הורים גרושים לשלוש בנות ניהלו הליך משפטי של חלוקת זמני שהות. בהמלצת עובדת סוציאלית לסדרי דין, נקבע כי המפגשים עם שתיים מהילדות יתקיימו בבית האב, והמפגשים עם השלישית יתקיימו במרכז קשר אחת לשבוע. אלא שהאם לא הביאה את הילדה לחלק מהמפגשים, וכאשר כבר הביאה אותה, הפריעה לטיב המפגשים, התפרצה במהלכם וקיללה.
האב, באמצעות עו"ד אשרף שריף, ביקש מבית המשפט להטיל על האם סנקציה כספית על סיכול המפגשים. האם הגיבה באמצעות עו"ד ווליד סלמאן, כי לא סיכלה אף מפגש. חוות דעת של עובדת סוציאלית תמכה בבקשת האב והמליצה על הטלת הסנקציה.
בחינת הראיות והעובדות בתיק הובילה את השופט פליקס גורודצקי למסקנה כי גם כשהאם הביאה את הילדה למפגשים, היא לא אפשרה את קיומם, וברמת התוצאה – המפגשים לא התקיימו. תחילה הסתפק השופט באזהרת האם שוב ושוב ולא קנס אותה, אם כי חייב אותה בהוצאות עקב בקשות האב: פעם בסך 1,500 שקל ופעם ב-1,000 שקל. זאת במטרה למנוע סיכול מפגשים עתידיים. למרות זאת, האם המשיכה שלא לקיים את המפגשים, כל פעם בטענה אחרת.
בפעם השלישית שפנה האב לבית המשפט בנושא, הוא פירט 10 מפגשים שהופרו על ידי האם, וביקש להטיל עליה סנקציה בסך 750 שקל על כל הפרה. הפעם מצא השופט גורודצקי מקום להטיל סנקציה כספית על האם והבהיר: "מחובתו של הורה משמורן לאפשר קשר בין קטין להורה שאינו ההורה המשמורן. הדבר נכון ביתר שאת, מקום בו מתקיימים המפגשים במרכז הקשר וקיומם תלוי בהורה המשמורן אשר אחראי על הבאת הקטין למפגש…".
השופט דחה את טענות האם לפיהן הקטינה סירבה להיפגש עם אביה, וקבע כי יש לראות בכל מפגש שלא התקיים "בעטיה של הקטינה" – כמפגש שסוכל על ידי האם (7 דצמבר).
בהחלטתו התייחס השופט לכל מפגש ומפגש: בחלקם סירבה האם להשאיר את הילדה מאחר שבכתה, באחר נטלה אותה ועזבה ללא רשות כשהיא מקללת את האב ואת הצוות ומאיימת; גם סיפורים שהילדה לא חשה בטוב לא מנעו את הקנס הכספי, שכן אישורים רפואיים שלא עלתה מהם מניעה חד משמעית של הבאת הילדה למרכז הקשר לא התקבלו על ידי בית המשפט כתירוץ.
מתוך 10 מפגשים חייב בית המשפט את האם בסיכול שבעה מהם (בשלושה היתה הפרה מוצדקת: בידוד עקב מגפת הקורונה). בסך הכל נקבע כי תשלם לאב 5,250 שקל.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
