בית משפט המחוזי בתל אביב דחה את עתירת חברת "שיא שי עד" בשליטת יגאל דוגה ושרון עדקי נגד החלטת המפקח על השירותים הפיננסיים משה ברקת לדחות את בקשתם לקבל רישיון כנותני שירותי אשראי (צ'יינג'). לדוגה ועדקי כבר היה בעבר רישיון (לפי החוק הישן) אך הוא הותלה בשנת 2016 עקב חקירה שהפכה לכתב אישום בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה והלבנת הון בהיקף 165 מיליון שקל.
בשנת 2017 נכנס לתוקף חוק פיקוח חדש על שירותים פיננסיים ומתן אשראי, שמטרתו לאתחל את התחום ולהרחיק מתוכו גורמים עברייניים ששלטו בצ'יינג'ים כצינור כלכלי עבור ארגוני פשיעה. הדרישה המרכזית של החוק החדש היא הגשת בקשות חדשות לרישיונות על ידי כל הצ'יינג'ים הוותיקים הפעילים, יותר מ-2,000 במספר, ומסירת מידע מפורט על המקורות הכספיים ובעלי השליטה בהם. הבקשות נבחנות בדקדקנות על ידי המפקח ברקת, העומד בראש רשות שוק ההון במשרד האוצר. במהלך יותר משנתיים מאז הוגשו הבקשות, אושרו רק כמה מאות רישיונות, כשבחינת היתר – הפועלים באישור זמני – עוד לא הסתיימה. לצד זאת נדחו כמה מאות בקשות.
במאי 2017 הגישה "שיא שי עד" בקשה לקבלת רישיון בסיסי למתן אשראי על ידי עדקי, שהצהיר על עצמו כבעלים וכמנהל. באוגוסט 2019 הודיע המפקח ברקת על דחיית בקשת החברה. זאת בשל כתב אישום שהוגש בפברואר 2017 נגד עדקי ודוגה בגין מתן שירות לכאורה לרשת עבריינית של מפיצי חשבוניות פיקטיביות ממזרח ירושלים. לפי כתב האישום בתיק שנמצא עדיין בשלביו הראשונים, ראש הרשת של מפיצי החשבוניות הפיקטיביות, אוסאמה אבו כאטר, תושב אבו טור, ניכה בצ'יינג' אלפי המחאות שהתקבלו לכאורה מעסקאות פיקטיביות, שמטרתן ניכוי מע"מ, באמצעות 11 כרטיסי לקוח על שמות אנשי קש שונים. דוגה ועדקי הואשמו בעשיית פעולה ברכוש ומסירת דיווחים כוזבים לכאורה לרשות איסור הלבנת הון, על מקבלי השירות וזהותו של השולט בכספים, בניגוד לחובות הזיהוי והדיווח המוטלות עליהם. לפי כתב האישום, דוגה ועדקי אף השיגו במרמה את הרישיון הקודם למתן שירותי מטבע, בכך שהסתירו את חלקו של דוגה בעסק, בשל עבר פלילי והיותו פושט רגל, ורשמו את החברה על שם אשתו אסתר (אתי) דוגה.
בחוק הפיקוח החדש והמחמיר ברף לקבלת רישיון נקבעה חזקה לפיה מי שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות הלבנת הון ואחרות, אינו ראוי לעסוק במתן שירות בנכס פיננסי או במתן אשראי – אלא אם כן מצא המפקח "טעמים מיוחדים" הנוגעים לנסיבות ביצוע העבירה ומידת חומרתה. מדובר בסטייה מפורשת מהכלל של "חזקת החפות" – ולמעשה קביעת חזקה הפוכה של חוסר התאמה לקבלת רישיון למתן שירותי אשראי, אלא אם הוכח אחרת, והכל רק בשל הגשת כתב אישום התלוי ועומד לפני בירור. הכלל החדש הוסבר בחוק, כאמור, בשל "הצורך להלחם בפשיעה ובגורמים העבריינים אשר מצאו להם אחיזה בשוק מתן השירותים הפיננסיים".
בהחלטתו לדחות את בקשת הרישיון כתב המפקח ברקת כי מכתב האישום עולה תמונה, "לפיה מבקשת הרישיון ובעלי השליטה בה אפשרו לכאורה לאדם לנכות אצלם המחאות בסך 153 מיליון שקל לכל הפחות, וסייעו לכאורה ביודעין להסוות את הפעולות האלה על ידי רישום כוזב בכרטיסי לקוח שונים אשר היו בשליטתו של אותו אדם".
החברה, באמצעות עו"ד רם נאור ועו"ד זיו רוטמנש, הגישה עתירה מנהלית נגד המפקח אשר סירב לקיים לה שימוע בעל פה בהמשך לשימוע בכתב. שופט בית המשפט המחוזי, חגי ברנר, דחה את העתירה וקבע כי החלטת המפקח היתה "ההחלטה הסבירה היחידה שניתן היה לקבל, ומפקח סביר לא יכול היה לקבל החלטה אחרת". לדברי השופט, החזקה העולה מכתב האישום של אי-כשירות לקבלת רישיון, "ניתנת לסתירה, אלא שלשם סתירת החזקה צריכה היתה העותרת להביא בפני המפקח טעמים מיוחדים. הנטל להבאת אותם טעמים היה מוטל על העותרת, ולא על המפקח. הליך השימוע שנערך בפני המפקח נועד בדיוק לתכלית זו, קרי, לאפשר לעותרת להביא בפניו את אותם נימוקים אשר בשלהם ניתן לקבוע כי אין מניעה להתיר לעותרת עיסוק כאמור".
השופט הוסיף וקבע כי "לא עלה בידי העותרת להראות על מה ולמה היא ראויה ליתן שירותי אשראי חרף קיומו של כתב האישום החמור נגדה ונגד בעלי השליטה בה", וכי "אין מקום לצפות מהמפקח שייעתר לשימוע בעל פה, נוכח העובדה שלמפקח הוגשו כ-2,500 בקשות לרישיון".
בעתירה של בעלי העסק נטען כי כתב האישום לוקה באכיפה בררנית; כי מרבת פעולות ניכיון הצ'קים בהן עוסק כתב האישום אינן נכללות במסגרת חובות הדיווח והזיהוי; כי עדי התביעה המרכזיים סתרו את הטענה לפיה העותרת פתחה כרטיסי לקוח ביודעה כי הם משמשים אדם אחר; כי לא היה לעותרים יסוד נפשי או כוונה פלילית, ועוד. "אין זה מתפקידו של המפקח, אגב עריכת השימוע, לנהל מעין משפט זוטא בקשר לכתב האישום, וגם אין בידיו את הכלים לעשות כן", קבע השופט. "הליך השימוע לא נועד להוות תחליף לבירור הראייתי שצריך להיעשות אך ורק במסגרת ההליך הפלילי ואין לצפות מן המפקח כי יצלול לעומקו של ים הראיות. כל שנדרש מן המפקח הוא אך ורק לברר שמא, על פני הדברים, יש בפיו של מבקש הרישיון נימוק משכנע במיוחד, שיש בכוחו להפריך את החזקה הסטטוטורית העומדת לחובתו מכוחו של כתב האישום", וביתר שאת מאחר שמדובר ברישיון חדש ולא בביטולו של רישיון קיים.
