בית המשפט הגבוה לצדק דחה עתירת ארגוני זכויות אדם נגד ההכרזה על מצב חירום בבתי הסוהר והתקנות המאשרות ציפוף אסירים ביטחוניים, בניגוד להוראות שטח המחיה, והלנתם על הרצפה ללא מיטה.
האגודה לזכויות האזרח, וארגוני רופאים לזכויות אדם ו"הוועד הציבורי נגד עינויים" עתרו נגד היועצת המשפטית לממשלה, השר לביטחון לאומי, נציבת בתי הסוהר והכנסת.
בהוראת שעה "מצב חירום כליאתי – חרבות ברזל" אישרה הכנסת כי לאור המצב הביטחוני, יש צורך במקומות כליאה נוספים באופן מיידי. בתיקון נקבע כי למשך שלושה חודשים, מנהל בית סוהר רשאי להלין אסירים ביטחוניים, חשודים, נאשמים ומורשעים בעבירות טרור, בחריגה מהוראות בג"ץ לעניין שטח המחיה של אסירים, ואף להלינם על הרצפה, בחריגה מפסקי דין קודמים.
בתיקון נקבע כי מצב החירום יאושר על ידי השר לביטחון לאומי, בהמלצת נציבת שב"ס, בהסכמת ראש הממשלה ושר הביטחון. לפי התיקון, "הלנת אסיר שלא על מיטה תיעשה רק בנסיבות שבהן לא ניתן לספק לו מיטה, ותהיה לתקופה קצרה ככל האפשר; לאסיר שלא סופקה לו מיטה יסופק מזרן כפול".
החריגה תופעל לגבי אסירים בטחוניים, כאמור, אך התיקון מתיר גם הפעלתו על אסירים פליליים – בתנאי שהחריגה נדרשת "נוכח המצב הביטחוני, ולאחר שלא נמצאו חלופות".
האגודה לזכויות האזרח טענה כי מדובר "בתנאים לא אנושיים שפוגעים בצלם אנוש תוך אפליה פסולה בין אסירים ביטחוניים לפליליים" וקיימים אמצעים ליצירת מקום בבתי הסוהר שפגיעתם פחותה, כמו הוצאת אסירים אחרים לחופשה בסמוך לסיום המאסר, הפחתת שימוש במעצרים והרחבת השחרור המינהלי.
השופטים יעל וילנר, חאלד כבוב ורות רונן דחו את העתירות (30 אוקטובר).
השופט כבוב כתב את פסק הדין: "כידוע, בבוקר יום 7 אוקטובר התעוררו אזרחי מדינת ישראל למתקפת טרור רצחנית וחסרת מעצורים, בהנהגת ארגוני הטרור ברצועת עזה. כך, וללא כל התרעה מוקדמת, נאלצה מדינת ישראל להתמודד מול מתקפה שגבתה מחיר כבד של למעלה מאלף נרצחים – חיילים, אנשי כוחות הביטחון ואזרחים כאחד בהם גברים, נשים, קשישים וטף – ללא כל הבחנה; אלפי פצועים; ומאות חטופים".
השופט כבוב כתב כי "בשל המלחמה שנכפתה על מדינת ישראל ועל אזרחיה, החליטה ועדת השרים לענייני ביטחון על נקיטת פעולות צבאיות משמעותיות… כבר ערב פרוץ המלחמה נמצאו בתי הסוהר בתפוסה גבוהה מאוד, והעלייה במצבת העצורים מאז תחילת המלחמה (כ-500 כלואים בתוך ימים ספורים) הביאה לגידול משמעותי בצפיפות במתקני הכליאה, באופן שאינו מאפשר לעמוד בהוראות הדין לעניין שטח מחיה".
השופט כבוב ציין: "לאחר ששקלנו כי מדובר בתיקון קצוב בזמן, מנגנון שנועד להתמודד עם מצב חירום פתאומי שמדינת ישראל לא ידעה כמותו מאז הקמתה… מצאנו כי אין עילה להתערבות שיפוטית".
בית המשפט הדגיש: "לא נס ליחן של פסיקות חשובות, כמו פסק דין הזכות לשטח מחיה מינימלי לאסירים; או פסק דין בדבר הזכות ללון על מיטה… ואולם אין דומה אומדן הפגיעה בזכויות אדם בעיתות מלחמה לאומדנה במצבי שלום".
השופט כבוב ציין כי על בית המשפט להפעיל ריסון שיפוטי בנוגע לביקורת על חקיקה, "במיוחד בעת נסיבות חריגות ששוררות במדינה, אשר נכפו עליה באופן לא צפוי".
בהמשך כתב כי "הדעת נותנת שבמהלך תקופת תחולת התיקון, כלל המערכות הביטחוניות יחלו בייצוב מצב החירום, ויוסיפו לבחון את מצבת ומצבם של האסירים והעצורים השונים".
בסיכום, בג"ץ הטיל על העותרים לשלם הוצאות למדינה בסך 2,000 שקל.
בתוך כך, דוברות הרשות השופטת פרסמה הודעת גינוי לחברי כנסת התוקפים שופטים בימי המלחמה. ההודעה שהופצה לתקשורת מכוונת בין השאר נגד השר איתמר בן גביר שתקף את שופט בית המשפט המחוזי בנצרת, ערפאת טאהא, בשל החלטתו לשחרר את השחקנית מאיסה עבד אלהאדי הנאשמת בתמיכה בטרור.
בהודעת הרשות השופטת נכתב: "בימים האחרונים פורסמו התבטאויות פוגעניות כנגד שופטים בשל ביצוע מלאכתם. הרשות השופטת רואה בחומרה התבטאויות אלה. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהתבטאויות אלו מושמעות מפי אנשי ציבור בכירים, אשר דווקא בעיתות אלה מצופה היה שיפעלו למיתון השיח. שופטי ישראל פוסקים בהתאם לדין, לנסיבות המקרה וחומר הראיות המונח לפניהם וימשיכו לעשות מלאכתם נאמנה, ללא מורא וללא משוא פנים, בעיתות חירום כמו גם בימי שגרה".
בנתיים יש יותר אסירים פליליים שישנים על הרצפה מאשר בטחוניים..