מעט לפני חצות בלילה שבין ה-10 ל-11 במרס התעוררו דיירי אחד הבניינים במחנה הפליטים שועפאט שבמזרח ירושלים, למשמע צעקות רמות של אחת מדיירות הבניין אשר התווכחה עם בעלה. מכתב אישום שהוגש מאוחר יותר נגד הבעל עולה, כי הוא התווכח עם אשתו על רקע בקשתו שתכין לו ארוחת ערב, עד שבשלב מסוים היא יצאה לחדר המדרגות. לפי כתב האישום, הוא יצא אחריה לחדר המדרגות, אחז בכתפיה ודחף אותה לתוך הבית, שם היכה בפניה והטיח את ראשה בארון הממוקם סמוך לכניסה. לטענת חטיבת התביעות של משטרת ירושלים, האישה נחבלה ופונתה לבית החולים כשהיא מדממת ומקיאה.
הנאשם, בן 37, שוחרר לפני כשנה מהכלא לאחר שריצה 12 שנות מאסר על עבירות קשות: הוא אנס את אשתו הראשונה, ביצע בה מעשה סדום, תקף אותה ואיים עליה. כחצי שנה לאחר שחרורו הוא התחתן עם המתלוננת בתיק הנוכחי. מלבד כתב האישום שהוגש נגדו כעת, הוגשה בקשה להארכת מעצרו עד תום ההליכים, ממנה עולה כי מאז התחתן עם אשתו השנייה, הוא "מטיל עליה את אימתו" ומתנהג כלפיה באלימות פיזית ומילולית. המתלוננת, טוענת התביעה, חיה ב"אווירה של הפחדה וסופגת אלימות ואיומים". "עד שהיא אוזרת אומץ ומגישה תלונה – על בית המשפט לעמוד לצידה ולהגן עליה".
כמובן שהתביעה ציינה בבקשה גם את עברו הפלילי של הנאשם. "קריאת גזר הדין בעניינו מלמדת על מסוכנותו הרבה, על יחסו לנשים בכלל ולבנות זוגו בפרט, ועל אופיו האלים". נציג התביעה, עו"ד מאיר לוברבאום, הדגיש את העבר הפלילי של הנאשם כדי להצביע על מסוכנותו במידה וישוחרר.
הסנגוריות, עו"ד טליה גרידיש ועו"ד רויטל סבג שקד, הציגו תמונה שונה בתכלית וטענו כי לכל הפחות חל כרסום ראייתי בתיק. מסתבר, כי בערב הוויכוח הגיעה המתלוננת לבית החולים יחד עם אביה, התלוננה שהותקפה על ידי בעלה, ולמחרת כבר שבה לביתם המשותף במחנה הפליטים, שם שהתה במשך שבועיים יחד עם בעלה, שבכל התקופה הזו טרם נחקר. "בזמן הזה המשטרה – שהיום הנציג שלה בא וטוען שיש מסוכנות – לא מגיעה ודופקת בדלת כדי לעצור אותו בשל המסוכנות, אלא מרימים טלפון ומחייגים… לא היתה תשובה, ככה שבועיים שבהם היא (המתלוננת) עם בעלה".
באופן אבסורדי, הוסיפו הסנגוריות, כאשר לבסוף הצליחו החוקרים להשיג את המתלוננת והיא הגיעה לתחנה יחד עם אביה, הם נשלחו בחזרה לביתם מאחר שהשתעלו והיה חשש שהם חולים בקורונה. רק לאחר שבועיים נוספים הגיעו המתלוננת ואביה שוב לתחנה והיא מסרה את גרסתה, שהיתה שונה בתכלית מזו שמסרה בבית החולים: לדבריה הפעם, היא ובעלה אכן התווכחו, אולם לאחר שהכניס אותה הביתה היא מעדה ונחבטה בפניה כתוצאה מכך. "הוא לא היכה אותי", אמרה לחוקרים.
לנוכח הכרסום הראייתי וגרסתה השנייה של המתלוננת, הסנגוריות ביקשו לשחרר בתנאים מגבילים את הנאשם, תוך שציינו מחלות רקע מהן הוא סובל, המציבות אותו בקבוצת סיכון ברמה גבוהה לנוכח נגיף הקורונה ממנו הוא עלול להידבק מאחורי הסורגים.
עו"ד לוברבאום הגיב לטיעוני הסנגוריות בטענה ש"בכל תיק שני כמעט שמגיע מאזור מזרח ירושלים – ישנה הודעה נוספת של המתלוננת שלא היה ולא נברא שום דבר מהמעשים עליהם התלוננה". "זה סיפור של אישה מוכה פראקסלנס", הוסיף.
השופט דניאל מרדכי דמביץ ציין בהחלטתו (5.4) כי אמנם קיימות ראיות לכאורה, אולם קיימים גם קשיים ראייתיים כפי שהוצגו על ידי ההגנה. לפיכך הוא קבע כי החלופה שהוצעה על ידי הסנגוריות, מעצר בית באיזוק אלקטרוני בבית הוריו של הנאשם באשדוד, הינה ראויה. בדיון נוסף (12.4), לאחר שמיקום מעצר הבית נמצא מתאים לאיזוק אלקטרוני, השופט שחרר את הנאשם בתנאים שנקבעו, בכלל זה ערבויות כספיות.
