האגודה לזכויות האזרח, המרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן וארגון רופאים לזכויות אדם, מתנגדים לבקשת המדינה לקבוע דיון בבג"ץ לדחיית הפעימה השנייה של הקלת הצפיפות בבתי הסוהר. העותרים דורשים כי המדינה תישא באחריות לביזוי פסק הדין, שקבע כי עד 2 במאי 2020 יגדל שטח המחיה המינימלי לכל אסיר ל-4.5 מ"ר.
לפני חודשיים הודיעה המדינה לבג"ץ כי לא תצליח לעמוד ביעד עקב "הנסיבות החריגות של ממשלת מעבר המכהנת שנה רצופה", אשר מנעו החלטה והתקדמות ממשלתית אל היעד. כזכור, הממשלה קבעה לפני שנתיים כי מועד היישום של שטח המחיה הנדרש בבתי הסוהר יידחה בעשר שנים, עד בניית בתי סוהר חדשים. בג"ץ פסל את התוכנית ודרש יישום היעד המלא בתוך שנה וחצי, כאשר השלב הראשון (קביעת שטח מינימלי של 3.5 מ"ר לכל אסיר) הושלם לפני שנה, בעיקר בזכות שחרור מנהלי מוגבר – קיצור אוטומטי של מאסרים.
בעוד שלושה חודשים יגיע השלב האחרון והיעד הסופי לביצוע התוכנית של הגדלת שטח המחיה במטר נוסף לכל אסיר – והממשלה אובדת עצות וביקשה דיון נוסף בבג"ץ. העותרים שכפו על המדינה מלכתחילה את שיפור תנאי האסירים לדרגת חיים בכבוד כמקובל במדינות המערב, מבקשים כי בג"ץ יחדש את קביעתו מלפני שנה כי "אי-עמידה במועדים שנקצבו, עשויה להוליד לעותרים ולכל מי שימצא נפגע תרופות וסעדים שונים" – רמז לפיצויים שיינתנו לאסירים על ביזוי פסק הדין.
הארגונים החברתיים, באמצעות עורכי הדין אן סוצ'יו, סיגל שהב ועודד פלר, מזכירים כי במאי 2020 ימלאו כמעט שלוש שנים לפסק הדין של השופט רובינשטיין, ולממשלה היתה שהות ארוכה מספיק להתכונן ליישום הפעימה השנייה. לדבריהם, "תגובת המשיבים (השר לביטחון פנים, שר המשפטים ושב"ס) מגלה כי גם היום, חודשים ספורים לפני המועד הנדחה, אין להם כל תוכנית מעשית מלבד 'קידום מהיר של הקמת בית סוהר מגידו' – תוכנית שאין כל היתכנות להוצאתה אל הפועל בטווח זמן סביר".
העותרים מציינים כי "עיון בהודעת המשיבים מעלה את הרושם, כי לא הפנימו את העובדה שההליך הסתיים. לשיטתם, אין כל מניעה לשוב ולדון מחדש במועדים ליישום, כאילו שלא ניתן פסק דין בעתירה לפני שנתיים וחצי והחלטה נוספת בבקשה לדחיית היישום לפני למעלה משנה… בידי המשיבים כלים מגוונים להפחתת מספר הכלואים והגדלת מקומות הכליאה, שאינם תלויים בשינויי חקיקה או תקציבים משמעותיים: הכשרה של מתקן חולות לקליטת אסירים; הרחבת האיזוק האלקטרוני; הרחבת השימוש בחלופות מעצר; שינוי מדיניות המעצרים בכלל והמעצרים עד תום ההליכים בפרט; שינוי מדיניות התביעה ושינוי במדיניות השחרורים המוקדמים. בכל הצעדים האלה יכולים המשיבים לנקוט ללא קשר לכינונה של הממשלה".
