"בדלתיים פתוחות": אביגדור פלדמן נגד מדינת ישראל

זאב רוזנשטיין
יוסי הררי
יצחק (חישי) חדיף
נחמן כהן
יניב (ניבי) זגורי
הקשת המזרחית בג"צ הקרקעות
משה קצב
מרדכי ואנונו
רומן זדורוב בערעור האחרון שלו
סולימאן אל-עביד
עמירם בן אוליאל בערעור על הודאתו ("לדעתי, הוצאה בעינויים")
מוחמד בכרי בשני בג"צים
נאשמי רצח הילד דני כץ
ד"ר מרקוס קלינברג
פייסל חוסייני
סלאח שחאדה וראשי הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית
זכרייה זביידי
טלי פחימה
ענת קם
ח"כ לשעבר באסל ראטס
מגורשי החמאס ללבנון בתקופת ממשלת יצחק רבין השנייה.
זוהי רשימה חלקית בלבד של הלקוחות המגוונים אותם ייצג עו"ד אביגדור פלדמן במהלך 50 שנותיו כאחד מבכירי הפרקליטים הפליליים בישראל.

"אני מקווה שהריאיון ייגמר לפני שהטיל יגיע", מתלוצץ עו"ד אביגדור פלדמן, בפתח הפגישה איתו, רגע אחרי שקיבל פוש מאתר "הארץ" על כך שהאיראנים מתכוננים לשגר טילים לישראל. האליבי לפגישה ולריאיון הוא "בדלתיים פתוחות", ספר עב כרס (503 עמ', הוצאת פרדס), המקבץ מבחר מטוריו העיתונאיים במהלך יותר מ-40 שנה, בהן הוא מפרש ומתאר בלשון ספרותית חדה, מושחזת, מפולפלת, מרתקת, מאתגרת, מקוממת ומרתיחת דם, את המתרחש מנקודת מבטו בפלנטת המשפט הישראלית, כשלעיתים תכופות הוא גם נותן דרור לדמיונו. שם הספר לקוח ממדורו "בדלתיים פתוחות", המתפרסם במוסף "הארץ" בשנים האחרונות.

וכך כותב עו"ד פלדמן באחד מטוריו: "היכל הצדק הוא חריץ גדול של גבינה שוויצרית, כמעט חלול מבפנים, מנהרות פנימיות חוצות אותו לאורך ולרוחב; זהו ים של אלף חורים. שופטים, שוטרים, עורכי דין, אסירים, עדים, בני משפחה, מופיעים ונעלמים מחורים שונים, מצייתים לקריאות חרישיות של שופטים באולמות רחוקים".
"הקטע הזה מתאר את בנין בית המשפט המחוזי בתל אביב", מעדכן פלדמן. "יש שם את המעליות הרגילות לקהל; יש מערכת מעליות ומסדרונות אחרת לנאשמים, שמתחילה מבית המעצר במרתף למטה, ועולה למעלה אל תוך אולמות המשפט בקומות בהן מתקיימים המשפטים; ויש מערכת נוספת, נפרדת לגמרי משתי המערכות הקודמות, זו של השופטים, שגם להם יש את המעליות והמסדרונות שלהם, ומקסימום, כמו שכתבתי, אתה יכול לראות את הנעליים שלהם הולכות מעל הראש שלך.
"חשבתי שזה מסמל כראוי לא רק את המבנה הארכיטקטוני, אלא גם את מערכת המשפט כמות שהיא".

אתה מציג מצג קודר ביותר על מערכת המשפט הישראלית בפרט והמדינה שבה אנחנו חיים בכלל. מי שנתקל חזיתית במערכת המשפט שלך, צריך לקחת בחשבון שהוא נכנס ללבירינט (מבוך) שכמעט איש ממנו לא יצא זכאי.
"יש לי ביקורת מאוד חריפה על מערכת המשפט הפלילי והמשפט החוקתי. בנוגע למשפט הפלילי, עיקרון הספק הסביר כמעט ולא קיים. 98-97 אחוזים מהנאשמים שעומדים למשפט מורשעים. אחוז הזיכויים קטן ביותר, כמעט כמו זכייה בלוטו, ורוב הנאשמים, בין אם בצעו את העבירה ובין אם לא, הולכים להסדר טיעון בתקווה שהוא יקל עליהם יותר מפסק דין של בית משפט. אני יכול להגיד ביושר שראיתי מקרים שאנשים הודו בעבירות שהם לא בצעו, קיבלו עונש קל, מאסר קצר או קנס, במקום להתמודד עם הליך משפטי, שסופו מי יישורנו".

