ועדת השחרורים החליטה לקצר שבע וחצי שנים ממאסרו של פלסטיני תושב השטחים בן 50, שהורשע לפני 27 שנים ברצח של יהודי-ישראלי תושב אזור ירושלים, ובעוד ניסיון רצח של יהודי נוסף.
האסיר, תושב רמאללה, נשפט בשנת 1998 למאסר עולם בגין רצח הישראלי ולעוד 12 שנות מאסר במצטבר בגין ניסיון הרצח הנוסף. נשיא המדינה קצב את עונשו הכולל ל-35 שנות מאסר והוא היה אמור להשתחרר רק בעוד שבע שנים וחצי: במרס שנת 2033.
שמו של אסיר העולם ופרטי הרצח והתקיפה הנוספת שבה הורשע – לא הותרו לפרסום, בשל נסיבות הקשורות בהיכרות בין האסיר לבין קורבנותיו. מה שניתן לפרסם הוא, כי הקורבנות (בשני האירועים השונים) הכניסו אותו לבתיהם, תוך מצג שווא שהציג לפניהם – והוא שדד ותקף אותם באכזריות.
קורבנו הראשון, שהותקף ונשדד בדצמבר 1997, בביתו באזור ירושלים, נפצע קשה.
הקורבן נמצא על ידי כוחות המשטרה, כפות בחדר המדרגות בביתו, כאשר על צווארו היה כרוך חוט טלפון ושורשי כפות ידיו חתוכים. הוא הובהל לבית חולים, נותח ויצא מכלל סכנה.
התוקף הפלסטיני נעצר רק כעבור חודש, אחרי שהספיק לדקור ולרצוח אדם נוסף (ינואר 1998) באירוע דומה, לאחר ששדד את הקורבן בביתו.
למרות זהות הקורבנות (יהודים) ועקב נסיבות האירועים, הפלסטיני הורשע ברצח ונסיון רצח על רקע פלילי "נטו", ללא מניעים לאומניים.
בערב יום כיפור (30 ספטמבר), ועדת השחרורים שהתכנסה בכלא השרון בראשות השופטת אורית אפעל-גבאי, דנה בבקשת הסנגורית, עו"ד מירב נוסבוים, לשחרורו המוקדם של האסיר, כך שישוב לביתו בשטחים. עד תום תקופת המאסר, במרס 2033, הוא ישהה בביתו ויהיה תחת תנאים מגבילים בפיקוח של מסגרת שיקום פרטית.
המדינה התנגדה נמרצות לשחרור מוקדם מבית הסוהר וציינה, כי יכולת הפיקוח על אסיר המתגורר בתחומי הרשות הפלסטינית אינה כיכולת הפיקוח על אסיר תושב ישראל.
הפרקליטות הדגישה גם כי האסיר לא עמד בכל אבני הדרך והתנאים לשחרור מוקדם: למשל, הוא לא יצא לחופשות ואי אפשר היה לבחון אותו במסגרת זאת.
בנוסף, המתלונן שנפצע בניסיון הרצח האכזרי לפני 28 שנים, מסר לוועדה את התנגדותו לשחרור המוקדם.
הסניגורית עו"ד נוסבוים הציגה לוועדה מנגד את הסיבות המצדיקות את קיצור עונש המאסר:
האסיר עבר הליכי טיפול מקיפים במהלך 27 שנות מאסרו וכל גורמי שב"ס דיווחו על התנהגותו הטובה ועל הליכי השיקום שלו.
האסיר מרמאללה השלים בבתי הסוהר הישראלים 12 שנות לימוד. בנוסף, הוא השתתף בקורסים של האוניברסיטה הפתוחה בתחום הפסיכולוגיה והגיש את כל המטלות. כמו כן, הוא השתתף בקבוצות נוספות בתחום החינוך ובחוגים רבים.
האסיר השתלב לפני שלוש שנים באגף מיוחד – מחלקה טיפולית המיועדת לאסירים אלימים בכלא רימונים ובנוסף, שב"ס "השקיע" בו שנתיים בטיפול פסיכולוגי, באמצעות מפגשים עם פסיכולוג מטעם שב"ס.
חוות הדעת של גורמי הטיפול על האסיר הפלסטיני, בעקבות הליכי הטיפול שבהם השתתף, היו מצוינות: בדוחות העובדים הסוציאליים והפסיכולוג מטעם המדינה נכתב, כי אסיר העולם "לקח אחריות מלאה על מעשיו" והביע חרטה על הרצח ועל הפגיעה בקורבנותיו.
הדוחות ציינו את נסיבות חייו הקשות ותיארו, כי הוא גדל כילד בבית יתומים לאחר שאמו עזבה אותו ואביו נפטר. במוסד ליתומים, הוא היה חשוף להתעללות ולפגיעות. בגיל 15 הוא עזב את בית היתומים והתחבר לקבוצה עבריינית בשטחים.
עוד צויין, כי בגיל 16 הוא נתפס על יידוי אבנים ונשפט למאסר של חמישה חודשים בכלא קציעות.
למרות זאת, נקבע כאמור כי הרצח וניסיון הרצח על רקע שוד, שבגינם נשפט בגיל 22ף לא היו על רקע לאומני.
עו"ד נוסבוים ציינה, כי עבירת המשמעת האחרונה של האסיר היתה לפני 11 שנים וגורמי הטיפול סבורים שהחרטה שלו כנה.
על טענת המדינה כי האסיר לא נבחן בחופשות – השיבה הסנגורית, כי שב"ס מנע מהאסיר יציאה לחופשות לא בגלל התנהגותו, אלא רק משום שהוא תושב שטחים ואינו ישראלי ונתון זה הוא עובדה שאינה בשליטתו.
