בעל חנות מתל אביב עתר לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, נגד עיריית תל אביב המבקשת לחייב אותו בחוב ארנונה של אביו המנוח.
העותר הגיש את העתירה באמצעות עו"ד דרור יצחקי. לטענתו, עיריית תל אביב דורשת ממנו חוב ארנונה בסך יותר מ-1.2 מיליון שקל, שנצבר על ידי אביו המנוח. עוד עולה מהעתירה, כי העירייה התריעה כי במידה ולא ישלם את החוב, היא תממש את הנכס לצורך פירעון.
המנוח שנפטר בנובמבר 2010 נרשם בספרי העירייה כמי שמחזיק בנכס הממוקם ברחוב אבן גבירול החל מינואר 1974 ועד לחודש מרס 2011. תחילה הנכס שימש את המנוח לצורך ניהול מכבסת קיטור, אך בתחילת שנת 1978 עבר להתגורר בנכס לאחר שהתגרש. משנת 1988 הוא קיבל קצבת נכות מביטוח לאומי, ובהמשך גם השלמת הכנסה. כמו כן עולה מהעתירה כי המנוח טופל במשך שנים רבות על ידי האגף לשירותי רווחה בעיריית תל אביב.
בשנת 1997 החליטה העירייה, בעקבות תצהיר של המנוח, לשנות את סיווג הנכס מ"מכבסת קיטור" ל"מגורים". בעתירה נטען כי היה מקום לתת למנוח פטור או הנחה בארנונה כבר משנת 1988, המועד בו נקבעה לו קצבת נכות.
לאחר שהמנוח נפטר, בנו ביצע שיפוצים בנכס והחל משנת 2011 הוא משכיר אותו.
כבר בשנת 1989 הגישה העירייה תביעה כספית נגד המנוח בגין חובות ארנונה ומים. הוא לא הגיש כתב הגנה וניתן נגדו פסק דין בהעדר התגוננות, בסך של כ-23 אלף שקל והוצאות משפט. עם זאת, בעתירה נטען כי מאחר והעירייה לא נקטה שנים רבות בפעולה כלשהי, התיק נסגר מחוסר מעש.
אלא שבהמשך הגישה העירייה נגד המנוח תביעה כספית נוספת, בגין אי תשלום ארנונה משנת 1989 עד שנת 1994. גם בתיק הזה המנוח לא הגיש כתב הגנה וניתן פסק דין בהעדר בסך כ-30 אלף שקל. העיריה פתחה תיק בלשכת ההוצאה לפועל. מהעתירה עולה כי גם בתיק זה בוצעו פעולות מעטות ולא רלוונטיות.
תביעה שלישית הגישה העירייה בגין חוב ארנונה משנת 1995 עד 1997. כמו בפעמים קודמות, גם הפעם המנוח לא הגיש כתב הגנה וניתן נגדו פסק דין בסך כ-9,000 שקל. נפתח תיק הוצאה לפועל למימוש פסק הדין, אך מאחר שהעירייה לא נקטה שנים רבות בפעילות כלשהי – גם הפעם התיק נסגר מחוסר מעש.
בנו של המנוח, העותר, טוען כי "נכנס לעובי הקורה" רק בשנת 2010, ופנה לברר את חובות אביו המנוח, וגילה כי הסכום הנדרש הוא כ-600 אלף שקל.
באוגוסט 2010 קיבל העותר מכתב מאגף הגבייה בעירייה, לפיו קצבת הנכות שניתנה לאביו לא נלקחה בחשבון, מאחר שהבקשה שלו הוגשה רק בשנת 2001. לטענתו, העירייה אישרה במכתב כי למנוח היה מגיע פטור מלא מחיוב ארנונה בהיותו גמלאי הזכאי להשלמת הכנסה.
העותר טוען כי בהמשך פנה במספר מכתבים לעירייה ושטח את טענותיו, אולם לא קיבל מענה לגופו של עניין.
בספטמבר 2012 הגיבה העירייה במכתב שבו דחתה את טענות העותר, והבהירה כי סכום הועמד על כ-758 אלף שקל. בהמשך נפגשו הצדדים כדי לנסות ולפתור את המחלוקת. בעתירה נטען כי העותר העלה הצעה לסיום המחלוקת, אולם זו נדחתה על ידי העיריה. בחודש מרס 2013 העלה הצעה משופרת, אבל לטענתו העירייה לא טרחה לחזור אליו עם תשובה.
באוגוסט 2022 נשלח לעותר מכתב לפיו החוב עומד כיום על כ-1.2 מיליון שקל, בגין השנים 1974-2011.
ראוי לציין כי המנוח רכש את הנכס בשנת 1960 מחברת "גני גולן", שכיום אינה פעילה. מסיבה לא ברורה, הנכס מעולם לא נרשם על שם המנוח, ולא נרשמה לזכותו אף הערת אזהרה. כיום, כאמור, העותר מנסה להעביר את הנכס על שמו.
העותר טוען כי חלה התיישנות על החוב, או לחלופין – העירייה נקטה בשיהוי. הוא מבקש מבית המשפט להצהיר כי לעותר אין חוב ארנונה, או לחלופין לקבוע על ביטול הפרשי הצמדה וריבית של החוב.
מעיריית תל אביב- יפו נמסר בתגובה: "העתירה טרם התקבלה בעירייה. לכשתתקבל, אנו נבחן את הנושא בהתאם".
