בית המשפט המחוזי מרכז דחה את ערעור הפרקליטות על החלטת בית משפט השלום ברמלה, שדחה כזכור את הבקשות לסגירת עסקי משפחת מוסלי בשוק הסיטונאי.
רקע: הבקשות נגד חנויות בבעלות אריה חמו, ונגד חנויות בבעלות רחלי מוסלי ונסים פדידה, הוגשו על בסיס תיקון חדש בחוק רישוי עסקים המאפשר מתן צו סגירה קבוע לעסק ללא רישיון, ללא הגשת כתב אישום. שופטת בית משפט השלום רבקה גלט דחתה את עמדת המדינה כי היעדר רישיון מספיק לסגירת העסק, ודרשה להוכיח עילת הפסקת עיסוק.
השופטת גלט בחנה שורה של ידיעות מודיעיניות שלטענת המשטרה "קושרות את העסקים לארגון הפשיעה של משפחת מוסלי", וקבעה כי המידע אינו מעגן ברף ההוכחה הנדרש את הטענה כי העסקים משמשים פלטפורמה לארגון פשיעה. "בעוד שהפראפרזות צובעות את עסקי המשיבים בצבעים עזים של התנהלות עבריינית שיטתית – המידע עצמו כוללני וראשוני, ללא התפתחות במהלך הזמן, תוך חזרתיות", ציינה.
בית המשפט קיבל את העמדה בעניין זה של עו"ד רצון דרחי ועו"ד שרון זלינגר המייצגים את חמו, ועו"ד טל ליטן המייצג את מוסלי ופדידה.
ראשי צוות אכיפה כלכלית משולבת בפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי), עורכי הדין אריאל אררט ומאיה לויאן, הגישו את הערעור וטענו כי את עסקי השוק הרשומים על שם רחלי מוסלי מנהל למעשה בעלה יוסי מוסלי בשלט רחוק מדרום אפריקה. לטענת הפרקליטות, העסק על שם רחלי מוסלי "עובד בסינרגיה" עם העסק של חמו, שאף הוא לכאורה חבר בארגון מוסלי; חמו מעסיק בגלוי ובתלושי שכר את אלי מוסלי, אולם לטענת הפרקליטות, "הכסף הלבן אותו מקבל מוסלי משמש רק כהסבר לרמת חיים גבוהה ולתשלום ל"חיילים" בארגון".
השופט אברהם יעקב מבית המשפט המחוזי מרכז קבע כי טענות אלה כלל לא רלוונטיות, ואפילו לא דן בהן. השופט יעקב מסכים להחלטה של השופטת גלט שדחתה את הבקשה לצוות על סגירת העסקים, אך לדבריו הסיבות הן אחרות, ושאלת הקשר לפשיעה והידיעות המודיעיניות אינן רלוונטיות.
"לחוק רישוי עסקים ולתיקון החדש אין כל מטרה עצמאית או עניין עצמאי בתחום המלחמה בפשע בישראל. המחוקק לא סבר שסעיף זה נותן בידי המדינה כלי נוסף לצורך ניהול המלחמה בפשיעה", כתב השופט יעקב. "תכליתו העיקרית של סעיף 22ב' (החדש) עניינה ברישוי עסקים ובמניעה של המשך ניהול בתי עסק בישראל ללא רישיון. עצם העובדה שקיימים בתי עסק הפועלים ללא רישיון היא תעודת עניות לגורמי האכיפה. תופעה זו צריך לעקור מן השורש ולצורך זה חוקק סעיף 22ב'".
לדברי השופט, הסעיף בו בחרה המדינה לפנות לבית המשפט כדי לסגור את עסקי משפחת מוסלי, אינו רלוונטי גם למניעת סכנה לציבור, וגם לצורך זה ישנם סעיפים אחרים בחוק רישוי עסקים. "על פי סעיף 22ב', כל שנדרש הוא להראות שלבית העסק אין רישיון, אולם לטעמי, לא די בכך", כתב השופט, "מדובר בצו הפוגע קשות בזכות החוקתית של חופש העיסוק וכאשר מדובר בפגיעה כה חמורה, צריך בית המשפט להשתכנע שמדובר בבית עסק המתנהל עת ארוכה ללא רישיון, מבלי שבעלי העסק פנו וביקשו רישיון והרשות התריעה בפניהם בעניין זה, או שהם פנו והודע להם שבקשתם למתן רישיון נדחתה…".
"בענייננו", הוסיף השופט יעקב, "לא הודע מעולם למשיבים שבקשתם לרישיון עסק נדחתה. עוד לא הודע להם מעולם, עד לתחילת ההליך בבית משפט קמא, שהמשטרה מתנגדת למתן רישיון עסק. בנסיבות אלה אני סבור שהמערערת לא הצליחה לעמוד בהוכחת התנאים הנדרשים להפעלת הסמכות שבסעיף 22ב' ולכן אני דוחה את הערעור".
עו"ד דרחי מסר בתגובה: "בית המשפט המחוזי הבהיר למשטרה שכוחה מוגבל; שהרשות השופטת והבלתי תלויה אינה חותמת גומי של בקשותיה; ושבחברה דמוקרטית חפצת חיים לא ניתן לפגוע בזכויות היסוד של האזרח רק על סמך פיסות של רכילות מודיעינית בשיטת "הזבנג וגמרנו".
