"יש עיניים בכל מקום", לוחשת שטינקרית בטלפון לקפטנית ג'קי ולז, שדוהרת במכוניתה בפול גז לכיוון ביתה.
"אני יודעת, אבל אני השוטרת היחידה במחוז שאת יכולה לבטוח בה. טוב שהתקשרת אליי", משיבה לה ולז, מפקדת היחידה למלחמה בסמים במשטרת מיאמי-דייד.
"איך אני יכולה לדעת שאף אחד לא מנטר את שיחתך?", תוהה השטינקרית בקול רועד מפחד.
"זה טלפון חד-פעמי. את מוגנת. אף אחד לא יודע שאת מדברת איתי".
"לא", משיבה השטינקרית, "אני מרגישה כאילו הם יודעים".
ולז לוחצת על דוושת הברקס בחריקת בלמים, יוצאת ממכוניתה כדי לרחרח אם עוקבים אחריה, הולכת כמה מטרים, נורית מטווח קצר ונפצעת בידה. היא מצליחה לסמס כמה מילים בטלפון המדמם שלה על מחבוא בהילייה – קרטל – מלא כסף בשדרה ה-11 23342, משליכה את הטלפון לשלולית מים, זוחלת בשארית כוחותיה לשטח מת, משיבה אש בידה הבריאה, אך המתנקשים צועדים אליה כשפרצופם מכוסה בכובעי גרב ומחסלים אותה מטווח אפס.
כך נפתח "המכה": מותחן פשע־אקשן הדוק, סוחף ומרתק מתחילתו עד סופו, המתרחש בלילה אחד מתוח במיאמי, בהשראת אירועים אמיתיים.
רב הנסתר על הגלוי
כמו נצרה של רימון רסס, סצנת הרצח הקצרצרה בתחילת "המכה" פותחת תיבת פנדורה ששוברת את כל הכללים ואת ההיגיון המוסרי, מפרקת את החוקים, ומתוכה משתחררת שרשרת בלתי פוסקת של שקרים, חשדות, רצח והרס שאין מהם חזרה, המעיבים כעננה כבדה וקודרת על כל הסרט; כשכל מה שנראה, על פניו, לכאורה ברור ומובן, מכסה על תעלומה סודית עלומה מתחת לפני השטח.
רב הנסתר על הגלוי.
"הם פאקינג הרגו את ג'קי!!! למה העולם לא עוצר???", זועק מדם לבו סגן דיין דומארס, סגן מפקד "צל"ב" (ר"ת: צוות לחימה בסמים) של משטרת מיאמי-דייד, שהרצח הסנסציוני של ולז חושף את היחידה לחקירות שתי וערב קשוחות של בולשת ה-FBI.
מעכשיו כל שוטרי ושוטרות היחידה הופכים/ות אוטומטית לחשודים בפוטנציה. כולם חושדים בכולם, מודעים לעובדה שג'קי ולז היתה מגדלור מוסרי באפלת השחיתות, ועכשיו נפער ביחידה "חור שחור" שיכול לבלוע את כולם לתוכו.
"מתי לאחרונה תפסתם שוטר-רוצח בחדר ישיבות?", שואל בציניות הבלש ג'יי די ביירן, את שני חוקרי ה-FBI – אחיו דל ביירן ועמיתו לוגאן קאזיאנו – ומוסיף: "תסתכל לי בעיניים ותגיד לי שמישהו בצל"ב רצח את ג'קי. אתם בונים כאן משהו מעורער ומופרך לחלוטין, בגלל שאתם לא מסוגלים לתפוס רוצח שוטרים".
"אולי בגלל שאחד הרוצחים הוא שוטר", משיב אחיו החוקר וממשיך לחפור: "האם היה לך רומן עם ולז?".
"אתם חושבים שג'קי היתה מושחתת?", משיב ג'יי.די בשאלה.
"אל תעמיד פנים שאין לך כאן עניין אישי גדול, כי יש לך", הודף אחיו.