יכול לתת דוגמה?
"הדוגמה המוכרת ביותר היא כמובן הנשיא לשעבר משה קצב, שהוצע לו הסדר טיעון חלומי של מאסר על תנאי, אפילו לא עבודות שירות, והוא דחה את זה למרות הפצרותינו הסנגורים. בסופו של דבר הוא קיבל שבע שנות מאסר, וריצה שני שליש מתוכן".
אבל כאן נעשה צדק. לא?
"לא יודע. עובדה שהיועץ המשפטי מני מזוז, שהוא יועץ משפטי חכם וטוב, סבר שאפשר לגמור את התיק בעבירה מאוד קלה. זה תיק שהיו בו המון המון בעיות. וכאן אתה שואל את עצמך, איך יכול להיות שמצד אחד מוצע הסדר טיעון של כלום, ומצד שני השופט ג'ורג' קרא ששפט את קצב במחוזי הרשיע אותו בכל העבירות, תירץ את כל התירוצים, פתר את כל השאלות וגזר עליו שבע שנות מאסר?
"אותו דבר קרה בעליון, והפער הזה הוא בלתי נתפס. הופענו בפני כל צמרת הפרקליטות והצלחנו לשכנע אותם שיש חורים בראיות, ובסוף בית המשפט ראה את הדברים אחרת. אני לא חושב שנעשה צדק עם משה קצב".

עו"ד פלדמן טעון בביקורת על המערכת המשפטית הפלילית, וכסנגור בתיקי פשע חמורים הוא מבקש להצביע על ההחמרה בענישה וצמצום האפשרויות לזיכוי.
"הרפורמה בעבירות המתה במקום לסייע ולערוך את האבחנות הנכונות רק החמירה את המצב. היום רק רצח בנסיבות מחמירות מקבל מאסר עולם, אבל אז כל תיקי הריגה של פעם הופכים להרשעות רצח בנסיבות מחמירות. מדוע? כי השופטים אומרים שבאירוע נגרם סבל מיוחד לנפגע, לקורבן".
אבל עולם הפשע קנה את זה ביושר?
"בגלל או בזכות הפעילות המוגברת של המשטרה נוצר היום תוהו ובוהו בעולם התחתון. פעם ידעת מי נגד מי, היו הארגונים של אברג'ל ואבוטבול ועוד, כל פעם שקרה משהו הבנת. הארגונים הגדולים נעלמו ועכשיו נכנסו לזירה כל מיני עבריינים בודדים וקבוצות, נהיה בלגן, וזה מקשה מאוד גם על עבודת המשטרה, שהיא עצמה בעייתית תחת הניהול של השר לביטחון לאומי בן גביר".

עו"ד פלדמן ייצג את זאב רוזנשטיין במשפט הרצח המשולש בחוף שלדג בטבריה ורקם לו את הסדר הטיעון יחד עם עו"ד מוטי כץ (18 שנה). מאז הוא המשיך ללוות את הזאב כל המאסר עד לשחרור, אבל הוא מבקש לא לפרט על לקוחותיו מעולם הפשע.
ובכל זאת מילה על תיק זגורי, למה נכנסת לזה בכלל?
"בניגוד למה שעשו מהתיק הזה, כאילו תיק ענק עם המון עדים וראיות שלא ניתן לצאת ממנו, מדובר בתיק מאוד מעניין, עם הרבה ראיות שהן מאוד בעייתיות. זה תיק מרתק ובחודש הקרוב נאשם מספר 1 זגורי אמור לעלות ולהשיב לאשמה, ניפגש בבית המשפט".

