המשטרה מסרה לכנסת דוח אודות מספר צווי האזנות סתר שבוצעו בשנת 2022. מהדוח עולה כי בשנה החולפת המשטרה הגישה לשופטים 2,733 בקשות לקבלת צווי האזנות סתר. מתוכן, רק שש בקשות נדחו על ידי בתי המשפט. כלומר: בתי המשפט אישרו 2,727 צווי האזנות סתר מתוך 2,733 בקשות (!). בפועל, מדובר באישור כ-99.8 אחוזים מהבקשות שהגישה המשטרה.מספר המואזנים במסגרת אותם צווים עמד על 2,847.
הדוח שמפרט מספר בקשות והיתרים, מוגש מדי שנה.
הבוקר, ועדת חוקה של הכנסת עצרה לרגע את דיוניה המרתוניים בנושא המהפכה המשפטית, ודנה בדוח האזנות הסתר, כמו גם במסקנות ועדת מררי על הפעלת הרוגלות – כלי הפריצה המתקדם לטלפונים, והמשמעויות לזכויות אדם (13 מרס). הדיון זומן דווקא לבקשת חברי האופוזיציה בוועדה – גלעד קריב, יואב סגלוביץ (סגן השר הקודם לביטחון פנים), קארין אלהרר, מתן כהנא, יוליה מלינובסקי ועופר כסיף. לישיבה זומנה גם המשנה ליועמ"שית עמית מררי, שכתבה את דוח צוות הבדיקה בנושא ה"סייפן" – מערכת הרוגלות המבצעית לאיסוף מידע באמצעות פריצה לטלפונים.
כזכור, דוח מררי קבע כי מערכת הפיקוח של היועמ"ש לא פעלה, המשטרה לא העבירה את המידע הנדרש על הסייפן, ולא התקיים דיון משפטי לפני הפעלת המערכת.
ועדת חוקה תדון בהשלכות הפגיעה בזכויות אדם והגברת הפיקוח על האזנות סתר. במכון הישראלי לדמוקרטיה ציינו כי הדוח המשטרתי על מספר הצווים הוא דוח חסר. המשטרה מחוייבת לדווח לפי חוק על צווי האזנה למתקני בזק, והמספרים שנכללו בדוח לכאורה אינם כוללים את צווי ההאזנה שאושרו באמצעות הרוגלות הפורצות מרחוק ושואבות תוכן סלולרי.
דו"ח מררי קבע כזכור כי המשטרה לא מסרה יידוע מלא גם לשופטים המאשרים את הצווים לגבי אמצעי ההאזנה, ולא נמצא פירוט של דרכי ההאזנה בצווים רבים. לעתים המשטרה הסתמכה על סעיף שמתיר "כניסה למקום לצורך התקנת אמצעי האזנה" – ובכך הכשירה פריצה מרחוק, מבלי לפרט בצווים שההאזנה תתבצע באמצעות רוגלת סייבר ולא בכניסה פיסית.
התמונה הלא מלאה
"בדיוק כפי שהשופטים לא קיבלו את תמונת המצב המלאה, גם חברי הכנסת לא מקבלים אותה", מתריעים במכון הישראלי לדמוקרטיה, "יש צורך להגביר את הפירוט בדיווחים השנתיים של המשטרה ולעדכן את חובת הדיווח בנוגע לחוק האזנות סתר. על הכנסת לדרוש, כי הדוחות הבאים יכללו פירוט לפי אמצעים – מספר האזנות באמצעות התקני ציתות פיזיים, מספר האזנות באמצעות קווי בזק וסלולר, מספר האזנות באמצעות רוגלות, וסוג התוכן המבוקש בצו".
