בחודש יולי 2013 הבחינו בני הזוג יעל ואיתי במודעת פרסום באתר אינטרנט, המציעה למכירה רכב מסוג פורד גלקסי מודל 2011 מליסינג. בהתאם למודעה, בני הזוג פנו לסוכנות "בנג'ו קאר ליס בע"מ", שם פגשו סוכן מכירות. בסיומם של דין ודברים הושלמה עסקת טרייד-אין: בני הזוג מסרו רכב מזדה שהיה בבעלותם, והוסיפו 92 אלף שקל תמורת הפורד גלקסי ששוויו היה 122 אלף שקל.
אלא שבהמשך התגלתה העסקה כ"בעייתית", עד כדי כך שבחלוף שלוש שנים הגישו בני הזוג תביעה בסך 178 אלף שקל נגד בנג'ו קאר ליס בע"מ וסוכן המכירות. התביעה הוגשה גם נגד סוכנות סוזוקי (מכשירי תנועה ומכוניות בע"מ), בטענה שהמודעה התיימרה להיות של הסוכנות. עם זאת, לפי התביעה בני הזוג פנו לסוכנות בנג'ו בבני ברק, שם פגש אותם סוכן שמסר להם כי מדובר ברכב יד ראשונה שנרכש מחברת ליסינג. כמו כן טענו כי כאשר שאלו את הסוכן האם הרכב עבר תאונות או ספג נזק כלשהו, הוא השיב כי הרכב עבר תאונה שבעקבותיה הוחלף מכסה מנוע ופגוש אחורי. לדבריהם, כששאלו אותו האם הרכב ספג פגיעת שאסי, הסוכן השיב כי כמדיניות – הסוכנות לא מחזיקה ולא רוכשת כלי רכב שסבלו מפגיעות מסוג זה.
התובעים החליטו לקחת את הרכב לבדיקה במכון הצמוד לסוכנות. תוצאות הבדיקה הראו כי לרכב אכן יש פגיעה במכסה המנוע ובשלדה. עם זאת, מהמכון נמסר לבני הזוג כי אין פגיעת שאסי. מהתביעה עלה, כי חודשיים וחצי לאחר מועד הרכישה נדלקה ברכב נורית שמן מנוע שבעקבותיה נלקח הרכב לטיפול במוסך מורשה. במוסך סירבו לטפל ברכב ומסרו לבני הזוג כי אינם מתכוונים לכבד את אחריות היצרן, בנימוק שבוצעו ברכב תיקונים ושינויים באופן פיראטי ולא מקצועי.
בני הזוג חקרו ואיתרו את האדם שנהג ברכב בזמן תקופת הליסינג. לפי התביעה שהגישו, הוא מסר להם שהרכב אכן עבר תאונה קשה ואף הוגדר במצב של אבדן להלכה (אבדן מוחלט). בתביעתם טענו בני הזוג, כי לאור מצבו האמיתי של הרכב, שוויו בעת הקנייה עמד על כ-97 אלף שקל לכל היותר. כמו כן הם טענו בתביעה כי בחודש מרס 2014 ביקשו לבטל את העסקה, אך הסוכן הגיב לדבריהם בזלזול.
הנתבעים טענו מנגד, כי לסוכן אין כל יריבות אישית עם התובעים, מאחר שהוא עובד בלבד. חברת סוזוקי טענה כי אין לה כל יריבות עם התובעים, מאחר שהחברה כלל לא היתה מעורבת בעסקה. הנתבעים טענו גם לשיהוי בהגשת התביעה (כאמור, כשלוש שנים לאחר העסקה), וכי הרכב עבר בדיקה טרם נמכר.
השופט אביים ברקאי מבית משפט השלום בתל אביב דחה את התביעה נגד סוזוקי, בנימוק שהחברה אינה אמורה להיות צד לתביעה. לצד זאת קבע השופט באשר לסוכנות בנג'ו ולסוכן שמכר לבני הזוג את הרכב: "אין חולק על כך שלא נמסר לתובעים שהרכב הוגדר ביטוחית כרכב שב'אבדן להלכה', אשר פוסל את הרכב משימוש עתידי". כמו כן ציין השופט: "העובדה שהרכב עבר בדיקה במכון מורשה לא פוטרת את מוכר הרכב ממסירת פרטים אודות מצבו… אין בבדיקות אלה כדי לפטור את המוכר ממסירות עובדות ביחס לאי התאמת הממכר… התנהלות הנתבעים אף מחזקת הטענה לפיה ידעו בפועל אודות מצב הרכב ולכל הפחות התרשלו בבדיקת ובירור מצבו. הבדיקה שערכו התובעים כרוכשים במכון מורשה לא מנקה את מוכרי הרכב מאחריות".
עם זאת קבע השופט כי אין לבטל את הסכם המכר, מאחר ובני הזוג עשו שימוש בתקופה שבין רכישתו ועד להגשת התביעה: "עולה שאין לקבל הטענה בדבר ביטול הסכם המכר. הצדדים באו ביניהם בדברים, והפיצוי לו זכאים התובעים הוא בגין הפרש המחיר והטעייתם. אך אין מקום לקביעת פיצוי של השבה". על כן קבע השופט כי בני הזוג אינם זכאים להחזר על מלוא הסכום, אלא רק על ההפרש שבין המחיר ששילמו לבין מחירו של הרכב בהתאם למצבו בעת העסקה. הערכת שמאי קבעה כי שווי הרכב בעת הרכישה, אילו ידעו בני הזוג על הליקוי, עומד על 83,818 שקל. לפיכך קבע השופט כי בני הזוג זכאים להחזר של 38,182 שקל. בנוסף פסק השופט לתובעים סכום של 4,000 שקל בגין עוגמת הנפש.
מי שאמור לשלם את הפיצוי לתובעים הם חברת בנג'ו והסוכן, בצירוף 20 אלף שקל הוצאות משפט. את התביעה נגד סוזוקי השופט כאמור דחה, ופסק כי בני הזוג ישלמו לחברה 10,000 שקל הוצאות משפט.
עו"ד עומר חרל"פ שייצג את בני הזוג יחד עם עו"ד עמיקם חרל"פ, מסר בתגובה: "אנחנו שמחים על התוצאה שבה בעצם הצלחנו להוכיח כי למרשיי נעשה מעשה עוולה בה יש לפצותם".