הפיוז קופץ לג'יי.די. הוא מכניס לאחיו וואחד לאטמה לפנים וצועק עליו: "שמוק מזוין!!! לך תזדיין!!!".
הכלב שמריח כסף
דומארס, חברו הטוב ומפקדו הישיר של ג'יי.די, מבחין בקטטה בין שני האחים ומעלה סברה שהבולשת חושדת שג'קי היתה מושחתת. "זה המקום הכי קל, תאשים שוטר מושחת".
"אני הייתי זורק פיתיונות למים", מעלה ג'יי.די כיוון חקירה משלו. "מושך את חוט הדיג ורואה מה עולה על פני המים. כל הסיפור הזה על בתים של קרטל שנשדדים על ידי שוטרים וסוכני בולשת והכסף נעלם, הם אגדה אורבנית. אם תיתקלו במחבוא גדול תגידו לי".
זה הרגע שבו סומארס חושף את הקלף המנצח שבידו: סמס שקיבל לנייד מ"קריימסטופר" (אתר הלשנות לדיווח אנונימי למשטרה, המאפשר מסירת מידע אנונימי על פשעים) שבו היה כתוב: מחבוא בהילייה – מלא כסף – קרטל – בשדרה ה-11 23342.
"נחרים הכול", הוא מודיע לצוותו, הבלשים ג'יי.די ביירן ומייק רו, והבלשיות נומה בפטיסט ולולו סאלאזר. "ואני זקוק לווילבור, הכלב שמריח כסף, סעו אחריי".
בדרך ליעד שואלת נומה בפטיסט כמה כסף יש שם.
"לא יודע", משיב סומארס, "אולי 250 אלף דולר, אבל לא נערב את המשטרה המקומית כי כולם שם מושחתים".
צוות השיטור מתייצב בפתח בית חד-קומתי ונוקש על שער הברזל. ווילבור, הכלב שמריח כסף, נובח בלי הכרה. לולו סלאזאר, שאוחזת ברצועתו, טוענת שלא ראתה בחיים את ווילבור כל כך "דרוך ומחורפן".
מתוך הבית המסתורי נשרכת לאיטה בעלת הדירה, דזירה "דזי" לופז מולינה, שפותחת בהיסוס וחשש מה. סומארס מדווח לה על המידע שהגיע מ"קריימסטופר" בנוגע לכתובת הזאת.
אין לה מושג, לכאורה, על מה הוא מדבר. היא חיה כאן לבד ואין לה סמים, "אולי קצת גראס", שומדבר מעבר לזה. זאת דירה של סבתה המנוחה, שנמצאת כרגע בהליך של מאבק ירושה עם אחותה.
"תחתמי על הדף, ניכנס ונצא", מבקש ממנה סומרס, "גם אנחנו רוצים ללכת הביתה".
"בסדר", ניאותה דזי לפתוח את ביתה, "אבל אל תהיו שוטרים שנדחפים".
סומארס וביירן נכנסים לדירתה עם אקדחים שלופים. לולו משחררת את וילבור שלא מפסיק לנבוח, עד שהוא מסמן בראשו על פתח של עליית גג בתקרת הבית. סומארס וביירן פותחים את עליית הגג מתוכו נשלף סולם. הם מטפסים במהירות ותוהים מדוע עליית הגג כל כך נקייה.
"לא יודעת" משיבה דזי, "למה זה חשוב?".
"כי כל הדירה שלך נראית כמו מזבלה וכאן הכל נקי ומצוחצח".
סומארס וביירן סורקים במהירות את עליית הגג עד שביירן מזהה חוט חשמל חשוד שמבצבץ מהקיר. הוא מושך ומושך ולפתע קופץ מאחורי פסלון של ישו קיר עץ נוסף.
הם שואלים את דזי אם היא רוצה להגיד להם משהו לפני שהם נכנסים לקיר שנחשף.
"אני באמת לא יודעת מה יש שם למעלה", הוא פולטת באדישות.