"יכולתה של משטרת ישראל להחזיק טכנולוגיה רבת עוצמה המאפשרת להיכנס מרחוק למכשיר טלפון, לשאוב את כל תכולתו ולהחזיק אותו בשרתיה 'לעת מצוא' – היא ערעור משמעותי של הפרדת הרשויות", אומרים ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר ועו"ד עמיר כהנא מהמכון לדמוקרטיה, "די אם נחשוב על שימוש שעושה המשטרה בטכנולוגיה כזאת כנגד פוליטיקאים ואישי ציבור אחרים והכוח שהיא צוברת בשל כך שאגרה את 'המוח והלב הדיגיטליים' שלהם בשרתיה; ולחילופין, על מקרה שבו שר המבקש לבצע התערבות פוליטית בעבודת המשטרה, דורש ממנה להפעיל טכנולוגיות כאלה נגד מתנגדיו הפוליטיים. אין מדובר באפשרויות מופרכות. בשנים האחרונות מתרבות העדויות על שימושים לרעה ברוגלות של פגסוס ובמערכות של חברות אחרות על ידי משטרים שרכשו רישיונות הפעלה, ובכלל זה משטרים שאינם דיקטטוריים, כמו מקסיקו, הונגריה והודו".
לדברי המומחים, "קיים צורך בוער לעדכן את חובות הדיווח על האזנות סתר, ולחוקק חוק מעקבים דיגיטליים חדש".
באגודה לזכויות האזרח שמומחיה משתתפים אף הם בדיון בכנסת, דורשים כי הפעלת הרוגלות על ידי המשטרה לא תימשך, לפני שיחוקק חוק מפורש להסמכת השימוש במערכת. באגודה אומרים כי המלצת המשנה ליועמ"שית להכשרת השימוש ברוגלות על בסיס הנחיות ונהלים פנימיים ו"פרשנות יצירתית לחקיקה ישנה" – פסולה והובילה לכשלים שהתגלו. "ועדת מררי תומכת במצב חוקתי קלוקל שבו מוכרת הסמכות של המשטרה לעשות שימוש ברוגלות, סמכות שפגיעתה בזכויות הפרט היא קיצונית, על בסיס השאיפה שהנחיות ונהלים פנימיים יאזנו את הסמכות וימתנו אותה. אי אפשר להכשיר חוקתיות של חוק תוך הסתמכות על נוהל משטרתי פנימי.
"ההמלצה להכשיר את השימוש ברוגלה על מעבירה מסר בעייתי לכל גורמי האכיפה, מסר שיש בו לתמרץ הכנסה לשימוש של מערכות מעקב חדשות בחשאיות וללא הבאת העניין קודם להכרעת נבחרי הציבור".
בדוח מררי נקבע כי בניגוד להכחשות הראשוניות, יש ביכולת המשטרה להוריד מידע מטלפון שנפרץ, לרבות מידע אגור שקיים בטלפון מלפני מועד קבלת הצו. עוד התברר כי מערכת סייפן מורידה מהטלפון שנפרץ גם מידע שאינו כלול בצו האזנת סתר, ואינו יכול להיות כלול שכן הוא אינו מידע המופק מתקשורת בין מחשבים. מדובר במידע אישי רגיש: רשימת האפליקציות, היומן, פתקים ואנשי קשר.
לפי האגודה לזכויות האזרח, "מצאה ועדת מררי פרקטיקה ממושכת של פעולות לא חוקיות, אשר גובו על ידי הייעוץ המשפטי של המשטרה, בלי שהדבר לובן עם היועץ המשפטי לממשלה, ובלי שהדבר הובהר ופורט לשופטים שבחנו ואישרו את הצווים". הממצאים החמורים, טוענים באגודה, הובילו להמלצות רכות מדי של עו"ד מררי, "שבבסיסן מתן אמון עיוור במשטרה, בתום לבה, בכללים פנימיים ובפיקוח הפנימי, וזאת לאחר שהוועדה מצאה שהפיקוח הפנימי כשל לחלוטין. לאור גישה רכה זו המליץ דוח מררי לאפשר למשטרה לחזור ולעשות שימוש במערכת בכפוף למספר הגבלות, שייקבעו בנהלים פנימיים, ללא צורך בתיקון החקיקה.
