מרכז "הגר" של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף עם ארגון "אחותי" למען נשים בישראל מציע תוכנית לשיקום שלוש שכונות בדרום תל אביב: שפירא, נווה שאנן ושכונת התקווה.
לפי התוכנית שיצאה לאור לראשונה בחודש מאי 2020 אך לא זכתה לחשיפה ציבורית עקב סוגיות הקורונה, דרום תל אביב נתפסת כ"עיר השחורה" בניגוד ל"עיר הלבנה" שמצפון לאזורים אלה. החלוקה הזו "באה לידי ביטוי בסדרי העדיפות העירוניים ומתרגמת להזנחה שיטתית ולדרדור מכוון של האזורים הללו – השכונות הדרומיות משמשות לאורך השנים כ'חצר אחורית' של ה'עיר הלבנה'", קובעים מחברי הדו"ח המסכם בדיוק כפי שמתואר באופן מרתק בספרו של האדריכל שרון רוטברד "עיר לבנה עיר שחורה" (2005).
תוכנית השיקום שמוצגת בדו"ח אותו גבשו עו"ד אורי אטינגר, עו"ד אלעד כהנא, חברת מועצת העיר שולה קשת, והפעיל החברתי גבריאל סוד, סוקרת את הבעיות המוכרות מהן סובלים תושבי השכונות כיום: הגעת מבקשי המקלט לשכונות הללו דווקא, הנשים בזנות, המכורים לסמים, וכתוצאה מכל אלה דחיקתם של התושבים הוותיקים החוצה על רקע עליית מחירי הדיור בפרויקטים יוקרתיים חדשים שהעירייה מעודדת את בנייתם.
חברת המועצה קשת מסיעת "אנחנו העיר", אומרת לאתר "פוסטה" כי לא מדובר בעוד דו"ח מסכם אלא ב"תוכנית פיתוח ראשונה מסוגה שנעשתה בשיתוף עם התושבות והתושבים בדרום תל אביב. עד היום כל העיסוקים בתקשורת לגבי דרום העיר נוגעים למבקשי המקלט ומהגרי עבודה, אנחנו נותנות נראות לשלל בעיות אחרות. הבעיה היא שעיריית תל אביב אינה משתפת את הציבור בתוכניות שלה לדרום העיר, היא בקושי מיידעת. מבחינת העירייה הציבור בדרום העיר הוא לא פקטור בקבלת ההחלטות.
"כתושבת שכונת נווה שאנן אני יכולה לראות שמדיניות העירייה פועלת נגד האוכולוסיות הוותיקות והמוחלשות, למשל בסוגיות הדיור", אומרת קשת, "העירייה בונה מגדלים לעשירים באופן כזה שמשנה את פני השכונה ודוחק את הבנות והבנים הממשיכים החוצה – עושים כאן ג'נטרפיקציה נדל"נית ותרבותית".
לשתף את הציבור
כותבי התוכנית אומרים כי מאחר שבשכונות מתגוררות אוכלוסיות כה שונות זו מזו, נוצר מטבע הדברים קיטוב עמוק וחוסר אמון שלהן ברשויות. לטענתם, למרות שמדובר באוכלוסייה מגוונת ניתן לגשר על הפערים באמצעות פורומים של תושבים שאמורים לתקשר בין עיריית תל אביב לבין האוכלוסיות עצמן. אחת ההצעות שעלתה היא קיום מפגשי "במה פתוחה" ברמה השכונתית, במסגרת מינהל קהילה.
לפי התוכנית, זהו המפתח העיקרי לפיתוח דרום תל אביב והוא חייב להיות מבוסס על שיתוף הציבור במסגרת "תושבים עושים עיר" – תוכנית המופעלת על ידי עיריית תל אביב בחלק מהשכונות הצפוניות ובה תושבי העיר לוקחים חלק בגיבוש תוכניות שיפוץ על דרך של הגשת הצעות באינטרנט.