מייק רו מטפס לעליית הגג עם פטיש ומתחיל לחצוב בקיר שנחשף. למטה בסלון, סומארס וביירן מתחקרים את דזי: "תלוי לך דגל של קולומביה מעל האח ואנחנו שוטרים, אז זה די פותר את התעלומה מי הבעלים של הכסף".
"לא כל הקולומביאנים זהים", משיבה דזי.
"אבל יש להם יופי של קוק. כל הקוק בארה"ב מגיע משם".
"יש להם גם יופי של אוכל", מחייכת דז'י.
"נכון", משיב סומארס, "אבל הם לא מסתירים אותו בקיר".
תוך כדי תחקורה של דזי זועק מייק רו מעליית הגג: "וואו, יש כאן כסף וזה נראה ביג".
זה הרגע שבו עלילת "המכה" מגיעה לנקודת המפנה הקריטית וכל הסיפור מתחיל לרוץ בפאסט פורוורד.
אוקיינוס של כסף
סומארס וביירן מתקרבים לדליים כתומים שנראים מבחוץ כמו דליי צבע, פותחים אותם ומגלים אוקיינוס של כסף.
בדלי הראשון על החבילה העליונה K150 (כלומר: 150 אלף דולר).
"פאקינג בום. מה נסגר?", פולט סומארס. הוא מרים את החבילה הראשונה ומגלה מתחת עוד חבילה עליה כתוב K340, מתחתה עוד חבילה עליה כתוב K400.
"רק בדלי הזה יש 1.4 מיליון דולר. ויש עוד 14 דליים כאלה. כלומר, יש כאן "מכה" בסך 20 מיליון דולר.
אנבליביבל.
סומארס תופס פיקוד ומצווה על הצוות להפקיד אצלו את הטלפונים. הוא לא סומך על אף אחד. לטענתו, בדיווח של "קריימסטופר" דווח על 300 אלף דולר.
הוא מרגיש שהם נכנסו לצרות צרורות, ומצווה על מייק רו לקחת את הדליים למחסן הבית.
מייק רו מסרב. לפי הכללים המקובלים – סופרים את הכסף באתר ההחרמה, לא במקום שבו הוא נמצא.
סומארס גם מסרב בתוקף. לטענתו אלה לא כללים שחלים על ערימה כזאת של כסף, ואם הם יפספסו בדולר אחד – מח"ש יעשו לו את המוות: "צריך פאקינג לספור את הכסף כאן. אז בוא נתקשר למפקד התחנה, מציע רו. אם לא נתקשר אליו, נידפק על הפרת הכללים, אסור לנו להסתכן, וככל שנישאר כאן יותר זמן, המצב רק ילך ויסתבך".
"ג'קי אמרה שהיא יודעת על 'מכה עתידית גדולה", מוסיף ביירן קיסם למדורה ומוסיף: "צריך לסגור שורות".
לולו מתחננת בפני סומארס שיחזיר לה את הטלפון כי היא חייבת להגיד לילה טוב לבנות שלה בפייס טיים, אבל סומארס מתנגד נחרצות.
הוא גם מתנגד שביירן יתקשר לאחיו מה-FBI וגם למאטי ניקס, מפקד יחידת ה-DEA (היחידה למלחמה בסמים).
"אני מנסה לעזור לך ואתה מתנהג אליי חרא", צווח ביירן על סומארס, ששולט בזירת הפשע ביד ברזל ולא נותן לאף אחד להסיט אותו מתוכניתו.
"שניכם עושים טעות", אומרת להם דזי, שלא ממש מתרגשת ממה שקורה סביבה: "קחו כמה כסף שבא לכם ותעזבו לפני שהכול ישתבש".
ניסוי מוסרי חי
ואכן הכול משתבש. בדרך לפיצוח כל התעלומות הנערמות בדרך, נערמות גם אינספור גופות של כל המעורבים בפרשה: סוכני ה-DEA, המשטרה המקומית בהילייה, הקרטל הקולומביאני וגם אחד השוטרים בצוות ששיתף פעולה עם סוכן של ה-DEA.
