לבני זוג שהתגרשו בשנת 2018 היו אלה נישואים שניים שבמהלכם נולדו להם שלושה ילדים משותפים: בת תשע שאובחנה כלוקה בתסמונת דאון, ושניים קטנים יותר – בני שבע וארבע וחצי.
האב חויב לשלם למזונות שלושת ילדיו 3,750 שקל לחודש ועוד 50 אחוז מדור, שהוגבל לסך של 900 שקל לחודש. עוד נקבע כי מאחר שהילדה זכאית לקצבת ילד נכה (באותה עת היתה זכאית למחצית הקצבה), התשלום עבור הגן שלה ישולם מכספי הקצבה, כאשר יתרת ההוצאות שלה, ככל שתהיינה, ישולמו על ידי הצדדים בחלקים שווים.
כחודש וחצי לאחר הגירושים הגיעו הצדדים להסכמות גם בנושא זמני השהות, שאושרו וניתן להם תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני. האב התחייב לזמני שהות של פעם בשבוע כולל לינה, וכל סופ"ש שני (מיום חמישי בשעה 18:00 ועד ליום ראשון). עוד הוסכם, כי בחגים ובחופשים הילדים ישהו מחצית מהזמן עם כל אחד מההורים.
חלפו שנתיים מאז הגירושים, והאם הגישה בקשה ליישוב סכסוך, במסגרתה עתרה לסעד דחוף בשל אי קיום זמני שהות של האב עם הקטינים. בית המשפט מינה עובדת סוציאלית לחידוש הקשר, אך האב לא שיתף פעולה.
בהמשך הגיש האב, באמצעות עו"ד ויקטוריה בורודיאנסקי, תביעה להפחתת מזונות ותביעה לשינוי זמני השהות.
מנגד, האישה הגישה באמצעות עו"ד גדי אפריאט שלוש תביעות: האחת למתן אפוטרופסות בלעדית בענייני רפואה וחינוך, השנייה להגדלת מזונות והשלישית לאכיפת זמני שהות ומתן פיצוי כספי על הפרה.
מעמדת האפוטרופוס לדין שמינה בית המשפט עלו העובדות הבאות:
– האב ביקש לקיים זמני שהות עם הילדים פעם בשבוע בלבד, לשעתיים בלבד, רק במרכז קשר, ורק בעיר ספציפית, כך שלמעשה תביעת האב היא לצמצום מקסימאלי של זמני השהות. לטענתו, הוא לא מצליח ליצור כל קשר עם הבת – טענה שנראתה תמוהה מאחר שהאפוטרופוס בעצמה כן הצליחה.
– כל נטל הטיפול בקטינים מוטל על האם בלבד.
– הנתק שנוצר בין האב לקטינים גורם להם נזק רגשי, במיוחד לבן האמצעי אשר חווה חרדות נטישה
– האב אינו מחובר לצרכי הקטינים.
– הקטינים זקוקים לנוכחות אב בחייהם ובמעורבותו, וזכותם להיות בקשר רציף עם אביהם. לפיכך, אי אפשר לתמוך בעתירת האב לצמצום זמני שהות אלא לקבוע כי עליו לקיים מפגשים עם הילדים ולשהות עימם מספר שעות ברצף.
במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמות בנושא זמני השהות והאפוטרופסות בלבד: סוכם שהמפגשים של האב עם הילדים יתקיימו פעם בשבוע ללא לינה. עוד סוכם, כי לאם תהיה סמכות לחתום על כל טופס או מסמך הקשור לבריאות הקטינים וכן לחינוכם, תוך עדכון האב ומתן זכות לאב לפנות לבית המשפט בתוך שבעה ימים אם הוא מתנגד לחתימת האם.
באשר לתביעת האב להפחתת מזונות ותביעת האם להגדלת מזונות ודמי טיפול, האב טען כי יש להפחית את המזונות עקב שינויי נסיבות מהותיים: הפחתה משמעותית בהכנסותיו, בן נוסף שנולד לו מנישואים שלישיים והגדלת קצבת הנכות של הבת.
האישה טענה מנגד, כי העובדה שהאיש בחר להביא ילד נוסף לעולם, לא מקנה לו את הזכות לזנוח את הילדים הקודמים שלו, וביקשה לחייבו גם בדמי טיפול במקום זמני השהות שהוא היה אמור להיות עם הקטינים.
השופטת שירלי שי מבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה דחתה את תביעת האב וקיבלה את תביעת האישה לדמי טיפול, באופן שבנוסף למזונות הקטינים, היא פסקה שהאב יישא בדמי טיפול עבור הבנים בסך של 500 שקל לכל אחד, עד גיל תשע.
השופטת הוסיפה וקבעה, כי טענות האיש לגבי מצבו הכלכלי לא הוכחו ועדותו היתה מפותלת, לא אמינה, לא רציפה ובעייתית. עוד היא קבעה, כי הולדת בן נוסף אינה מצדיקה במקרה זה הפחתת מזונות, ואף אינה הגיונית לאור טענת האב כי התחייב לשלם עבורו במסגרת גירושיו השלישיים 3,500 שקל.
באשר להגדלה המשמעותית (מ-1,095 ל-3,295 שקל) של קצבת הנכות של הבת, נקבע כי גם זו אינה מצדיקה התערבות במזונות שנקבעו: "בית משפט זה דוגל בגישה כי אין לפטור הורה מתשלום מזונות ילדו בשל קבלת קצבה עבורו… מטרת הקצבה לתת להורים אפשרויות כלכליות לדאוג לצרכיו של קטין נכה, מתוך הנחה שאלה הוצאות חריגות, ואילו ההוצאות הבסיסיות שוות לכל ילד. מתן פטור להורה לשאת במזונות ילד אשר זכאי לקצבה, מטילה למעשה את חובת המזונות על החברה כולה, באמצעות הקצבה, ונראה כי לא זו היתה כוונת המשורר".
השופטת הסבירה, כי האב בחר מיוזמתו לצמצם את זמני השהות שלו עם שלושת הילדים למינימום: "במצב דברים זה נהיר כי מלוא נטל הטיפול בילדים כולם, אולם בעיקר בקטינה על כתפי האם בלבד, וכאשר מדובר בקטינה בעלת צרכים מיוחדים, לא מן הנמנע כי נטל הטיפול אף גדול יותר, שלא לדבר לזמן ממושך יותר".
האב חויב בהוצאות משפט בסך 10,000 שקל לטובת אוצר המדינה ובסך של 5,000 שקל ישירות לאם.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
