חוק ההסמכה של הנאצים בגרמניה בהשוואה לפסקת ההתגברות בישראל

ב-30 ינואר 1933 אדולף היטלר מונה לקנצלר גרמניה (ראש הממשלה) לאחר סדרה של מערכות בחירות אשר נכפו בזו אחר זו על הדמוקרטיה הגרמנית, הרפובליקה של ויימר, על שם העיר בה שכנו משרדיה.

המפלגה הנציונל סוציאליסטית, שהיטלר היה המייסד והמנהיג שלה, דגלה במסר של "התחדשות לאומית" והתנחלה בלבבות של גרמנים עניים ובעלי הון, שתיעבו את שלטון המפלגות ואת הדמוקרטיה. כך, ממפלגה קיקיונית של גרמנים קיצוניים היא הפכה ללשון המאזניים במאבק הפוליטי שניטש אז בין המפלגה הקומוניסטית לבין הסוציאל דמוקרטים, מפלגת המרכז ומפלגת הימין השמרני.
ככל שהמפלגות המסורתיות לא הצליחו לשמר ממשלות יציבות, מעמד הביניים נחלש, האיום הקומוניסטי התגבר וכוחם של הנאצים הלך וגדל, עד שנשיא גרמניה הינדבורג הקשיש נאלץ לאשר באי נחת הסכם קואליציוני של מפלגות השמרנים והמרכז עם הנאצים אשר העמיד בראש ממשלת גרמניה את היטלר.

הנאצים, שהחלו את דרכם במינכן כקומץ בריונים וחיילים משוחררים שונאי קומוניסטים ויהודים, ניסו לבצע כבר ב-1923 הפיכה ולהשתלט על ממשלת בוואריה. היטלר נעצר אז ונשפט לחמש שנות מאסר, מהן הוא ריצה שישה חודשים בלבד במהלכם עלו לרגל לתאו אנשי ציבור ותומכים רבים, מה שהפך אותו למנהיג הנערץ של התנועה – "הפיהרר".
הצבא של המפלגה (ס"א) המשיך להתקיים ולרדוף יהודים וקומוניסטים, אבל היטלר עצמו נזהר אז שלא להיות מזוהה רשמית עם האלימות והפרות החוק של תומכיו מהס"א, כדי לאפשר את קידום דרכו בהייררכיה הפוליטית של הדמוקרטיה הגרמנית התוססת עד מאוד אז.

למחרת המינוי שלו ניסה היטלר לדחות בשנה את התכנסות הפרלמנט (הרייכסטאג), כדי לאפשר לו משילות ללא הגבלה לצורך חיזוק המדינה המשותקת עקב ריבוי המפלגות, ובעיקר עקב האיום מהכוח הרב של הקומוניסטים. בעוד שהשמרנים תמכו בחיזוק המשילות ואף ביטול השיטה הפוליטית הדמוקרטית, מפלגת המרכז התנגדה לכך והיטלר הציע ללכת לבחירות כלליות מיידיות, מתוך הבנה שכראש ממשלה מכהן הוא יקבל את הרוב הדרוש לו לניצחון.

למרבה ההפתעה נשיא גרמניה השתכנע שמדובר במשאל עם על הלגיטימיות של הקואליציה ואישר את הבחירות שנקבעו ל-5 במרס. למחרת ההחלטה הנאצים העבירו בחקיקת בזק את החוק "להגנת העם הגרמני", שאסר על פרסום עיתונים וקיום אסיפות של מפלגות האופוזיציה. לטענתם, זה היה צעד להגנה מפני האלימות של "האנרכיה הקומוניסטית", אבל בפועל הוא נועד לסייע להם לנצח בבחירות ולחסל סופית את "סרטן הדמוקרטיה".