להשבית את התחנה המרכזית
אחד הנושאים המרכזיים בתוכנית הוא הפיל הלבן של בניין התחנה המרכזית החדשה, שנבנה בשנת 1993 והפך למפגע תחבורתי וסביבתי.
התחנה וסביבתה, מתארים מחברי הדו"ח, הפכו במהרה מוקד משיכה לפעילות הבלתי חוקית המתקיימת באזור עד עצם היום הזה. הדו"ח מציע את השבתת התחנה מרכזית ובנייה של מסופי תחבורה ציבורית קטנים ברחבי העיר (כגון המסוף ליד תחנת רכבת סבידור). לאחר פינוי התחנה המרכזית, ממליצים המחברים, יש לגבש תוכנית לייעוד המבנה הענק ואזור התחנה לצרכים אחרים כגון מוסדות ציבור, תרבות, פנאי, מסחר ושטחים פתוחים.
לפתח שטחים ירוקים
עיריית תל אביב, נטען בתוכנית, מנסה לצמצם את המרחב הציבורי בעיר כמו שקורה למשל עם בניית בית ספר על גן לוינסקי, וקובעים כי "פיתוח המרחב הציבורי יכול לסייע ביצירת קהילתיות וזהות מקומית… לתרום לרווחת התושבים והתושבות; לשמש ריאה ירוקה נגד מטרדים וזיהומים; להפחית פשיעה ולהגביר ביטחון אישי; לסייע לעסקים קטנים; ולעודד צריכת שירותי חינוך ותרבות". בהקשר זה, התוכנית מציעה לקדם מבצע רחב לנטיעת עצים בדרום תל אביב, ובמקביל לפתח ולשמר רחובות ראשיים כמו סלמה והאצ"ל שהם בעלי ערך היסטורי.
לחייב שיקום מבנים
בין הבעיות של דרום תל אביב מונה הדו"ח הסופי גם הזנחת מבנים, בנייה פירטית והיעדר חלוקת קרקע. מחברי הדו"ח קובעים כי נדרשת לאזור זה בדחיפות תוכנית לחלוקת הקרקע (פרצלציה) על מנת לעודד את בעלי הדירות להשקיע בפיתוח ושיפוץ המבנים שלהם בשיטת "המקל וגזר" – או האצת שיפוץ מבני המגורים מרצון או שימוש בחוקי עזר לאכיפת השמירה והשיפוץ של חזיתות הבתים.
לשלב את העובדים הזרים ומבקשי המקלט
בישראל יש כ-33 אלף מבקשי מקלט מסודן ואריתריאה, כ-22 אלף מהם שוהים בתל אביב, 71 אחוז מהם אזרחי אריתריאה נוצרים ו-20 אחוז מהם אזרחי סודן מוסלמים.
מאז שנת 2010 מדיניות הממשלה היא למנוע קליטה של מבקשי המקלט בישראל, ובין הכלים המרכזיים שהמדינה ניסתה ליזום ליישום המדיניות ניתן לציין את הקמת מתקן הכליאה חולות עד להתערבותו של בג"צ, חוק הפיקדון שגורע חמישית ממשכורותיהם לטובת עידוד עזיבתם.
למרות שרוב המגבלות בוטלו על ידי בג"צ עדיין חלים עליהם מגבלות. הם לא יכולים לקבל רישיונות עסק, לא זכאים לרישיונות עבודה ורשיונות נהיגה, לא זכאים לנקודות זיכוי בתשלומי מס, לא זכאים לסיוע משפטי, או סיוע בשכר דירה וקצבאות מהמוסד לביטוח לאומי, לרבות שירותי חינוך ורווחה, ואינם נגישים למרבית שירותי העירייה. למשל, חלק גדול מהילדים שלהם שוהים בגני ילדים מאולתרים במחסנים ודירות.
