החלטה דרמטית ובלתי שגרתית של בית הדין הרבני הגדול (מיום 27 באוגוסט 2025, הותרה לפרסום לאחרונה), מתירה לאם דתית-מסורתית לעזוב את קרית ספר החרדית ולעבור עם שני ילדיה לעיר לוד. על פי ההחלטה, יועבר התיק כולו לבית דין רבני אחר, בעקבות ביקורת נוקבת שנמתחה על התנהלות ההרכב האזורי.
האם יוצגה על-ידי עו"ד נילי שץ, בעוד שהאב יוצג על-ידי טוען רבני (טו"ר) מרדכי שיינין.
מדובר בערעור שהוגש על החלטת בית הדין הרבני האזורי בירושלים, שעיכב את בקשת האם לעבור דירה ולרשום את ילדיה למוסדות חינוך ממלכתיים-דתיים.
הצדדים נישאו לפני כשני עשורים כבני זוג חרדים והתגרשו לפני מספר שנים. ילדיהם המשותפים של הצדדים (13.5, 9) למדו עד כה במוסדות חרדיים בעיר מגורי האב.
במהלך השנים חלה תפנית באורח חייה של האם, שעברה מאורח חיים חרדי לדתי-מסורתי. שינוי זה, כך לפי החלטת בית הדין הגדול, יצר קרע עמוק בינה לבין סביבתה החרדית במודיעין עילית:
"אין ספק שהמציאות הנוכחית בה המערערת מתגוררת בקרית ספר… כשהיא והקטינים אינם מתאימים לאווירה המקומית, גורמת נזק בל ישוער לנפשה של האם ולנפש הילדים", כתבו הדיינים, הרבנים צבי בן יעקב, שניאור פרדס ואברהם מאיר שלוש.
"קרית ספר עצמה לא הכילה את האם, שאורחות חייה שונים מהנהוג בעיר…השוני הרחיק חברים מהכיתה ומהסביבה וגרם לריחוק נוסף של האם וילדיה מאורח החיים הקודם."
לדברי האם, אשר כיום מגדירה את עצמה דתיה / מסורתית, הולכת במכנסים וללא כיסוי ראש, היא חשה חנוקה בעיר החרדית, אשר אין בה לדבריה שירותים ראויים כמו פארקים ולא ניתן להתפתח בה לימודית.
האם תיארה כי חוותה התנכלויות אלימות, איומים ותקיפות על רקע שוני אורח חייה. האם הוסיפה וסיפרה, כי רק חברות מועטות של הילדה מורשות לבוא לביתה.
לצורך בירור הבקשה, הורה בית הדין האזורי על תסקיר של שירותי הרווחה. בתסקיר הראשון, בינואר 2024, צוין כי ברקע הסכסוך ההורי מצויים פערים דתיים חריפים: "האם כיום מסורתית, האב טוען שהיא 'מקלקלת את הילדים', מסיתה אותם נגד הדת ומשדרת להם את חוסר שביעות רצונה מאורחות החיים במודיעין עילית".
בדיווחי העו"ס הובלט מצבו הנפשי המעורער של האב ויחסיו המתוחים עם ילדיו, עד כדי קביעה כי הוא לוחץ עליהם ומתנהג באופן "שאינו מותאם לצורכי הקטינים ואף פוגע בהם". התוצאה: זמני השהות צומצמו ל-2.5 שעות שבועיות ללא לינה.
תסקיר נוסף (פברואר 2025) התייחס לבקשת האם למעבר ללוד. הוא תיאר קשיים חמורים בבית הספר של הילדה, שבהם ניכר כי "הילדה מקבלת רוח גבית מהאם כנגד בית הספר החרדי" ותחושת ניכור חריפה מהמסגרת. גם הבן, לפי הדיווחים, "במצב אנטי למוסד ומביע זלזול באורח החיים החרדי".
אנשי המקצוע המליצו כי בשלב זה הילדים ימשיכו באותן מסגרות לימודים עד סוף שנת הלימודים וכי על האם לקיים את זמני השהות ולשמר את אורח החיים החרדי-דתי ולא להסית נגד האב ולא כנגד אורח החיים החרדי.