על רקע התעמולה נגד הקומוניסטים, שהם מצידם היו טרוריסטים ואלימים לא פחות מהנאצים, המתח בין המחנות בתקופת ממשלת המעבר של היטלר הוביל להצתת בניין הפרלמנט, שבוע לפני הבחירות. ההאשמה הוטלה על הקומוניסטים, ובהיסטריה שהתחוללה ללא טלוויזיה ורשתות חברתיות נולד למחרת ההצתה ושבוע לפני הבחירות "הצו להגנת העם והמדינה". בפסקה אחת קצרה הושעו כל החירויות האישיות, חופש הדיבור ההתאגדות והעיתונות, נשללה הזכות לפרטיות בשירותי הדואר והטלפוניה. בחסות הצו נערך גל מעצרים של כ-25 אלף פעילים במפלגות האופוזיציה, חברי ועדי עובדים, אנשי רוח ועיתונאים.
אין פלא איפה, שהנאצים ניצחו בבחירות עם 43.9 אחוז מהקולות, ויחד עם השמרנים הם הקימו את הממשלה הבאה, והציפו את משרדיה בבעלי תפקידים מהגרעין המייסד של המפלגה הנאצית.

חוק ההסמכה
למחרת הבחירות במרס החל היטלר במהלך לחוקק את חוק ההסמכה, שנועד לבטל את הביקורת הפרלמנטרית על ממשלתו, אולם לשם כך נדרש לו רוב של שני שליש בפרלמנט. עקב הצתת הרייכסטאג הישיבה הראשונה נערכה באולם חלופי שהוצף בדגלי וסמלי המפלגה הנאצית, והוקף באלפי חמושים אימתניים של ההס"א והס"ס שגרמו לחרדה גדולה בקרב חברי האופוזיציה. הנאצים נצלו את העובדה ש-81 חברי רייכסטאג קומוניסטים מהאופוזיציה היו במעצר או נמלטו מהמדינה בעקבות אירועי הצתת הרייכסטאג, הם הצליחו לרתום את מפלגת המרכז לרעיון חוק ההסמכה באמצעות שורה של הטבות ותפקידים, וניגשו לפרלמנט כדי לזכות באישור המיוחל.

ב-23 מרס היטלר נשא נאום מתחסד אך חוצה להבות, שבו הבטיח כי בחסות חוק ההסמכה המוצע תתאפשר התחדשות מוסרית לגרמניה, בחינוך בתקשורת ובאמנויות. לגבי מערכת המשפט הוא דרש מהשופטים להראות מעט גמישות לטובתה של החברה והממשלה המייצגת, והמתקפה שלו על בתי המשפט הליברלים זכתה לתשואות רמות. עכשיו הוא דרש גם מבעלי ההון והתעשיינים להתמסר לתוכניות הממשלה לפיתרון המשבר הכלכלי והבטיח לפתור את משבר האבטלה באמצעות השקעות ענק בתשתיות ובצבא הגרמני.
בסיום דבריו הצהיר היטלר כי אין סכנה להמשך דרכו של הפרלמנט, או להמשך השלטון הנשיאותי בגרמניה, ודברים דומים אמר בקשר למעמדה של הכנסייה במדינה אשר יוצגה על ידי מפלגת המרכז שקולותיה היו חיוניים להבטחת הרוב המיוחד של שני שליש. אז הוא הבטיח במתק שפתיים, אבל ברקע היו דיווחים על איום במלחמת אזרחים ועל שימוש בכוח, אם לא יאושר חוק ההסמכה.

הסוציאל דמוקרטים עוד ניסו לדבר על ליבו של היטלר, ובקשו לשמור על עקרונות של צדק חברתי, אבל זה רק סחט מהיטלר נאום נוסף שבו הוא לעג בהתלהמות האופיינית לו על העקרונות של השמאל הדמוקרטי, "גרמניה תהיה מדינה חופשית, אבל לא באמצעותכם", וזכה למטח נוסף של תשואות מצירי הבית.

ב-23 מרס, חוק ההסמכה אשר זכה לכינוי "החוק לסילוק מצוקת העם והרייך" עבר בתמיכת המפלגה הנאצית, השמרנים ומפלגת המרכז, 441 צירים הצביעו בעד מול 94 מתנגדים מהמפלגה הסוציאל דמוקרטית. זה היה הצעד הראשון בדרך להשתלטות של ממשלת היטלר על המדינה והחרבת הדמוקרטיה בגרמניה.
חוק ההסמכה הבטיח לנאצים שליטה מוחלטת בכל מוסדות הרשות המבצעת במדינה באמצעות סמכויות מלאות לחוקק חוקים, ללא אישור הרשות המחוקקת בפרלמנט וגם אם הם מנוגדים לחוקה הגרמנית. החוק אמנם נחקק למשך ארבע שנים, עד 1937, אבל לאחר מכן לא דנו יותר בחוק מאחר וגרמניה הפכה כבר לדיקטטורה הרודנית שכולנו מכירים.