הרפורמה המשפטית לפי פלדמן
עוד ציטוט מהספר: "11 שופטים הם העיוורים בתמונה של פיטר ברויגל, הנשענים איש על עוורונו של האחר, מצטטים את עצמם למוות. האם תסמוך עליהם שיכריעו בין טוב לרע?"
אתה שוחט כאן פרה קדושה ביותר.
"מערכת המשפט שלנו, שיונקת משיטת המשפט האנגלית, היא מערכת שבנויה על תקדימים, כל פסק דין מצטט תקדימים שקדמו לו. מספיק שתקדים אחד יהיה שגוי כדי שכולם יילכו אחריו לאורך כל הדרך, והשופטים וכל מי שתלוי בהם, יפלו לתהום".

השופטים בארץ עצלנים? הם הרי אמורים להיות מגדלור מוסרי.
"אתה צודק וזה הדבר המוזר, אבל אתה צריך להבין שככה בנויה המערכת. שופט מחוזי שואף להגיע לעליון ומנסה לרצות את המערכת ולא לחרוג מתקדימים שנוצרו לפני 50, 60, 70 שנה. אבל אתה רואה גם שופטים עליונים, שהגיעו לשיא הקריירה והיכולת שלהם, וגם הם כבולים על פי תקדימים. אתה לא רואה בשנים האחרונות שופט נועז באמת שפורץ את השורה ומנסה לעשות דבר חדש. למרות שכל כך התקדמנו מאז, אנחנו שונים, והמדינה השתנתה, אבל אצל השופטים הכול נשאר אותו דבר".

אתה תוקף בספרך את השחזורים של המשטרה המוצגים כראיה בבית המשפט. "למה נאשמים במשפטים פליליים אינם קופצים מספסל הנאשמים? מדוע אינם מתנגדים פיסית להליך האלים הזה? מדוע אינם מתנפלים על השופטים?
"אנחנו המדינה היחידה שמשתמשת בסרטי שחזור. אין כבר דבר כזה בעולם. בכל מדינה סבירה הנאשם זכאי לעורך דין במהלך החקירה. אם עושים שחזור, העורך דין חייב להיות נוכח בשחזור, ולא כך היא. אני מדמה את השחזור לגירוש רוחות מהמקום שבו בוצע הרצח, שהוא כאילו מקולל. ואז מגיע הנאשם, משחזר – בדרך כלל לא כמו שהיה – והשופטים כבר ממלאים את הפערים.
"הנאשמים של דני כץ שחזרו ותוך כדי השחזור אחד מהם אמר: 'מה אתם רוצים ממני, אני חף מפשע. תעזבו אותי'. אז עוצרים את השחזור ואומרים לו: 'בוא ניקח אותך לריענון הזיכרון', לוקחים אותו לתחנת משטרה, משכנעים אותו כמו שמשכנעים אותו, ולוקחים טייק נוסף.

"השחזור הוא סוג של משפט ראווה שמשפיע על שופטים שמרשיעים. השחזורים בתיקים של סולימאן אל-עביד ורומן זדורוב, היו כל כך רחוקים מהמציאות. שלושה שופטים רציניים ומכובדים שישבו בבית משפט עליון – אליעזר גולדברג, דליה דורנר ויעקב קדמי – חשבו שאל-עביד חף מפשע. ושישה שופטים אחרים הרשיעו אותו ברצח. זה לא ספק סביר? אין ראיות חוץ ממה שהוא אמר, ואין לזה שום השלכה על המציאות".

אתה מציג בספר את השופטים כמי שמזלזלים בעורכי הדין ומתנהגים אליהם "כחגבים למרגלותיהם".
"נכון. תיכנס לבית משפט ותשמע: 'אדוני' ו'כבודו', כאילו אנחנו חיים בתקופה הפיאודלית".
השופטים מתייחסים לעורך דין מכובד כמוך כחגב למרגלותיהם?
"בהחלט כן. עד היום. ראיתי עורכי דין יותר מכובדים ממני, שבנסיבות אחרות היו יכולים להיות שופטים בעליון, ושופטים צועקים עליהם, מזלזלים ופוגעים בהם לעיני לקוחותיהם. זאת מערכת מאוד בעייתית, שמצביעה על שופטים שאומרים אני ואפסי עוד".

