכתב, נקבע כי הוא אינו מאפשר זיהוי.
סיכום: "הרשעה בפלילים דורשת ראיות באופן שלא מותיר ספק סביר באשמתו של הנאשם", כתב השופט סלע. "איני סבור כי ניתן לקבוע על סמך עדותו של המתלונן לבדה, כי הנאשם הוא זה שתקף אותו. העדר ראיות נוספות בשל אי ביצוע פעולות חקירה, מקשה להגיע למסקנה ברמה הנדרשת להרשעה. לפיכך, אני מזכה את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום".