גרמניה של הקאנצלר היטלר הפכה לדיקטטורה קיצונית ואכזרית במהירות הבזק.
תוך 30 יום מבחירתו בוטלו כל זכויות האזרח של הגרמנים, תוך חודשיים השתלטה ממשלת היטלר על הרשות המחוקקת (הפרלמנט הגרמני, הרייכסטאג), פירקה את האיגודים המקצועיים, הכפיפה את התעשייה והכלכלה ליזמות פוליטית, צנזרה את כל מוסדות התרבות והעיתונות במקביל לדיכוי מפלגות האופוזיציה אשר נאלצו להתפרק והותירו את הנאצים כמפלגה יחידה שהססמה שלה היתה: "לכוון לדעתו של הפיהרר".

איך זה קרה?
ההמשלה הנאצית הטמיעה במהירות תהליך האחדה – היא שבצה את אנשיה בכל מוסדות החיים הציבוריים והשלטון המקומי בגרמניה, שנצבעה בצבעי האדום שחור והסמלים הנאצים. התהליך הזה כלל פגיעה בזכויות אדם ומעצרים המוניים של מתנגדים שהושמו במחנות ריכוז, אחד הראשונים שבהם היה מחנה דכאו סמוך למינכן.
בהשראת חוק ההסמכה התאפשר לפגוע בזכויות של מיעוטים, יהודים, צוענים והומואים שנכלאו תחילה במחנות ריכוז, ובהמשך גם הושמדו.
מספר ימים לאחר ההצבעה על חוק ההסמכה נערך ב-1 אפריל יום חרם כללי על עסקים יהודים במהלכו משמרות של נאצים במדים עמדו בחזית של בתי עסק בבעלות יהודים ומנעו מלקוחות להיכנס, בהמשך לכך נקבע כי יהודים וצוענים יפוטרו מהשירות הציבורי הגרמני.
בחודש מאי הממשלה הנאצית פירקה את כל האיגודים המקצועיים בגרמניה, ורבים מחבריהם נכלאו או נמלטו. עוד במאי, בהשראת חוק ההסמכה ודיכוי חופש הביטוי הנאצים שרפו ספרים שכללו התנגדות לרעיונות הממשלה החדשה.
בחודש יולי 1933 גרמניה הוכרזה כמדינה עם מפלגה אחת.

כדי לזכות בתמיכת הצבא הגרמני היטלר פירק את צבא הס"א אשר צבר כוח והחל להוות איום על שלטונו שלו אבל חיזק לצידו את שירות הביטחון המיוחד של הגסטפו (ס"ס), ובמקביל החל להעתיר תקציבים על תוכנית חומש שאפתנית של הצבא גם כדי לעורר את הכלכלה הגרמנית. משמעות התהליכים הללו בצבא היתה הפרה של הסכמי הכניעה של גרמניה בסיום מלחמת העולם הראשונה, מה שעורר רוחות של מלחמה במדינות המערב, אנגליה, צרפת, ארה"ב, ובהמשך גם ברית המועצות הקומוניסטית מסיבות אחרות. הסוף ידוע.

90 שנה אחרי זה בישראל
מאז הכריזה ממשלת נתניהו בישראל על מה שהיא מכנה, הרפורמה המשפטית, מתנגדי התהליך באופוזיציה ובציבור הרחב רואים בסדרת החוקים שהביא שר המשפטים יריב לוין מהפכה משפטית שתוביל למהפכה משטרית בישראל. כך בנוגע לפסקת ההתגברות שתאפשר לממשלה להוביל מהלכים וחוקים מעל ראשו של הפרלמנט (הכנסת) ובניגוד לקביעות של בית משפט העליון, וכך בנוגע להפקדה של המשרד לביטחון הפנים בידיו של איתמר בן גביר והמיליציות המתוכננות שלו, בהשראת האידיאולוגיה של שר האוצר בצלאל סמוטריץ'.

