על שולחנה של שופטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, נאוה גדיש, הונח תיק ובו דילמה משמעותית: המשטרה ביקשה לחייב אישה מוכה לשהות עם שלוש בנותיה הקטינות במעון לנשים מוכות.
המשטרה, באמצעות עו"ד חלי אמיתי, טענה שהבעל נקט כלפי אשתו באלימות קשה, הן בעצמו והן בסיוע שניים מבני משפחתו.
בבית המשפט תואר סיפור המקרה: לפי הנטען, הבעל ובני משפחתו היכו את האישה מכות נמרצות, חטפו אותה וזרקו אותה כשהיא מחוסרת הכרה בשטחי הרשות הפלסטינית, שם היא נמצאה על ידי עוברי אורח, שהעבירו אותה למשטרה בשטחי הרשות ומשם היא הועברה למשטרת ישראל.
נגד התוקפים הוגש כתב אישום. בעוד שהבעל נעצר, שני הנאשמים האחרים נמלטו.
בבקשה לבית המשפט טענה המשטרה, כי האישה מוגדרת בסיכון, בשל מסוכנות גבוהה מצד בעלה ובני משפחתו, ויש סכנה ממשית ומוחשית לחייה כאמור. לתמיכה בטענותיה בכל הנוגע לחשש לחייה של האישה, הציגה המשטרה חומר חסוי מתיק החקירה.
בדיון בפני השופטת גדיש, האישה סיפרה באריכות כי אינה חוששת מבעלה, וכי בסיוע מכובדי הכפר היא מבקשת לעשות שלום בית עם בעלה שאותו היא אוהבת. לדבריה, החזרה לכפר תיטיב איתה ועם בנותיה הקטינות. היא הבהירה שאינה מעוניינת לחזור למקלט, והוסיפה שלמרות המלצות המשטרה אינה חוששת, והיא משוכנעת שלא יפגעו בה, בין היתר משום שבעלה לא ירצה שבנותיו תשארנה בלי אימא. היא ביקשה לקחת לעצמה את האחריות לחייה.
השופטת גדיש ביקשה לקבוע דיון נוסף שאליו יתייצב גם מכובד הכפר, שהציע את עזרתו כדי לעשות "סולחה". האישה קיבלה את המלצת השופטת והסכימה לשהות בדירה מוגנת עד לדיון.
לדיון הבא הגיע מכובד הכפר והבהיר ששני הצדדים מעוניינים לשוב לשלום בית. הוא הוסיף שהוא מכיר את הבעל ויודע שלא יפגע באישה, ואמר גם כי אף אדם אחר לא יעשה זאת. "אצלנו, לא יעשו כלום אם הבעל לא יגיד להם לעשות, ככה זה אצלנו…", אמר.
לאחר הדברים שנשמעו באולם, השופטת גדיש החליטה שלא לתת את הצו שביקשה המשטרה. זאת בנימוק שלבית המשפט אין סמכות לכפות על אדם לקבל הגנה, לא כל שכן לחייבו לשהות במקום מוגן.
"כפייה כזו מהווה משום פגיעה ממשית בחירותה של האישה, אשר זכאית לקבל החלטות על חייה באופן חופשי וכל פגיעה או הגבלה על חירותה, עומדת בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו", כתבה השופטת גדיש בפסק הדין.
עם זאת, השופטת הבהירה למכובד הכפר, כי עליו להעביר לבעל את המסר שהוא מחויב לנהוג באישה בכבוד ולדאוג שהיא תהיה מוגנת, שכן כל פגיעה בה תשליך באופן ישיר על טובת הילדות. השופטת הדגישה כי האחריות לשלומה וביטחונה של האישה מוטלת גם על מכובד הכפר.
"לא אוכל לסיים את הכרעתי מבלי לשבח את משטרת ישראל שדאגה לאישה, מעת קרות האירוע, דאגה לשלומה של האישה, לרווחתה ולטובתה, אף בעצם הגשת הבקשה, שהוגשה מטעמים כנים של דאגה", ציינה השופטת גדיש והוסיפה כי הדברים נאמרים ביתר שאת, בשים לב לכך שמשטרת ישראל העמידה לצד האישה גם עובדת סוציאלית שהשרתה על האישה ביטחון, סיפקה לה אוזן קשבת והותירה רושם שנוצר בין השתיים קשר קרוב ויחסי אמון.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
