סוגיית זמני השהות של ילדים בין הוריהם לאחר פרידה היא אחת המחלוקות הטעונות והכואבות ביותר. לאחרונה הכריע בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע בסכסוך בין הורים לילדה בת שש וחצי, בנוגע לשאלה כמה זמן תשהה הקטינה עם כל אחד מהם.
הצדדים, הורים לארבעה, התגוררו בעבר יחד במושב, אולם האב עזב את הבית ועבר להתגורר ביישוב שבו הוא עובד, המרוחק מהמושב מרחק של 44 ק"מ, כ-34 דקות נסיעה.
האם ביקשה לקבוע חלוקת זמני שהות רחבה, עד שוויונית, על מנת שהאב יהיה דמות משמעותית בחייהם של הילדים, בעוד שהאב דרש להסתפק במתכונת מצומצמת: יום שלישי אחד בשבוע ולינה בסופי שבוע לסירוגין.
במהלך עדותה חשפה האם את מניעיה. היא ביקשה שבית המשפט יחייב את האב לקחת חלק משמעותי יותר בטיפול בבתם הקטנה ביותר, לא רק למען הקטינה אלא גם למענה. "אין לי חיים", אמרה האישה, "אני כל הזמן סביבה, הכל עליי, לא הוגן. לא הבאתי אותה בתרומת זרע… כמו שהוא רוצה לעבוד ויש לו זוגיות, גם אני רוצה. הוא נהנה מלא ומרוויח טוב, אין לי את האופציה הזו – לא לעבוד, לא להכיר מישהו, לא ליהנות, ללכת ללילה לאיזה בית מלון".
טענות אלו הציגו תמונה של אם מותשת המבקשת הקלה, אולם השופט אריאל ממן הזכיר כי אין מדובר רק ברצונותיה האישיים של האישה, אלא בראש ובראשונה בטובת הילדה.
השופט ממן מצא לנכון להאיר סתירה מהותית: בתביעת מזונות שהגישה האם היא טענה כי האב מכור לאלכוהול ולסמים, בעל עבר פלילי, אלים ואינו מתפקד כהורה. מנגד, בתביעה הנוכחית דרשה שבית המשפט יחייב אותו לשהות עם הקטינה מחצית מהזמן.
"לא ניתן להתעלם מהעובדה כי טענותיה ביחס לתפקוד האב משתנות לפי הצורך המשפטי שלה", כתב השופט ממן בפסק הדין והפנה לכך שבתיק המזונות האם טענה שהאב אינו ראוי ובתיק זמני השהות טענה שטובת הילדה מחייבת חלוקה שוויונית.
האב, בעל מספרה, טען שאינו מסוגל להרחיב את זמני השהות. לדבריו, הוא נאלץ לסגור את המספרה מוקדם בכל יום שלישי כדי להיות עם בתו, וכל הרחבה נוספת תפגע בפרנסתו. עוד הוא הדגיש, כי הוא מתמודד עם בעיות רפואיות ומחזיק ברישיון לקנאביס רפואי.
"אני עושה מה שאני יכול", אמר האב, "אני אוהב את הילדה, אבל אין לי את היכולת הבריאותית והכלכלית להוסיף ימים נוספים".
עובדת סוציאלית לסדרי דין, שנחקרה בבית המשפט, עמדה בפני דילמה יוצאת דופן. בתסקיר ראשון שאותו הגישה עובדת סוציאלית אחרת, הומלץ להרחיב את זמני השהות, אך זו שהגישה את התסקיר המשלים צידדה באב שאינו יכול לעמוד בזמני השהות שהאם רוצה, ואף ציינה את החשש שיפסיק לראות את הילדה.
"לא נתקלתי במקרה שבו אב מבקש לצמצם את הזמן עם בתו", העידה העובדת הסוציאלית אולם הוסיפה כי כפייה עלולה להוביל לכך שלא יראה אותה כלל – תוצאה קשה עוד יותר עבור הילדה.
לשאלת בית המשפט, העובדת הסוציאלית העידה כי הדילמה עלתה לדיון בוועדת תסקירים, וההמלצה שניתנה לקחה בחשבון את אותה דילמה, הכל במטרה להעניק לקטינה שקט.
בסופו של יום קיבל השופט ממן את ההמלצות המצמצמות של התסקיר המשלים, תוך שהביע חוסר נוחות: "חרף מורת רוחי, איני יכול לכפות על אב לשהות עם בתו בניגוד לרצונו. כפייה שכזו עלולה לגרום לקטינה להרגיש שאינה רצויה".
השופט ציין עוד, כי העובדה שהאם אינה מתעקשת על זמני שהות קבועים עם בתם בת ה-16, אך נלחמת על זמני השהות עם הקטינה, מעידה כי מדובר בעיקר בשאלת נטל הטיפול ולאו דווקא בטובת הילדה.
"בשולי הדברים ובזהירות הראויה, סבורני כי עמידתה של הנתבעת בדווקנות על חלוקה רחבה של זמני השהות, אשר צמחה עם התקדמות ההליך, מציבה דרישה אשר יכול ולא נשקלה מלכתחילה בכובד ראש, אלא נועדה לצורכי מיקוח", כתב השופט והוסיף שהכרעה אשר תתעלם מרצונו ויכולותיו המוצהרות של האב, עלולה להסיג לאחור את אופן קיום זמני השהות והיקפם, ועל כך ניתן לומר: "תפסת מרובה – לא תפסת".
המשיכו לקריאה נוספת במדור משפחה >>>
עורכי דין מומלצים לענייני משפחה >>>
בסופו של דבר נקבע כי הקטינה תשהה עם האב בכל יום שלישי כולל לינה, וכן בכל סוף שבוע שני לסירוגין, בנוסף לשבוע רצוף בחופשת הקיץ וחלוקת חגים בהתאם.
עוד נקבע בהתאם להמלצת העובדת הסוציאלית, כי ככל שמי מהצדדים לא יאסוף את הקטינה מהמסגרת החינוכית ביום שהחובה לעשות כן מוטלת עליו, הוא יחויב בקנס בסך של 500 שקל לטובת אוצר המדינה.
"כולי תקווה שהוראות אלה, ועצם ההכרעה בתיק זה תביא מזור למשפחה, תטיב עם הקטינה, תרחיב את שיתוף הפעולה בין הוריה ואף תביא להרחבת זמני השהות בעתיד", סיים השופט את פסק הדין.
הכרעתו של השופט ממן מותירה את האב עם זמני שהות מצומצמים יחסית, אך מבהירה: בית המשפט אינו יכול להכריח הורה לבלות עם ילדו יותר ממה שהוא מסוגל ורוצה.
ב"כ האם: עו"ד דן מלכיאלי ועו"ד צחי פנקס.
ב"כ האב: עו"ד אילן אבירם.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