ההשוואה לתהליך הלאומני הקיצוני שעבר על הדמוקרטיה של גרמניה נישאת בפי רבים ומציתה את הדימיון, גם אם היא מושתקת מיד תוך הסתייגות מובנת מעוצמת התהליך הגרמני ובמיוחד הרגישות של העם היהודי מהשוואה כלשהי לצורר הנאצי.

בהיעדר חוקה בישראל, עקב התנגדות החרדים אשר טוענים כי התורה היא החוקה הבלעדית, הוסכם בכנסת הראשונה (1950) על "פשרת הררי" הקובעת כי בהדרגה יחוקקו חוקי יסוד שיהוו את הבסיס לחוקה העתידית. בין חוקי היסוד המרכזיים מציינים את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק, שנחקקו בשנת 1992 בזמן ממשלת יצחק שמיר של הליכוד.

לחוקי היסוד נקבע מעמד רם יותר מחוקים רגילים, "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה". נשיא בית משפט העליון בדימוס הפרופ' אהרון ברק קבע בפסק דין בנק מזרחי בשנת 1995 כי חוקי היסוד בישראל מהווים חוקה, ועל כך קמה נגדו ביקורת חריפה הן מפוליטיקאים והן משופטים בכירים אחרים כמו מישאל ומשה לנדוי שטענו כי במסגרת פסק דין לא ניתן לקבוע כי בישראל יש חוקה.

כאשר בג"צ החל לפסול חוקים שסותרים לכאורה את חוק יסוד: חופש העיסוק וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הכנסת בתגובה חוקקה בשנת 1994 פסקת התגברות המאפשרת לה לחוקק חוק שעומד בסתירה לחוק יסוד למשך זמן מוגבל. פסקת ההתגברות הוארכה לאחרונה בשנת 1998 והיתה בתוקף עד שנת 2002, ומאז לא הוארכה עוד.
מאז, בג"צ פסל מספר חוקים שהיו מנוגדים לחוקי היסוד, למשל החוק שאפשר להפריט את בתי הסוהר או חוק הפיקדון שחייב ממבקשי מקלט להפריש 20 אחוז משכרם כדי לעודד אותם לעזוב את הארץ.

על רקע פסקי הדין האלה מנסה שר המשפטים לוין לחוקק פסקת התגברות לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, באמצעות רוב של 61 חברי כנסת על בסיס הרוב הגדול יחסית לו זכתה הקואליציה בבחירות האחרונות.
התומכים ברפורמה טוענים כי העם הוא הריבון ולכן יש לו זכות לפסקת התגברות.
המתנגדים, שחלקם הגדול יוצא להפגין, טוענים כי פסקת ההתגברות ברוב קטן תביא ל"עריצות הרוב" שידכא את זכויות המיעוט, ורומזים לחוק ההסמכה של ממשלת גרמניה, שבאמצעותו היטלר השתלט על הפרלמנט ובתי המשפט.

אתר "פוסטה" פנה לניצולת שואה אחת, וארבעה מומחים לנושא: עליזה ויטיס מגטו ורשה, שופטת בית משפט העליון בדימוס דליה דורנר, פרופ' מרדכי קרמניצר שהיה סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה ופרשן המשפט של עיתון "הארץ", פרופ' קלוד קליין מהפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית ועו"ד אורון שוורץ כותב ומגיש הפדקאסט "משפט חוזר" בכאן 11.
כולם מסכימים שהמצב בישראל מסוכן אבל למרות שפסקת התגברות ברוב קטן תסכן את הדמוקרטיה בישראל ותביא אותה לסוג דיקטטורה מודרנית (דמוקטטורה), להערכתם לא נגיע למצב קיצוני של רצח עם כפי שהתרחש בגרמניה הנאצית.

