בית משפט השלום בבאר שבע גזר 32 חודשי מאסר על מטפלת בקשיש, שגנבה מחשבונותיו למעלה מחצי מיליון שקל.
הקשיש הוא ניצול שואה בן 84, אלמן שהתעוור לפני כ-20 שנה וחי מקצבאות. הנאשמת, ענת דיין (48) מאשקלון, ערכה את קניותיו של הקשיש, קראה עבורו עיתונים ומסמכים, משכה עבורו כספים ושימשה כעוזרת משק הבית שלו (לצדה הסתייע המתלונן גם במטפלת סיעודית צמודה).
במשך שלוש וחצי שנים גנבה דיין סכום כולל של 550 אלף שקל באמצעות כרטיסי האשראי של המתלונן, גניבת וזיוף צ'קים ומשיכת מזומנים מחשבונות הבנק. הקשיש היה איתה כאשר ביצעה את המשיכות, אך לא ראה את היקפן בשל מגבלת הראייה שלו. העוזרת עשתה שימוש בכרטיס האשראי כדי לבצע קניות אישיות בסופרמרקט, חנויות בגדים ועוד, בסכום של כ-200 אלף שקל. במקרים אחרים שילמה בצ'קים שלו, תוך זיוף חתימתו. נוכח מעשיה אלו, פחת באופן משמעותי סכום היתרה בחשבונותיו של הקשיש, ועמד על יתרה שלילית.
דיין, שהבינה כי מעשיה עלולים להתגלות, ניסתה לאזן בין שני חשבונות הבנק שלו באמצעות הפקדת כספים במזומן ממקורות שונים. בסך הכל, היא הפקידה והחזירה לחשבונות סכום של כ-250 אלף שקל, אך חלק מההחזר היה ממקורות אחרים של הקשיש, כמו 70 אלף שקל בצ'קים שפרטה למזומן.
מעשיה התגלו בחודש נובמבר 2019 על ידי בנו של הקשיש. בית המשפט הרשיע אותה על פי הודאתה בעבירות של גניבה ממעביד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף. הטיעון לעונש נשאר פתוח.
הפרקליטות דרשה עונש שבין ארבע לשש שנות מאסר, וציינה את עברה הפלילי הקודם שבגינו ריצתה מאסר על עבירות דומות של גניבה ממעסיקיה הקודמים. סנגורה של דיין, עו"ד מיכה גבאי, ביקש לתת משקל משמעותי להשבה של חלק משמעותי מסכום הגניבה עוד בטרם גילוי המעשים. עו"ד גבאי ביקש לתת משקל גם לעבודתה של העוזרת שליוותה אותו וסעדה אותו במשך שלוש שנים, גם כשהיה מאושפז.
הנאשמת פנתה אל הקשיש בדיון בבית המשפט וביקשה את סליחתו. היא אמרה כי היא מודעת שעשתה "מעשה נבזי ובלתי נסלח" והיא מבינה שהיא חולה, נלחמה לקבל טיפול במקום מעצרה וכי היא מתחילה להבין את שורש הבעיה. הנאשמת הבטיחה להשיב כל שקל שלקחה, ממכירת הבית בעקבות גירושיה.
הקשיש, יליד 1936, הובא לבית המשפט בסיוע עורכת הדין שלו, לימור רוט חזן, והעיד כנפגע עבירה במסגרת הטיעונים לעונש. לדבריו, התאלמן לפני כארבע שנים ומאז שנת 1999 הוא עיוור. תפקידה של דיין היה "להיות לעיניים" עבורו, לעשות לו קניות, ללכת לבנק, לטפל בכספים ואף להביא לו עיתון. המתלונן שיתף כי העוזרת עבדה אצלו שלוש וחצי שנים והוא סמך עליה ולא חשד במאומה. מאז שהתגלה שהיא גנבה, מצבו הנפשי והרפואי הידרדר והוא אינו מסוגל ללכת כלל.
שופט בית משפט השלום בבאר שבע, איתי ברסלר-גונן, כתב כי "הפגיעה באדם מבוגר היא פגיעה מוסרית וערכית. בהקשר של אוכלוסייה קשישה וחסרת ישע, כל פגיעה, בוודאי כזו המנצלת חולשה זו, נתפסת כבזויה ומשקפת פגם ערכי חמור יותר. כל אירוע שכזה מערער את תחושת הביטחון והאמון של המשפחות בבואן להעסיק גורמים טיפוליים בהורים המתבגרים… כהיקף האמון גם עצמת ניצולו על ידי הנאשמת".
מנגד ציין השופט את "נטילת האחריות המהירה, המלמדת על רצונה של הנאשמת לשים את הפרשה מאחוריה, ולא לאלץ את המתלונן ומשפחתו להוכיח צדקתם. נתון זה בהחלט יש לזקוף לזכותה במשקל משמעותי. שיקול נוסף עניינו במאמציה של הנאשמת לתיקון תוצאות העבירה. לזכותה של הנאשמת יש לזקוף את התקופה הארוכה שבה סייעה למתלונן אף מעבר לנדרש ולהגדרת תפקידה, לרבות בשבתות וחגים… לולא כל השיקולים לקולה, היה עונשה של הנאשמת חמור משמעותית".
מעבר לעונש המאסר, בית המשפט חייב את דיין בפיצוי של 100 אלף שקל למתלונן (כאשר ברקע תביעה אזרחית מקבילה תלויה ועומדת), וכן בקנס של 7,000 שקל.
עו"ד גבאי מסר בתגובה: "מרשתי בחרה להודות, לקחה אחריות על מעשיה, הביעה חרטה וביקשה סליחה מהקורבן. ככלל , עונש הכולל מאסר בפועל הינו עונש כבד מנשוא. בית משפט סקר בהרחבה את נסיבותיה של מרשתי ומצא כי העונש הראוי הוא מאסר בפועל לתקופה בת 32 חודשים, מדובר בעונש חמור ביותר, במיוחד בימים אלו של משבר הקורונה אשר הופך את המאסר לקשה יותר. אין ספק שמרשתי זקוקה יותר לטיפול ושיקום מאשר מאסר בפועל וספק רב אם ענישה מאחורי סורג ובריח תשיג את המטרה. השבת הגניבה, חמלה ורחמים במיוחד בחודש הסליחות היו תורמים יותר לחברה ככלל ולשני הצדדים בפרט".
עו"ד רוט חזן שייצגה כאמור את הקשיש הביעה סיפוק מגזר הדין: "ענת דיין נשלחה לעשרות חדשי מאסר כתגובה על מעשיה המתועבים. ביהמש אמר את דברו אודות החומרה הרבה של המעשים. הנאשמת גנבה וגזלה מניצול שואה עיוור מאות אלפי שקלים והיא תימצא בשנים הקרובות בכלא, בדיוק המקום הראוי לה".