דעת המיעוט התריעה
בפברואר 2025 התקיים דיון בבית הדין האזורי. האב דרש משמורת מלאה, אך עמדתו נדחתה לאור התסקיר. בהחלטה מיום 10 במרץ 2025 נחלקו הדיינים: דיין אחד, בדעת מיעוט, סבר כי יש לאפשר את מעבר האם "לאלתר": "נראה שעמדת האב במצב הנתון הינה בגדר 'תפסת מרובה – לא תפסת' ועדיף שיקויים עתה, 'תפסת מועט – תפסת'…"
לעומתו, רוב ההרכב דחה את המעבר בטענה כי "מצבם הרגשי והלימודי של הילדים קשה" וכי "אם הילדים יעברו לעיר לוד, הקשר עם האב יהפוך מינימלי".
שני תסקירים נוספים ציינו הפרות של זמני השהות מצד האב וחוסר שיתוף פעולה של האב עם גורמי הרווחה. כמו כן הובאו דיווחים מהמחנך של הבן וממנהלת ביה"ס של הילדה.
בוועדת התסקירים (12 ביוני) ציינו הגורמים המקצועיים, כי מעבר האם עם הילדים לעיר אחרת כפי שהאם ביקשה הוא הפתרון הנכון ביותר לטובת יציבות הילדים. יחד עם זאת הדגישו את חשיבות הקשר של הילדים עם האב והטילו על האם את האחריות בקיום קשר רציף עם האב.
דייני בית הדין הגדול קיבלו את טענות עו"ד שץ בשם האם והתכנסו לדון בדחיפות בבקשת האם חרף הפגרה ואף ציינו כי היה על הערכאה הקודמת לקיים דיון דחוף: "לא יתכן שתסקיר יוגש ביוני ודיון ייקבע לנובמבר."
בית הדין הגדול ציין כי האם כבר עברה בפועל ללוד ביולי 2025 ורשמה את ילדיה למוסדות דתיים-ממלכתיים בעיר. ההרכב קיבל את בקשתה, אך לא לפני שהביע אמון זהיר באם: "מטרתנו הינה אחת ויחידה – טובת הקטינים. אי אפשר להתעלם מהשינוי שהאם עברה מבחינה דתית וביה"ד נותן אמון בדבריה, שכיום התחזקה בשמירת שבת וכו' והיא מוגדרת כדתית. אי אפשר להתעלם מכך שהמשך שהות ולימודים במוסד חינוכי שאינו תואם את אורח חייהם הנוכחי של הקטינים, עשוי לגרום נזק.
"מבינים אנו לליבו של האב, שהיה חפץ שילדיו יגדלו בדרך שבה החלה המשפחה את דרכה. אולם איננו יכולים להתעלם מהתמורות שחלו בשנים האחרונות באורח חייה של האם וממילא, גם באורח חייהם של הקטינים", הוסיפו הדיינים.
ביקורת על הדיין: "דעתו ננעלה"
החלק הדרמטי ביותר בהחלטה מתייחס לביקורת הנדירה שמתח בית הדין הגדול על הדיין האזורי: "קיימת תחושה שדעתו של כבוד הרה"ג שטיפל בתיק כדיין יחיד ננעלה כנגד האם," נכתב.
בהמשך נקבע, כי כל התיק יועבר להרכב אחר בבית הדין הרבני האזורי אשדוד כדי להבטיח טיפול "ברגישות ובאחריות המתבקשת". ההרכב הבהיר, כי אין מדובר בהבעת דופי אישי, אלא "מתוך רצון לבחינה נוספת ומחודשת."
פסק הדין של בית הדין הגדול מהווה אמירה ברורה וחריגה על חשיבות ההתאמה בין סביבת המגורים לאורח החיים, ועל האחריות של בתי הדין לנהוג בגמישות גם כלפי הורה ששינה את אורח חייו.
סיפורים מרתקים נוספים במדור המשפחה >>
עורכי דין מומלצים לענייני המשפחה >>
לצד האמון שניתן באם ובדבריה ביה"ד קרא לשני ההורים: "אנא מכם, אל תערבו את הקטינים בסכסוך האישי."
הדיינים הוסיפו וציינו, כי החלטתם לא היתה קלה והיא לוותה בלבטים לא פשוטים. "אנו מצפים שהאם תיתן את חלקה בדבר ותדאג שחינוכם של הילדים יהיה תואם לדרך המקורית, אף אם בדרכי נעם", איחלו.
המסר של בית הדין הגדול, אולי לראשונה באופן כה ברור, הוא שמערכת הדת אינה יכולה להתעלם מהמציאות: כאשר קהילה סוגרת דלתות בפני אם וילדיה רק משום שאינה "מספיק חרדית", גם הערכאה הרבנית הגבוהה ביותר לא תישאר אדישה.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