אתה כותב: "השאול שמסתתר במעמקי בית המשפט העליון". דעתך על בית המשפט העליון זהה לדעתם של יריב לוין ודודי אמסלם?
"זה לא קשור לרפורמה המשפטית, זה מגיע מכיוונים אחרים. צריך רפורמה משפטית אבל רפורמה משמעותית, לא רפורמה שבאה להחליש את בית המשפט לטובת הפוליטיקאים. זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות. כבר היום הרשות המבצעת שולטת ברשות המחוקקת. נתניהו, לוין ואמסלם רוצים לבטל את הפרדת הרשויות, להפוך את הכול לרשות אחת ואת ישראל לדיקטטורה.
"הרפורמה שאני מציע היא דמוקרטיזציה ועצמאות של מערכת המשפט, עם עקרונות ברורים וחד משמעיים בתיקים של הרשעה. משפט צדק חייב להתבסס על חומר ראיות מוכח ברור וחד משמעי ולא להתבסס על השערות והערכות של שופטים".

הבוהמיין האחרון
קבלו עוד ציטוט נבחר של עו"ד פלדמן מתוך ספרו: "בית המשפט הוא הטרוטופיה, מרחב מתעתע, ככל שאתה מתקרב יותר למרכז, כך הוא מרחיק אותך. כמוהו כבתי בושת ואוניות, פיסת מרחב צפה, מקום ללא מקום, מופקר לאינסופיותו של הים".

פלדמן, משפטן ואחד מאחרוני הבוהמיינים בתל אביב המתרוקנת מנכסיה אלה, נאנח למשמע הציטוט. "כן. זאת התחושה, המושג הטרוטופיה לקוח מפילוסוף צרפתי בשם מישל פוקו, אבי המושג של מקומות שהם לא מקום, כמו בתי קברות. שהמציאות בהם מתעתעת. אם לא הייתי כותב, הייתי מסתלק מזמן מהמקצוע הזה".

אמרת בריאיון לאילנה דיין: "אני נוכל גדול". אתה לא מרגיש לפעמים שאתה עושה שקר בנפשך?
"אלה כללי המשחק המשפטיים. יש בהם הרבה העמדת פנים, הרבה שקר, הרבה שכנוע חסר בסיס וחסר יסוד. זה מקצוע חסר תוחלת שאני מבלה בו כבר 50 שנה".
אתה מזוכיסט?
"זה לא מזוכיזם. דבר ראשון זה המקצוע ממנו אני מתפרנס. אני לא יודע לעשות שום דבר אחר. אני אוהב את מה שאני עושה כי הוא גם נותן לי חומר לכתיבה. לולא הייתי עוסק במשפט, לא היו לי את כל החומרים האלה. אני לוקח את החומרים של המשפט, ובמקרים רבים מוסיף להם קורטוב או כמה קורטובים ומרשה לעצמי להפליג על כנפי הדמיון. אני לוקח את העובדות ומרכיב עליהן עולם דמיוני. יש כאלה שטוענים שהמצאתי ז'אנר ספרותי חדש. מה שאני עושה בספר – וזה כנראה יעלה לי ביוקר – אני מזכיר שמות. אני לא מחביא אף שופט".

אתה כותב: "שופט עליון עובר ניתוח להסרת הליבידו. חזק על חלשים. חלש על חזקים". פרט הסבר ונמק.
"זאת מטאפורה, על שופט עליון שמציג מצב כאילו שום דבר לא משפיע עליו. במשפט קצב העיתונות העלתה כל יום כותרות ראשיות: 'הנשיא אנס'. 'קצב אנס'. כשהגענו לטעון לעונש הציבור כבר שפט אותו והרס את שמו. השופט ג'ורג' קרא אמר לי אז, 'לא ראיתי בעיתונים שכתבו על קצב'. ואני שאלתי: 'באמת לא ראית את הכותרות האלה אצל מוכר העיתונים בכניסה לבית המשפט?'.
"הוא, כביכול, מנוטרל מכל השפעה אבל בוודאי שהוא ראה והוא לא מנוטרל מהשפעה. אני תולה את ההרשעה של קצב במלאכת העיתונות. גם אני חטפתי בתיק הזה. העיתונות משפיעה על שופטים, ועוד איך. גזר דין קצב שהרשיע אותו בשני מקרי אונס היה ניסיון לרצות את הציבור. הסיפור של קצב מראה לך את החולי של מערכת המשפט, ויש עוד מלא סיפורים כאלה שאף אחד לא יודע ולא שומע עליהם. במקרה של זדורוב היוצרות התהפכו והתקשורת דווקא עזרה לנאשם".