עליזה ויטיס – הרפורמה מזכירה פשיזציה
עליזה ויטיס (95), ניצולת שואה מאחרוני מורדי גטו ורשה, הדליקה משואה בערב יום השואה ביד ושם השנה. 90 שנה לאחר חוק ההסמכה בברלין היא אומרת מביתה שבגבעת עוז, כי הרפורמה המשפטית מזכירה לה את המשטר הפשיסטי שנגדו היא מרדה בגטו ורשה, אבל ממרום גילה היא קוראת להגיע לפשרה.
"המצב מאוד מדאיג אותי, למרות שאני לא מתמצאת יותר מדי ברפורמה זה לא משהו טוב לעם ישראל, האנשים שעושים את הרפורמה פועלים בניגוד לחזון הארץ. לחלוצים היתה השקפה ציונית סוציאליסטית, אנחנו העלינו על נס את מרדכי אנליביץ' שהיה מנהיג המפלגה הסוציאליסטית. בילדותי הייתי בשומר הצעיר של ורשה. לכן אני אומרת שהכיוון שהפוליטיקאים מושכים אותנו מאוד מדאיג אותי. זה הולך בכיוון של פשיזציה של מדינת ישראל, לכיוון ימני קיצוני שמנוגד למסורת ישראל, ומנוגד לרצון החלוצים שבנו את הארץ". זה מזכיר לך את מה שהיה לפני 90 שנה?
"כן, זה מזכיר. לחמתי נגד המשטר הפשיסטי של הגרמנים. לחמנו נגדם ופתאום שאני רואה סימנים לזה בארץ זה מאוד מדאיג אותי".
אז צריך למרוד?
"אני מפחדת להגיע למרד כי אני לא רוצה פיצול בעם. אם אני מסתכלת מדוע יהודה נפלה (חורבן בית המקדש), היא נפלה בגלל יהודים שהיו במפלגות וכל הכיוונים שהיו שם, והנה הדבר חוזר על עצמו, זה מדאיג".
אם הרפורמה המשפטית תעבור האם ישראל תהיה דיקטטורית?
"יש סכנה שהם מובילים אותנו לפשיזציה ולזה צריך להתנגד. אני מצטערת שאני לא הולכת להפגנות. אבל חוזרת ואומרת בצער, אני פוחדת שתהיה פשיזציה של מדינת ישראל וימשכו אותה לכיוון שמנוגד לאלו שיצרו את המדינה".
ואם יקרה, תמליצי לצעירים להתגייס?
"למרות שהחוק הוא פשיסטי עדיין צריך להתגייס ולא לסרב. כי אין לנו מקום אחר".
האם גם אנחנו נרדוף עמים אחרים?
"אני מקווה שזה לא יקרה, כי לערבים יש זכויות על הארץ כפי שלנו יש. אני מקווה שהימנים לא ינצחו והשכל הישר של אנשי הישוב הוותיק (כמוני) יסביר לצעירים אלו סכנות יכולות לקרות".
אז מה ניתן לעשות?
"הפגנות, וללכת להפגין. במקביל צריך לשבת ולהגיע לפשרה שאפשר יהיה לחיות איתה".
ואם לא נגיע לפשרה?
"תהיה מלחמת אחים ונאבד את הבית השלישי שלנו".

השופטת דליה דורנר – שלא יבצעו את זממם
"במרס 2004 הבעתי את דאגתי כי דיברו על פוליטיזציה על בית המשפט, כתבתי שאם הכנסת לא תשמור על הדמוקרטיה היא לא תהיה עוד". דורנר מודעת לדימיון בין פסקת ההתגברות לחוק ההסמכה, אבל מבקשת לא להשוות בינהם, "כי זה מעורר התנגדות".
אם תעבור פסקת ההתגברות מה יהיו ההשלכות לגבי האוכלוסיה הערבית למשל?
"למשל, לא יתנו להם לבחור.. מפלגות ערביות לא יתמודדו אבל רשימות גזעניות כן יתמודדו".
האם פסקת ההתגברות תעבור?
"בגלל ההפגנות וההתנגדות העזה, אני מאמינה שבסופו של יום הם (הפוליטיקאים) לא יבצעו את זממם".

