כשנה לאחר שהועמדה לדין, בית משפט השלום בפתח תקווה זיכה תושבת מערב השומרון (39) שהורשמה בתקיפת שכנה הקשיש.
באפריל 2024, בתום חקירת משטרת אריאל, התביעה המשטרתית הגישה כתב אישום וייחסה לנאשמת "תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש".
לפי כתב האישום, ב-27 במרס 2023 הגיעה הנאשמת לכיוון הנגרר של השכן (83) אשר חנה בחניה, ולקחה פטיש השייך לו. נטען כי השכן רץ לעבר הנאשמת וחטף את הפטיש מידיה, ואז הנאשמת תקפה אותו. נטען כי היא אחזה בחוזקה ובעוצמה במבושיו וגרמה לו חבלה באיבר מינו.
ב-17 בספטמבר אשתקד כפרה הנאשמת במיוחס לה וטענה שמצאה את הפטיש סמוך לביתה ולקחה אותו. לטענתה, בשלב זה שכנה רדף אחריה, חטף מידיה את הפטיש, כך שהיא נפלה והוא נפל עליה. הנאשמת טענה כי היא זו שהוכתה ונחבלה.
בשלב ההוכחות נשמעו בבית המשפט עדויות והוגש סרטון אבטחה. הסנגורית, עו"ד סיון חיימוב, טענה כי אין להשיב לאשמה בנימוק שהנאשמת היתה זו שהזעיקה משטרה למקום והתלוננה, אולם תלונתה נזנחה וכלל לא נחקרה על ידי המשטרה.
הסנגורית הוסיפה וטענה הסנגורית כי המתלונן בעצמו הודה בבית המשפט כי לא טען שהותקף על ידי הנאשמת.
זאת ועוד, הסנגורית טענה כי קיימות סתירות בעדותו של עד ראייה לאירוע.
השופט עודד מורנו קיבל את טענות ההגנה שאין להשיב לאשמה והורה על זיכוי הנאשמת. "הראיה המרכזית עליה מבקשת המאשימה להסתמך, היא עדות המתלונן. דא עקא שלמתלונן מספר רב של גרסאות, אשר כולן אינן תואמות את האמור בנוסח עובדות כתב האישום", ציין השופט.
"כשבית המשפט בא לבחון את עדות המתלונן שאינה מתיישבת עם עובדות כתב האישום, לא ניתן לראות בעדותו כראיה, גם לא כראיה דלה שמחייבת להשיב לאשמה, כאשר האירוע אותו הוא מתאר שונה בתכלית מהאירוע המיוחס בכתב האישום", הוסיף השופט מורנו, "המתלונן אישר כי לא פנה לנאשמת בבקשה לקבל את הפטיש שלטענתו שלו, אלא פשוט משך את הפטיש מידיה של הנאשמת, והחלה התגוששות, גם על הקרקע, גם כאשר הוא מנסה לעבור מעליה, אז נטען כי תפסה אותו באזור המפשעה".
"המאשימה מנסה באופן מלאכותי להמעיט בשוני של האירוע כפי שמתואר על ידי המתלונן בבית המשפט, ולנתק את החלק הראשון מהחלק השני, ולא כך הוא. ככל שאכן אלו היו פני הדברים, היה מקום לבקש לתקן את כתב האישום מבעוד מועד, הדבר לא נעשה. היה מקום להזהיר את הנאשמת כי עליה להתגונן מהרשעה בעבירות אחרות שעלולות לעלות מהעובדות שנטענות בבית המשפט, והדבר לא נעשה. ככל שהמתלונן בעצמו טוען בחקירתו במשטרה כי הוא הותקף באופן חד משמעי, הרי שהיה לבקש להכריז עליו כעד עוין ולהגיש את עדותו לבית המשפט ולבקש להעדיפה על פני עדותו בבית המשפט, והדבר לא נעשה".
השופט גם התייחס לתמונות החבלות שנגרמו לקשיש, באומרו כי לא ניתן להבין מי צילם אותן. בכל הנוגע לעדות עד ראייה, השופט קבע כי מדובר בעד עם מניע ברור ל"השחרת פני הנאשמת".
השופט מתח ביקורת על כך שתלונת הנאשמת באותו אירוע כלל לא נחקרה באותו היום, וגרסאות שנמסרו בסמוך לאירוע כלל לא היוו חלק מראיות התביעה והוגשו רק על ידי ההגנה.
לאחר סקירת ושקלול מכלול הנתונים והטענות, השופט החליט כאמור לקבל את גרסת ההגנה ולזכות את הנאשמת מהמיוחס לה.