כתבת שדניאל פרידמן, שר המשפטים לשעבר, הציע לך לכהן כשופט עליון וסירבת. לא מצטער?
"לא הייתי רוצה להיות שופט בעליון. זה תפקיד מאד פאסיבי. היתה תקופה שאנשים ראו דימיון ביני ובין אהרון ברק. פעם אכלתי פלאפל באיזה מקום ואז הגיע אלי מישהו ושאל: השופט ברק אוכל פלאפל? אז אמרתי לו: השופט ברק אוכל פלאפל, אוכל סביח, ואוהב לאכול במסעדת 'צ'צ'ו' הטריפולטאית בנתניה".

תפיסת עולם קולוניאליסטית
הכיבוש, אחד הנושאים היותר מזוהים עם הקריירה המשפטית העשירה של עו"ד פלדמן, זוכה בספר לטיפול רחב יריעה, חרף אירועי המלחמה האחרונה, ובטח שדווקא בגללם. וכך כותב פלדמן: "מדינת ישראל תופסת את הכיבוש בשטחים לא כאפיזודה צבאית, אלא כהתרחשות לאומית, יהודית וציונית. בית משפט העליון הוא חלק בלתי נפרד מהכיבוש ומזדהה עם מטרותיו והוא ודאי ימצא דרך להכשיר אותו. במשך שנים עיצבה מדינת ישראל את השיטה המשפטית של הכיבוש כמבוך ענק של הטעיות, כתבי חידה, מבואות סתומים ותקוות שווא. בית משפט העליון והשטחים הכבושים הם זוג מוזר".

בג"צ מועל בתפקידו?
"לא רק מועל בתפקידו. קח את השופט מאיר שמגר, הוא היה בכל השלבים של הכיבוש והכשיר אותו מבחינה משפטית. הוא היה פרקליט צבאי ראשי וכתב את חוק השטחים. אחר כך היה שופט עליון ואישר גירושים, הריסות בתים וכל דבר שראה לנכון. זאת תפיסת עולם קולוניאליסטית. מדובר באנשים שאין להם זכות בחירה, שלא יכולים לבחור בשלטון שהם חפצים בו, שמוגבלים בכל כיוון שהוא, ונשלטים על ידי שירות הביטחון הכללי".

אנחנו חיים במשטר אפרטהייד?
"לגמרי. איך אפשר להגדיר את זה אחרת? יושב מתנחל ומאה מטרים ממנו יושב ערבי באיזה כפר. המתנחל מקבל את כל הזכויות, מצביע לכנסת, הוא יכול להיות חבר כנסת ואפילו להיות שופט בבית המשפט העליון. נועם סולברג ודוד מינץ, שני שופטים בעליון, הם מתנחלים.
"לשכן הערבי אין זכויות בכלל, הערבי חי שם לפחות 20 דורות, הרבה יותר שנים מהמשפחה של השופט שעבר להתגורר שם. זה לא אפרטהייד?".

יש בספר ציטוט של יהודית קרפ, המשנה לשעבר ליועץ המשפטי לממשלה, שכתבה לפני שנים רבות מאמר ב"הארץ" המצביע על הכיבוש כמחלה כרונית שחודרת לחברה הישראלית ומקרבת עד מאוד את מותה כחברה דמוקרטית.
נבואה שהגשימה את עצמה?
"לגמרי. לא שאני שמח על זה".

ובנוגע לכיבוש: עד מתי?
"אתה שואל אותי? אני שואל אותך. חוצמזה, מה חשבנו לעצמנו לפני ה-7 באוקטובר? שהם טיפשים? שהם ישלימו עם המצב שלהם לנצח? אף אחד לא ציפה לכזאת זוועה ב-7 באוקטובר, אבל הזוועה קרתה בעיקר בגלל שאנחנו רופפנו את כל המערכות שאמורות היו להגן עלינו, והאחראי הראשי לכל מה שקרה הוא אדון נתניהו, שגם לו אני מקדיש שער שלם בספר. נוצרה זהות אינטרסים בין ביבי בראש ממשלת ישראל ובין החמאס, שלא מסתיר את כוונותיו לחסל את המדינה הציונית ומתהדר בפוליטיקה דתית של מות קדושים".

