בית המשפט המחוזי מרכז קבע כי רשות מקומית רשאית לתקן את תעריף גביית הארנונה ללא אישור משרדי הפנים והאוצר, במידה ובאופן הגבייה נפלה טעות.
תחילת הסיפור בעתירה שהגישו מספר חבריות מסחריות נגד עיריית ראשון לציון: המרכז המסחרי בן גוריון; בנייני ישקו לבנין ומקרקעין; תפוז ייזום ופיתוח תחנות; ה.ה – משקיעים במקרקעין; ו-ג'י ישראל מרכזים מסחריים. בעתירה נטען כי העירייה הגדילה את תעריף הארנונה החל על מעברים, מ-27.71 שקל למ"ר כפי שהיה עד שנת 2017, לתעריף של 68.28 שקל למ"ר, בניגוד לחוק ההסדרים לפיו העירייה אינה רשאית להעלות את תעריפי הארנונה ללא אישור השרים.
בנוסף טענו העותרים, כי העירייה פנתה לשרים הרלוונטיים, שסירבו להעלות את התעריף, ולכן העירייה העלתה את התעריף חד צדדית. בנוסף נטען כי לטובת החברות עומדת "טענת ההסתמכות": במשך שנים גבתה העירייה ארנונה לפי התעריף הקודם, באופן שיצר "פרקטיקה מתמשכת". עליית תעריף הארנונה, הוסיפו העותרים, נובע מכך שבעבר העירייה לא חישבה את שטח המעברים לצורך גביית ארנונה.
בתשובת העירייה לעתירה נטען כי בעבר חלה טעות בחישוב הארנונה במרכזים מסחריים, ושטחי המעבר לא נכללו בו. עובדה זו התבררה לפי העירייה במהלך דיונים לקראת אישור תעריפי הארנונה לשנת 2017. בתשובת העירייה נכתב בהקשר זה, כי ישנו תעריף מזערי קבוע לנכסים המסווגים כמשרד, שירותים ומסחר (גם בגין מעברים), ובהתאם לכך התעריף הועלה כדין.
כמו כן טענה העירייה כי היא אמנם פנתה בעבר למשרד הפנים וביקשה אישור להעלאת התעריף, אך עשתה זאת לפנים משורת הדין, שכן לא נדרש אישור על מנת לתקן טעות שנפלה בצו הארנונה. זו גם היתה הסיבה לכך שמשרד הפנים דחה את הבקשה.
השופט שמואל בורנשטיין דן בשתי שאלות: האם נפלה טעות באופן הגבייה? ואם אכן נפלה טעות, האם העירייה רשאית לתקן את התעריף ללא אישור השרים?
השופט קבע כי שטח המעברים הוא בלתי נפרד מבית העסק: "סבורני כי שטחי המעברים בקניון הם חלק בלתי נפרד מכלל בתי העסק ויתר המתקנים בקניון… סיווגם הנכון של המעברים הוא תחת ענף 'משרד, שירותים ומסחר' ולפיכך – יש להחיל עליהם את מגבלות התעריף הקבוע לענף זה בתקנות ההסדרים. כאמור, בהתאם לתקנות אלה נקבע לכל ענף תעריף מזערי ותעריף מרבי, ועל הרשות המקומית לקבוע את התעריף במגבלות אלו".
באשר לשאלת האישור מהשרים, השופט ציין בהחלטתו: "סבורני כי יש להשיב לשאלה זו בחיוב. כשם שמובן מאליו הוא שאם התעריף הקבוע בצו הארנונה היה גבוה מהתעריף המרבי המותר לפי תקנות ההסדרים, היתה מוטלת על המשיבה החובה לתקן לאלתר את התעריף ולהפחיתו כנדרש, וזאת בלא להמתין לאישור השרים, כך אין צורך בקבלת אישורם כאשר התעריף הקיים נופל מהתעריף המזערי הקבוע בתקנות ההסדרים. בזו אף בזו באה לידי ביטוי חובתה של הרשות לדאוג לתושביה, לא לגבות מהם ארנונה בסכומים העולים על המותר בחוק, ובאותה מידה לא לגבות מהם ארנונה בסכומים הנמוכים מהמותר בחוק, ובכך לפגוע בשירותים שהיא מחויבת להעניק להם".
לבסוף, השופט דחה את עתירת החברות ופסק לחובתן הוצאות משפט בסך 40 אלף שקל לטובת העירייה.
עו"ד מוטי איצקוביץ' שייצג ארבע מהחברות העותרות בחר שלא להגיב. עו"ד אורי דויטש ועו"ד גבריאל בן שלוש ממשרד פלג כהן דויטש, שייצגו את מרכז בן גוריון, מסרו בתגובה: "מדובר בפסק דין בעייתי. אנו שוקלים להגיש עליו ערעור. על פי קביעת בית המשפט, העירייה רשאית לפעול בניגוד לאישור שרים ללא קבלת רשות מהשרים לעשות כן".
