שופט בית משפט השלום בראשון לציון, גיא אבנון, דחה את בקשת קבוצת בינוי ושיכון לשחרר 250 מיליון שקל במזומן שהפקידה הקבוצה לפני שנתיים בחילוט זמני עד תום ההליכים.
בכך קיבל השופט אבנון את בקשת יאח"ה להב 433 ופרקליטות מיסוי וכלכלה להאריך את תוקף התפיסה ב-180 ימים נוספים (5 אוקטובר).
בחודש מאי 2019 המליצו המשטרה ורשות ניירות ערך על העמדתם לדין של בכירי שיכון ובינוי בהווה ובעבר בגין מתן שוחד לפקידי ציבור במדינות אפריקה ועבירות הלבנת הון בהיקף של מיליארד שקל בעשור האחרון. החשודה הבכירה ביותר היא בעלת השליטה לשעבר, שרי אריסון, שמכרה את אחזקותיה לאחר פרוץ החקירה. בשלב זה נראה כי טרם הסתיימו כל חיקורי הדין בחו"ל.
לטענת המדינה, טכניקות מתן השוחד אותן נקטה הקבוצה בעסקיה באפריקה כללו בין השאר העברות כספים במזומן ישירות לעובדי הציבור, מתן מתנות לעובדי הציבור – לכאורה לקראת חגים – ניפוח הוצאות באופן שחלק מהכספים העודפים הגיע לידי עובדי הציבור, ועוד. לטענת המדינה, בקבוצה דבקה "תרבות שוחד" לפיה שילמה תשלומי שוחד בכל מדינות העולם השלישי בהן פעלה, באופן ממוסד ומאורגן, בהכוונת מנהליה הבכירים.
עוד נטען כי במשך שנים רבות נוהלו "ישיבות שוחד" שנתיות מחוץ לישראל, במסגרתן הוחלט על אישור תשלומים ואופן העברתם, כשלאחר מכן המסמכים הרלוונטיים הושמדו. כן נטען כי הקבוצה ניהלה מערכות כפולות להנהלת חשבונות, שתכליתן הסוואת תשלומי השוחד במדינות השונות, תוך ניהול מעקב שוטף אחר התשלומים הרבים שבוצעו במזומן מטעם הקבוצה. החקירה העלתה לכאורה כי אין מדובר ביוזמה פרטנית של "עובד סורר" במדינות בהן פעלה, אלא בהתנהלות כלל ארגונית, על פי החשד.
במרס 2020 פנו החברה-האם שיכון ובינוי ושתי "בנותיה" – שיכון ובינוי תשתיות ו-SBI הרשומה בשוויץ תחת אחזקתה המלאה של החברה הישראלית – בבקשה לשחרר את סכום העתק שהפקידה SBI בחשבון קרן החילוט ב-2018, בשם הקבוצה כולה. SBI היא זו המנהלת את העסקים ביבשת אפריקה. עורכי הדין של הקבוצה פיני רובין, ארז הראל, לירון קרס ויחיאל ציפורי טענו בשם החברות כי יש להן הון איתן מספיק, המבטיח חילוט עתידי, גם מבלי לתפוס 250 מיליון שקל במזומן עד תום ההליכים המשפטיים. לטענת החברות, זה הזמן לשחרור הכסף ואימוץ חלופות תפיסה, לאור משבר הקורונה העולמי.
סיפורי סבתא
לאחר סדרת דיונים והצגת חומרי חקירה חסויים קבע השופט אבנון ראשית כי "המדינה הניחה תשתית ראייתית מבוססת ביותר אשר נשענת על עדויות של גורמים שונים, חלקם בכירים של ממש לשעבר בקבוצה… המצביעים על כך שתרבות תשלום שוחד לעובדי ציבור זרים במדינות בהן פעלה החברה הבת, הייתה מושרשת בקבוצה… ונוהלה תוך הסתרה מכוונת שנועדה להסוות את העבירות מגורמי הרגולציה ואכיפת החוק".
השופט קיבל את טענת המדינה כי בשלב זה שיכון ובינוי לא הציעה חלופה לתפיסת הכסף הנזיל, כמו נכסים שישועבדו בשעבוד ראשון לטובת המדינה ויבטיחו יכולת פירעון – אלא רק נכסים אשר כבר משועבדים וממונפים.
מהחלטת בית המשפט עולה גם כי זרוע SBI בשוויץ, המכונה "חברה-נכדה" סירבה לשתף פעולה עם החקירה בישראל, למרות שהיא נחשבת חלק בלתי נפרד ממנה. פרקליטי שיכון ובינוי בישראל טענו כי כל אחת מהחברות "עצמאית וסוברנית" וכי SBI סירבה למסור מסמכים, למרות פניית שיכון ובינוי, וכי מדובר בחברה זרה שאיננה כפופה לחוקי מדינת ישראל, ולא ניתן יהיה להעמידה לדין.
השופט אבנון דחה גם את העמדה הזו: "טענת המשיבות בדבר עצמאותה של SBI… לא רק שאיננה מתיישבת עם חומרי החקירה הרבים, אלא אינה מתיישבת אף עם המהירות הראויה לציון שנדרשה לה כדי להעמיד ערבון במזומן של רבע מיליארד שקלים, על מנת לשחרר את הרכוש (חשבונות בנק) שנתפסו מ'החברה הסבתא' שיכון ובינוי, ומשיכון ובינוי תשתיות. אלמלא דובר בפועל בקבוצה אחת, ישות שנשלטת כולה מראש הפירמידה, קשה להניח מצב בו ניתן היה להוציא בהרף עין סכום כסף עצום, מאתיים וחמישים מיליון שקלים ממחזור החברה הנכדה, אך בשל כך ששיכון ובינוי נקלעה לקשיים בדמות תפיסת רכושה בצו בית משפט".
"לאור עוצמתם הגבוהה מאד של החשדות… מעמדם הבכיר מאד של חלק מהגורמים המעורבים לכאורה בביצוע העבירות, וסיכויי ההרשעה והחילוט בתום ההליך… אני סבור כי ראוי להותיר את התפוס כולו בחזקת המדינה, כדי להבטיח יכולת פירעון של חילוט עתידי", כתב השופט אבנון בהחלטתו.