על עניין החופשות ניהל האסיר מאבק משפטי קודם, שאמנם לא ממש סייע לו אבל הוביל לתקדים משפטי ראשון: לפני כשנתיים, הוא הגיש בקשה ליציאה לחופשה ושב"ס בתגובה טען כי הפקודות אוסרות על יציאת אסירים פלסטינים לחופשות. זאת, משום שלא ניתן להבטיח חזרתם לכלא, גם אם מדובר באסירים פליליים שאינם שפוטים על עבירות טרור.
השופט המחוזי מיכאל קרשן דחה בנובמבר 23' את עמדת שב"ס, קבע כי מדובר בנוהל המפלה בין אסירים פליליים ערבים ליהודים. השופט קרשן הורה לארגון לנסח פקודה חדשה, שתתחשב בהתנהגות האסירים ושיקומם – אותם שיקולים הרלוונטיים לאסירים יהודים – כדי שתתאפשר במקרים המתאימים חופשה גם לאסירים פליליים ערבים. בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של המדינה.
לפני חודשיים (אוגוסט 2025), שב"ס נאלץ לפרסם בהוראת בית המשפט נוהל חדש והודיע כי יבחן בקשת אסירים תושבי שטחים לחופשות, רק בתנאי שיישארו להם לא יותר משלוש שנים עד תום מאסרם.
האסיר שעל שחרורו המוקדם הוחלט בערב יום כיפור אינו עומד גם בתנאי החדש שקבע שב"ס, שכן נותרו לו שנות מאסר ארוכות – אבל בקשתו הנוכחית, שהוגשה על ידי עו"ד נוסבוים לוועדת השחרורים, כיוונה ליעד גבוה יותר של שחרור מוקדם לפי חוק שחרור על תנאי (או קיצור שליש בשמו העממי).
עו"ד נוסבוים הדגישה בפני ועדת השחרורים נתון נוסף: הודעה רשמית שנמסרה על ידי שב"ס באמצעות קצין האסירים, שלפיה אין כוונה לשלב את האסיר במסגרות טיפוליות נוספות בכלא. בהודעת קצין האסירים בכלא נרמז על מדיניות חדשה, תחת הנציב קובי יעקובי והשר בן גביר, שלפיה תינתן עדיפות בהליכים שיקומיים בכלא לאסירים תושבי ישראל – וזאת על אף שהאסיר הפלסטיני השתתף במסגרות טיפול בשנים קודמות.
הסנגורית הדגישה נוכח זאת, כי בשב"ס אין לו יותר אופק שיקומי והמשך הליך הטיפול צריך להתבצע בקהילה. כאן עמד אתגר נוסף והוא שגם רש"א (הרשות לשיקום האסיר) אינה מלווה כשגרה אסירים משוחררים תושבי שטחים.
עו"ד נוסבוים הציגה לוועדה תוכנית שיקום פרטית שהכין "מרכז אל אמל" – מדובר במוסד פרטי המוכר על ידי ועדות השחרורים המיועד לטיפול ופיקוח על אסירים משוחררים במגזר הערבי. למרכז זה יש סניפים בישראל, אבל גם בשכונת א-ראם שבשליטת הרשות הפלסטינית (בין ירושלים לרמאללה).
מרכז "אל אמל" התחייב לשלב את אסיר העולם, לאחר שישוב לביתו ברמאללה, בקבוצה טיפולית דינמית, בשיחות פרטניות עם עו"ס ובסדנה לשליטה בכעסים. נקבע גם מקום קבוע שבו האסיר יועסק, בליווי המרכז. כמו כן, האסיר התחייב להתייצב לחתימה פעם בשבוע במשטרת ישראל, בתחנת בנימין הסמוכה לרמאללה.
עו"ד נוסבוים ציינה כי אחיו ואחותו של האסיר, הנוהגים לבקרו במאסר, מתגוררים בתחומי ישראל והם יחתמו על ערבויות כספיות להבטחת קיום התנאים מצדו.
בסיכומו של דבר, ועדת השחרורים בראשות השופטת בדימוס אורית אפעל-גבאי האזינה, השתכנעה וקיבלה את בקשת האסיר, חרף התנגדות המדינה (30 ספטמבר).
"לאחר התלבטות… הגענו לכלל מסקנה כי האסיר ראוי לשחרור, כי מסוכנותו הנוכחית לביטחון הציבור היא ברמה הניתנת להכלה… ובעיקר כי חל בו שינוי בולט וממשי", נכתב בהחלטת הוועדה. "האסיר החל את חייו בחוסרים מהותיים מבחינת התנאים הנדרשים להתפתחות נורמטיבית ותקינה ועבר כברת דרך שיקומית מרשימה".
הוועדה חזרה וכתבה: "התרשמנו כי האסיר שלפנינו עבר שינוי משמעותי ביותר… הוא החל לרצות את המאסר בהיותו בן 22, וכיום הוא כבן 50. לטעמנו, תקופה ארוכה ואינטנסיבית זו מאחורי סורג ובריח ויותר מעשור בהליכי טיפול ושיקום, חוללה באסיר את השינוי הנדרש על מנת לשחררו על תנאי עתה.
"לא נעלמה מעינינו העובדה כי מדובר בתושב שטחים אשר מבקש להשתחרר למקום שאינו בשליטת מדינת ישראל, כך שהפיקוח האפקטיבי על עמידתו בתנאי השחרור יהיה לוקה בחסר… לאחר שקלול מכלול נסיבות העניין הגענו לכלל מסקנה, כי חל בו אותו שינוי מהותי, מקצה לקצה, המאפשר לתת בו אמון שלא ישוב ויסכן את בטחון הציבור".