פרופ' מרדכי קרמניצר – דיקטטורה במנות קטנות
פרופ' מרדכי קרמניצר אומר ל"פוסטה" כי חוק ההסמכה היווה מכה אחת שגמרה את הדמוקרטיה בגרמניה מאחר והוא הסמיך את השלטון לעשות מה שהוא רוצה. "דלגו על המחוקק, העניקו לממשלה את זכות החקיקה, וגמרו עם הדמוקרטיה".
פרופ' קרמניצר הוא מתנגד מובהק לפסקת ההתגברות, אבל לטענתו גם אם היא תעבור זה לא יסיים את דרכם של הכנסת ובית המשפט. "הפסקה אינה אומרת שבית המשפט לא יהיה משמעותי, אבל היא מאפשרת למחוקק להתגבר. לא ברור מה תהיה מידת השימוש בפסקה והיא בהחלט יכולה לעשות נזק לאורך זמן, אבל המשמעות של החרבת הדמוקרטיה אנה מקבילה למה שהיה עם חוק ההסמכה".
אז למה אתה נגד פסקת ההתגברות?
"גם בקנדה יש פסקת התגברות, אבל בארץ יש להניח כי יעשו בה שימוש רווח, ולנו אין חוקה בניגוד לקנדה. לפסקת התגברות בישראל יש פוטנציאל מזיק, הכנסת תחוקק חוקים שפוגעים בזכויות קיימות. בית המשפט יבטל את החוק, אבל באמצעות פסקת ההתגברות יחזירו את החוק".
והמיעוט הערבי?
"לא צריך ללכת עד כדי כך, שימנעו מהם להצביע, אבל כן אפשר לתקן את חוק היסוד לעניין פסילת רשימות באופן שיאפשר ביתר קלות לפסול רשימה ערבית. בית המשפט יאמר אז שזה לא חוקתי, ואז הממשלה והכנסת תתגבר על החלטתו".
אז מה ההבדל מחוק ההסמכה?
"פסקת ההתגברות מאפשרת להרוס את הדמוקרטיה במכות קטנות, חוק ההסמכה הרס אותה במכה אחת".

פרופ' קלוד קליין – אין נאצים בקואליציה
פרופ' קלוד קליין כתב ספר בנושא חוק ההסמכה, בשיחה עם "פוסטה" הוא אומר כי אין להשוות אותו עם פסקת ההתגברות. "אני לא מאשים את האנשים מהקואליציה שהם נאצים, אבל יש סכנה שהם לא רוצים לסבול כל דבר שעומד בדרכם, וכרגע יש סכנה שזה יתפתח לכיוונים לא טובים. פסקת ההתגברות תשפיע על אופי המדינה בשסעים המרכזיים, יהודים ערבים ודתיים חילוניים".
אז יש מקום לפסקת התגברות?
"אילו היו מביאים פסקת התגברות ברוב רחב של 70 עד 75 אז זה אפשרי כמו במדינות אחרות, ב-61 זו לא פסקת התגברות אלא עריצות הרוב".

עו"ד אורון שוורץ – האתוס הישראלי
עו"ד אורון שוורץ, כותב ומגיש הפודקאסט "משפט חוזר" בתאגיד השידור כאן נזהר מההשוואה. "יש קושי להשוות בגלל שהרקע ההיסטורי שונה. גרמניה היתה אחרי הפסד צורב במלחמת עולם הראשונה, מיתון חסר תקדים ואינפלציה בלתי נתפשת, היה רעב ממשי. על הרקע הזה היתה תסיסה חברתית והמפלגה הנאצית עלתה לשלטון. שם זה לא הוביל רק לשיתוק המערכות אלא לביטולן. בעקבות חוק ההסמכה הפרלמנט פוזר, בית המשפט נהרס והוקם מחדש על ידי אנשי המפלגה הנאצית. החוק הפך להיות דברו של המנהיג.
בגרמניה היתה הסכמה רחבה יחסית על חוק ההסמכה, כי היתה סיטואציה משברית. בישראל יש כלכלה יציבה אבל הרפורמה המשפטית מתחילה לחבל ביציבות שלה, הפוך מגרמניה. בנוסף, בישראל יש תרבות פלורליסטית והניסיון לייצר אחידות באמצעות המהפכה הזו סותר את הרוח הישראלית, שהוציאה לרחוב מיליון וחצי אנשים. המהלך הזה נעשה בחוסר מחשבה, הגיע הפקיד האפור יריב לוין ואמר בואו נעשה מהפכה, שהיא מנותקת מהמציאות הישראלית.
"אז נכון, אם מסתכלים טכנית משפטית ומנהלתית הפוטנציאל במהפכה המשטרית בישראל וחוק ההסמכה הגרמני אוחזים במאפיינים דומים, ההבדל הוא באתוס הישראלי".