האם בני זוג ידועים בציבור יכולים לחתום על הסכם רכושי אחד, שיחול גם אם יחליטו להינשא זה לזו בעתיד? או שהם יידרשו לאשרו מחדש לאחר הנישואין?
זו השאלה שעמדה במוקד פסק דין תקדימי שניתן בבית המשפט העליון, אשר מעניק תשובה ברורה ומקלה משמעותית על זוגות רבים (23 מרס).
השופטת דפנה ברק-ארז ניסחה את הסוגייה כך: "האם הדין מאפשר לערוך הסכם אחד, שיחייב את בני הזוג בין שיישארו ידועים בציבור ובין שיינשאו או שמא יהיה עליהם לשוב ולאשרו לאחר הנישואין?".
עד כה לא היתה אחידות בפסיקה. חלק מהערכאות דרשו אישור נוסף לאחר הנישואין, מתוך תפיסה שמדובר במעמד משפטי שונה.
הייחוד במקרה הזה: הצדדים כלל לא היו מסוכסכים. להפך, שניהם ביקשו יחד לאשר הסכם שערכו כידועים בציבור, שבו נקבע מפורשות כי ימשיך לחול גם אם יינשאו.
ההסכם אושר בבית המשפט לענייני משפחה, אך בהמשך נקבע כי אם יינשאו – יהיה צורך באישור נוסף. גם בית המשפט המחוזי אימץ עמדה זו.
בני הזוג לא ויתרו וערערו לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון – בדעת רוב של השופטת ברק-ארז והשופט יחיאל כשר כנגד דעתו החולקת של השופט דוד מינץ – הציג חידוש פרשני המאפשר לבית המשפט לענייני משפחה לפעול ב"שני כובעים" בו-זמנית:
הכובע הראשון: אישור ההסכם כהסכם רכושי בין ידועים בציבור מכוח חוק בית המשפט לענייני משפחה.
הכובע השני: אישור ההסכם כהסכם ממון "לפני הנישואין" מכוח חוק יחסי ממון.
החדשנות המשפטית טמונה בקביעה כי אין מניעה לשונית או מהותית לאשר הסכם אחד הכולל שני מרכיבים שאינם חופפים בזמן: הסדר החל בתקופת החיים המשותפים ללא נישואין, והסדר המשתכלל כ"הסכם ממון" מחייב עם מימוש הנישואין בפועל.
כלומר, אותו הסכם מקבל מראש תוקף גם לעתיד.
למה זה חשוב? ודאות, ולא "מקצה שיפורים"
בבסיס ההכרעה עומדים שיקולים פרקטיים מאוד. השופטת ברק-ארז הדגישה את הצורך ביציבות: "דרישה לאישור חוזר עלולה ליצור 'חלון הזדמנויות' ללחצים פסולים או לניסיון לשפר עמדות דווקא בנקודת זמן רגישה".
ובמילים אחרות: אם נדרוש אישור מחדש, אחד הצדדים עלול "לפתוח" את ההסכם מחדש רגע לפני החתונה. העליון ביקש למנוע בדיוק את זה.
הפסיקה לא מתעלמת גם מהחיים עצמם. "תהפוכות החיים בשנים האחרונות – שבהן תוכניות לנישואין במועדים מסוימים עלו וירדו על רקע, בין השאר, מגפה (קורונה) ומלחמה – מחדדות את העובדה שדי לנו בכך שבני הזוג מבקשים להסדיר את הפן הרכושי של יחסיהם ככל שיינשאו. בימים אלו של המלחמה עם איראן הדברים נאמרים ביתר שאת", הדגישה השופטת ברק-ארז.
ומה אומר החוק? הניתוח נשען על שני חוקים:
חוק יחסי ממון, שדורש אישור להסכם בין בני זוג נשואים.
חוק בית המשפט לענייני משפחה, המאפשר לאשר הסכמים בין בני משפחה, כולל ידועים בציבור.
בית המשפט העליון קבע למכשה: אין סתירה בין החוקים, אלא ניתן לשלב ביניהם.
מידע וסיפורים נוספים – במדור לענייני משפחה >>
עורכי דין מומלצים לענייני משפחה >>
השופט מינץ חלק כאמור על חבריו להרכב. לדבריו, יש להפריד בין ידועים בציבור (חל עליהם משטר "חזקת השיתוף") לבין נשואים (משטר "איזון המשאבים"). לטעמו, ערבוב בין המשטרים עלול ליצור בלבול ובעיות פרשניות בעתיד.
לגישת המיעוט, סמכות האישור לפי חוק יחסי ממון דורשת צפי קונקרטי וממשי לנישואין, ולא רק אפשרות תיאורטית ("במידה ו…").
ולסיכום, ההלכה החדשה קובעת:
– ידועים בציבור רשאים לערוך הסכם אחד שיחול גם לאחר נישואין,
– אין צורך באישור מחדש,
– זאת בלבד שההסכם אושר מראש כדין בבית המשפט לענייני משפחה, לאחר שנוכח כי נעשה בהסכמה חופשית ובהבנה.
המשמעות הפרקטית ברורה: יותר ודאות לבני הזוג ופחות הליכים מיותרים.
פסק הדין מחזק מגמה ברורה בדיני המשפחה: כיבוד רצון הצדדים ותכנון מראש של החיים הכלכליים.
המסר של בית המשפט העליון פשוט: אם בני הזוג בחרו להסדיר את יחסיהם מראש – המשפט לא צריך להפריע להם.
את המבקש ייצגו: עו"ד אימי בכור בוני, עו"ד לירון אייזנטל, עו"ד אלונה סינאי.
בשם היועצת המשפטית לממשלה: עו"ד רות גורדין.