איפה טעינו בניווט?
"הלכנו מדחי אל דחי. התחלנו טוב עם מחשבות ציוניות, סוציאליסטיות, הקמנו את הקיבוצים, מושבים, חקלאות, תעשיה – כל זה נשכח בתקופת נתניהו. גם הרעיון לטפח את החמאס מול אש"ף הוא רעיון קלוקל. אש"ף ופת"ח הם אנשים סבירים, חילונים, לא דתיים ומשיחיים. אבל אנחנו מתחברים יותר אל המשיחיים של הצד השני, כי גם אנחנו מחזיקים גרעין מאד חזק של משיחיים, המשוכנעים שהארץ ניתנה לנו במתנה על ידי הקדוש ברוך הוא. פה באמת מצא מין את מינו והם הולידו את ה-7 באוקטובר.

"את האופי האמיתי של נתניהו אפשר למצוא בדו"ח הועדה שחקרה את האסון במירון: 'לא ידעתי', הוא טען, 'לא סיפרו לי. לא משכו בדש מעילי'. יא חביבי, אתה ראש ממשלה. אתה לא צריך שיימשכו בדש מעילך. אדם סביר, הגיוני, שנולד עם מצפון, היה מתפטר אחרי ה-7 באוקטובר. איך אתה יכול להמשיך לחיות כשמשא האשמה יושב ברובו על כתפיך? איך אתה הולך לישון? מה אתה חושב על עצמך? אבל נתניהו הוא מעל לכל זה.
"ומי אישר לנתניהו להיות ראש ממשלה, אם לא בג"צ ה-11:0 המפורסם, שהיה אסון. הבג"צ שדחה את כל העתירות על נבצרות וניגוד עניינים. נתניהו התחייב בפני בית המשפט העליון לחתום על ניגוד עניינים שהוא לא יעסוק בענייני הרפורמה. אבל הוא עסק ועוד איך".

מה שיישאר אחריי
אומרים שמשורר הוא מי שלעולם נגזר עליו להתהלך עם מסמר בנעל, פלדמן אינו משורר אבל לעיתים נראה כי הוא שייך לקטגוריה הזאת.
"מסכים עם ההגדרה הזאת", הוא מגיב. "הספר הזה הוא מפעל חיים, זאת המורשת שלי. זה מה שיישאר אחריי. העיתונים בהם כתבתי התפוררו מזמן. מה שיש בספר זה בקושי חצי ממה שפרסמתי. אני מתייחס לספר הזה כספרות לכל דבר. אין בספר קטע שאין בו סיפור. לפעמים דימיוני. אני מתאר לדוגמה איך אני מגיע לבית משפט העליון בלילה ברכבת תחתית. אני מתאר מדימיוני את ההלוויה של הפטום זרהום, הנתין הזר מאריתריאה שנהרג בלינץ' ב-2015 בתחנה המרכזית בבאר שבע, שהשופט אהרון משניות זיכה את כל הנאשמים. הוא כתב שזרהום נחשב משום מה למחבל. מה זה משום מה? זה בגלל שהוא היה שחור".

אפשר להגיד שאתה אמיל זולא של כל החלכאים והנדכאים שחיים בצד האפל של הירח הישראלי?
"משתדל. אני לא משווה את עצמי לאמיל זולא וזדורוב הוא לא דרייפוס. אמיל זולא נכנס להיסטוריה כמי שהצליח לעשות את השינוי בתודעה. אני לא הצלחתי. אולי אתה תצליח להכניס אותי להיסטוריה".
יש לך ממשיכי דרך?
"לא חושב. כמעט ולא. אין. רוב האנשים הולכים ללמוד משפטים כדי להתעשר, זה עולם מייאש ומתסכל, לפעמים נדירות בלבד אני פוגש עורך דין שיש בו להט מוסרי חברתי".