נחסוך מכם את כל הספוילרים המציבים את כל הנעלמים במשוואה המניפולטיבית והקונספירטיבית, שלא חדלה להציב בקצב היסטרי עוד ועוד סימני שאלה ותהיות מי עומד מאחורי הכסף הגדול ומה היו מניעיו.
נרמוז רק שבסופו של דבר הסרט חושף כי הכול היה תוכנית סופר מתוחכמת של דומארס כדי לחשוף כנופיית שוטרים ומפקחים מושחתים שעמדו מאחורי רצח ג’קי, ולמצוא למי שייך הכסף ומה באמת קרה.
בסוף הסרט נדע גם מי, מדוע ולמה רצחו בתחילת הסרט את ג'קי ולז ומי קיבל את ה-סמס האחרון שלה רגע לפני שחוסלה. התשובות לפיענוחי התעלומות והמוקשים הפזורים בדרך, לא פחות מדהימות, מפתיעות ומזעזעות מהדרך העקלקלה לפתרונן.
ההשראה מאירועים אמיתיים. כפי שכתוב בכיתוב בתחילת "המכה", ההשראה נשאבה מפרשת River Cops: יחידת שוטרים במשטרת מיאמי שפעלה בשנות ה-80 נגד סוחרי סמים, שדדה סוחרי קוקאין, גנבה מיליוני דולרים במזומן, זייפה דוחות והיתה מעורבת גם ברצח. הם לא היו "תפוח רקוב", אלא צוות שלם עם קוד פנימי.
בפרשת River Cops היו פשיטות על בתים וסירות, כסף שלא נרשם במלואו, "עודף" שנעלם באורח מסתורי ודוחות שנכתבו בדיעבד. ב"המכה" יש מציאת סכום כסף עצום, אין תיעוד מלא, אין בעלים חי ואין שרשרת ראיות ברורה.
הדמיון הקריטי בין פרשת River Cops ל"המכה" הוא הרגע שבו השוטר מבין שאם הוא לא ידווח – אף אחד לא יידע. ב-River Cops היתה נאמנות מוחלטת לצוות, מי ששאל שאלות עף החוצה ופחד להלשין.
ב"המכה" הצוות של סומארס פועל כבועה, אין אמון בפיקוד העליון, כל החלטה מתקבלת "בינינו". זה לא ארגון פשע עם שוטרים, אלא יחידת שוטרים שמתנהגת כארגון פשע.
ואם צריך לזקק את המסר המוסרי של "המכה" למשפט אחד: הקו בין שוטר לפושע דק יותר ממה שנוח לנו להאמין, והוא נחצה לא ברגע של רוע, אלא ברגע של תירוץ.
גם המתח בסרט הוא לא רק בידור. הוא משקף מצב נפשי של דמויות לכודות במלכוד וגורם לצופה לשאול את עצמו: מה אני הייתי עושה במקומם?
זה אולי ההישג הגדול באמת של "המכה": הוא לא מטיף מוסר אלא מכניס את הצופה לניסוי מוסרי חי.
"המכה". The Rip. 113 דקות. נטפליקס.
במאי: ג'ואי קרנהאן.
תסריט: ג'ואי קרנהאן ומייקל מקגרייל.
שחקנים: מאט דיימון (דיין דומרס), הבלש ג'יי.די ביירן (בן אפלק), סטיבן יון (מייק רו), טניה טיילור (נומה בפטייסט), קתלינה סנדינה מורנו (לולו סאלאזר), סשה קלי (דזירה "דזי" לופז מולינה), קייל צ'נדלר (מאטי ניקס), נסטור קרבונל (תום ולייז'ו), לינה אסקו ( ג'קי ולז), דל ביירן (סקוט אדקינס), דייסוקי טצושי (לוגאן קאזיאנו).