ההמלצה של מחברי הדו"ח למדינה ולעיריית תל אביב היא להסיר את ההגבלות שנותרו, במיוחד הסדרת מעמדם בתחומי שירותי רווחה ושירותי בריאות, וליצור עבורם דיור הולם. התוכנית ממליצה לשלב אותם בקהילה באמצעות התחשבות בצורכיהם בסוגיות דת, רווחה ופיתוח העיר. לדעת מחברי הדו"ח, יש להגדיל את התקציב העירוני על מנת להרחיב את מנעד השירותים לאוכלוסיות הרלוונטיות בדרום העיר, להעניק להם רשת ביטחון סוציאלית, להבטיח את המשך הפעילות של יחידת הסיוע של עיריית תל אביב לעובדים זרים ומבקשי המקלט (מסיל"ה), הכל במקביל לנסיונות ביזור שלהם ברחבי הארץ כדי לדלל את הריכוז שלהם בשלוש השכונות בדרום תל אביב.
עו"ד אורי אטינגר, מנהלת קידום מדיניות במרכז הגר: "מעולם לא נעשתה תוכנית שמסתכלת על המצב בצורה רחבה ומעמיקה כל כך, עד היום לא היתה תוכנית עבודה אחת קוהרנטית שמסתכלת על מכלול של היבטים ועל הקשר בינהם. חסרה ראייה אינטגרטיבית, לא ניתן להקים פרויקט של דיור בר השגה בשכונת שפירא ולומר שמשקמים את השכונה, צריך להיות כאן מאמץ משותף של גורמים עירוניים וממשלתיים".
לטענת עו"ד אטינגר, הדבר העיקרי שהעירייה צריכה לעשות הוא להיוועץ עם תושבי השכונות, ולשתף אותם. "המטרה של הדו"ח היא לקחת את הידע המקומי מעשרות ראיונות עם תושבים, אנשי מקצוע, ואקדמיה, לשם כך במהלך הכנת התוכנית עשינו עשרות מפגשים עם תושבים כדי להבין את הבעיות לעומקן. הדו"ח מבוסס על אנשי מקצוע ועל הידע של אנשים שגרים וחיים בשכונות הללו מתוך תפיסה שהם יודעים הכי טוב".
חברת המועצה קשת מדגישה גם כי הדו"ח נכתב מתוך נקודת מבט פמיניסטית. "נשים הן תמיד החלשות והעניות יותר", היא אומרת, "התפיסה בעיריית תל אביב יפו היא תפיסה גברית. שיתוף ציבור ויידוע הציבור מגיע מתפיסת עולם פמיניסטית… העברנו את התוכנית לחברות וחברי המועצה ולראש העיר. לדעתי יש מקום שהעירייה תאמץ את המלצות התוכנית ותפעל בשיתוף עם הציבור. חשוב שלא נתעורר לאזור שהאוכלוסיות המקומיות כבר לא נמצאות בו, ויהיו רק העשירים. כמו בשכונת שבזי שהפכה להיות נווה צדק. זה הזמן לעשות את השינוי ולקרוא היטב את התוכנית. אני אופטימית שבאיזשהו מקום תהיה אוזן קשבת. אני בציפייה שחלקים מהדו"ח יוטמעו במדיניות העירייה".
מדוברות העירייה נמסרה התגובה הבאה: "עיריית תל אביב יפו קיבלה את הדו"ח ולומדת אותו. נדגיש כי שכונות נווה שאנן, שפירא והתקווה נמצאות בליבת העשייה העירונית עם מאות פרויקטים בתחומי חינוך, רווחה, קהילה ותשתיות. בנוסף, העירייה מבצעת שיתופי ציבור באופן תדיר, בהם הציבור הינו שותף מלא ומעורב בשלבי התכנון של הפרויקטים השונים. גם במהלך יידוע הציבור קיימת תמיד האפשרות להתייחס ולהביע הצעות לשיפור, אותם העירייה בוחנת בתשומת לב. במידה ויועלו רעיונות נוספים וישימים הם ייבחנו בהתאם".
