האם למדינת ישראל יש זכות לבצע מעקב אחר התנהלות עובדי מדינה בעת שהם משתמשים בכלי רכב ממשלתיים? זו בדיוק השאלה שעמדה במרכזו של סכסוך קיבוצי בין המדינה לבין ההסתדרות ואיגוד רכזי התחבורה בשירות המדינה.
שופט בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, תומר סילורה, הכריע בסוגיה וקבע: זכותה של המדינה להפעיל את המערכת, בכפוף לשינויים מסוימים אשר יבטיחו את זכויות העובדים העושים שימוש בכלי הרכב (8 אוקטובר).
המערכת המתקדמת מסוג "פוינטר" היתה אמורה לתפוס את מקומה של מערכת המעקב הקודמת בשם "דלאס" ולהיות מותקנת בכלי רכב חדשים הנכנסים לציי הרכב הממשלתיים. המערכת החדשה והמתקדמת מדווחת לא רק על מיקום הרכב, אלא גם על האצה חזקה מדי, בלימה חריפה או פניה חדה, כמו גם מהירות חריגה.
אלא שמחלוקת בין ההסתדרות לבין המדינה הביאה לכך שהפעלת המערכת הושעתה. בחודש יוני 2019 פנתה ההסתדרות לבית הדין לעבודה בבקשה דחופה למנוע את הפעלת המערכת החדשה על רכבי ממשלה, ממספר סיבות.
בין היתר נטען בבקשה, כי המעקב עלול להיות בלתי מידתי ובלתי פוסק – דבר שצופן בחובו פגיעה קשה בפרטיות העובדים ובני משפחותיהם. בנוסף טענו המבקשים כי ההחלטה להתקין את המערכת נעשתה ללא היוועצות עם הארגון, ובהתאם גם ללא הסכמתם.
מנגד טענה המדינה כי המערכת נועדה לאפשר פיקוח, בקרה ותיעוד אלקטרוני של כלי הרכב שבאחריות מינהל הרכב הממשלתי ויחידות הסמך, "כדי לשפר את אפקטיביות השימוש של כלי הרכב; לשיפור בטיחותם האישית של הנוהגים; לאפשר שימוש ברכב על ידי גורמים מורשים בלבד; לבצע מעקב ובקרה אחר נהיגה חריגה לשם פיקוח על בטיחות הנסיעה ברכב; (ומעקב) לטובת ביצוע תחקור ושחזור של היסטוריית השימוש ברכב, המאפשר ניתוחים רוחביים לגבי אופי השימוש ברכבי הממשלה".
המדינה הבהירה, כי במקרה שיהיה צורך לשחזר את הנסיעה, המידע ייחשף ללא זהות הנהג, אלא רק בפני הגורמים הרלוונטיים.
השופט תומר סילורה מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע כאמור, כי למדינה יש זכות להתקין את מערכת האיכון ברכבים ממשלתיים, ובכך לאסוף מידע על התנהלות הנהגים, הן מבחינת שימוש ברכב והן מבחינת בטיחות נהיגתם, שכן שתי התכליות שבבסיס רצונה של המדינה להטמיע את מערכת האיכון – הכלכלית והבטיחותית – הן תכליות ראויות וחיוניות במסגרת פעילות צי הרכב כחלק מעיסוקיה של המדינה.
עם זאת הוסיף השופט, כי המדינה צריכה לתקן כמה הוראות בנוהל שחיברה לצורך התקנת המערכת ברכבים. כך למשל, לדבריו יש להבהיר ולפרט כללים ברורים יותר בנוגע ל"מה אסור ומה מותר". זאת ועוד, השופט ציין כי בעוד שלפי הנוהל המדינה רשאית לבצע מעקב אחר רכה כדי למנוע נהיגה מסוכנת, על המדינה לדייק בפירוט רב יותר למה הכוונה בהגדרה "נהיגה מסוכנת".
עוד יותר מכך: השופט קבע כי על המדינה ליידע את המשתמשים בכלי הרכב באפשרות לפגיעה בפרטיותם: "הסכמתו של העובד למעקב צריכה שתהיה מתוך ידיעתו את מהות הפגיעה בפרטיותו. לשם קבלת הסכמת העובד, על המעסיק להציג בפני העובד את מהות הפגיעה בפרטיותו, אותה מבקש המעסיק לנקוט".
מההסתדרות נמסר בתגובה: "בית הדין קבע כי הנוהג הנוכחי מכיל פגיעות בלתי מידתיות בפרטיות עובדי המדינה, מעבר לנדרש, וזאת מבלי שבוצע הליך ראוי של היוועצות עם נציגות העובדים. יו"ר הסתדרות עובדי המדינה אריאל יעקובי מברך על כך שבית הדין נתן פסק דין הוגן ומאוזן, הקובע כי על המדינה לערוך מחדש את נוהל האיכון ולהגיע להסכמות בנושא עם הסתדרות עובדי המדינה".
