בג"ץ משרטט מחדש את גבולות הסמכות ומשמעות המונח "בישראל", שמופיע בסעיף 1 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים.
ברוב דעות (השופטים יחיאל כשר ועופר גרוסקופף), כנגד דעתו החולקת של המשנה לנשיא נעם סולברג, קבע בג"ץ השבוע (10.12.25) הלכה משמעותית המחדדת מחדש את תנאי הסמכות של בתי הדין הרבניים לפי סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים. השאלה שניצבה בפני שלושת השופטים היתה: האם די בנוכחות פיזית בישראל בעת הגשת תביעה, או שנדרשת זיקה מהותית ומספקת לישראל, כזו שנבחנת לפי מכלול נסיבות חיי בני הזוג ורכושם.
הרקע לסיפור העתירה: בני הזוג נישאו בישראל ב-1985, אך כבר סמוך לאחר נישואיהם עברו לחיות בבריטניה. מרבית רכושם נמצא גם הוא בבריטניה. בישראל נותרה דירת נופש בלבד.
בנובמבר 2021, פתח הבעל הליך לישוב סכסוך בישראל ובינואר 2022. כשהאישה ביקרה בארץ, הוגשה לה תביעת שלום בית ולחלופין גירושין, עם כריכה של רכוש ומזונות אישה. ההמצאה של התביעה בוצעה בזמן ביקורה.
האישה, מצידה, פתחה במרץ 2022 הליך גירושין וחלוקת רכוש בבריטניה וטענה בישראל לחוסר סמכות: המילה "בישראל" בסעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים פירושה זיקה אמיתית למדינה – לא ביקור אקראי.
עוד טענה לפורום לא-נאות (רכוש בבריטניה, תחולת דין זר) ולהלכת מוזמביק ביחס למקרקעין מחוץ לישראל. האישה הוסיפה וטענה, כי הבעל גרם לה להגיע לישראל בדרכי מרמה, על מנת שיוכל להגיש את תביעתו לבית הדין הרבני בעת ששהתה באופן ארעי בישראל ועל כן, יש לקבוע כי בנסיבות העניין הכריכה אינה כנה.
שתי ערכאות רבניות דחו את עמדתה: די בנוכחות הצדדים בישראל להגשת התביעה, גם אם בביקור קצר.
האישה פנתה לבג״ץ וטענתה היא, שסמכות דורשת זיקה אמיתית לישראל ולא דריסת רגל ארעית. העתירה הוגשה על-ידי האישה כנגד המשיבים: בית הדין הרבני האזורי בירושלים, בית הדין הרבני הגדול והבעל.
באמצעות עו״ד פרימר ועו״ד קדוש טענה האישה כי:
- הפסיקה דרשה לאורך שנים זיקה שאינה רופפת לישראל;
- סעיף 4א לחוק, שמאפשר סמכות מקלה רק בעניין מתן גט, מלמד שסעיף 1 (הסמכות הכללית) אמור להיות נוקשה יותר;
- פורום בריטניה הוא הפורום הטבעי: הרכוש, הדין, החברות – כולם בריטיים;
- "הלכת מוזמביק" (שנפסקה על-ידי בית הלורדים בשנת 1893, ואשר אומצה בישראל) מונעת מבית הדין לדון בענייני מקרקעין הנמצאים מחוץ לישראל.
מנגד, עמדת בתי הדין ועמדת הבעל היא, שדי בנוכחות בישראל. ובנוסף, קיימת זיקה עניינית.
עו"ד ד"ר רפי רכס ועו"ד עופר יעקב, בשם בתי הדין הרבניים, טענו כי "בישראל" פורש בפסיקה לאורך השנים כמתייחס לנוכחות פיזית בעת הגשת התביעה; זיקה משמשת רק הרחבה ולא דרישה מצמצמת.
הבעל, באמצעות עו״ד צמח גרין, הוסיף טענה עובדתית: האישה התכוונה לעבור לישראל ונקטה צעדים ממשיים לשם כך (שיפוץ דירה, פתיחת חשבון בנק ורכישת מכונית).
עמדת הרוב: מבחן הזיקה
השופט יחיאל כשר (דעת רוב) קבע, כי המילה "בישראל" היא תנאי מהותי, לא טכני: בית הדין הרבני מוסמך לדון רק כשבני הזוג מקיימים זיקה מספקת לישראל ואזרחות לבדה אינה מספיקה; ביקור קצר – בודאי שלא מספיק.
לדבריו, יש לבחון:
- מקום מושבם המרכזי של הצדדים
- מרכז חייהם
- מיקומן וטיבן של הזכויות הרכושיות
- הקשר הממשי שלהם לישראל
לעמדת השופט כשר, בית הדין האזורי טעה בכך שלא בחן כלל את זיקת האישה לישראל והסתפק בביקור קצר וארעי.
לגבי פורום לא-נאות: השופט כשר ציין כי בג"ץ אינו מתערב, אך רמז בעדינות כי אם תימצא זיקה מספקת, "טוב יעשה בית הדין אם יבחן מחדש את שאלת הפורום הנאות", בשל ההשלכות האפשריות של היעדר זיקה על נאותות הדיון בישראל.
לגבי הלכת מוזמביק: השופט כשר קבע כי זו אינה חלה, מאחר שחלוקת רכוש בין בני זוג היא תביעה "אישית" ולא תביעה ספציפית למקרקעין.
השופט כשר הבהיר, כי האמור לעיל רלוונטי כאשר הצדדים הינם אזרחי מדינת ישראל, אך אינם תושביה, שכן יש בתושבות כדי לקיים זיקה מספקת לישראל.
הסעד: "הדיון יוחזר לבית הדיון האזורי לשם בחינת זיקות העותרת לישראל. ככל שייקבע כי אין לעותרת זיקה מספקת לישראל, לא תהא לבית הדין הרבני הסמכות לדון בתביעות הכרוכות לתביעת הגירושין, אולם יקבע בית הדין הרבני האזורי כי הגט שסודר בין הצדדים נעשה לפי סעיף 4א לחוק."
השופט כשר גם הציע לחייב את הבעל בהוצאות בסך 40,000 ש"ח.
השופט עופר גרוסקופף הצטרף לעמדת השופט כשר ולתוצאה: החזרת התיק לבית הדין האזורי לבחינת הזיקה.
דעת המיעוט: מבחן הנוכחות
סגן הנשיא השופט נעם סולברג הסכים, שאין עוד מקום להרחבת תנאי "בישראל", אך חלק על המבחן. בעיניו, הפרשנות הנכונה היא מבחן הנוכחות הפיזית, חלף מבחן הזיקה.
לדבריו, כך מורה לשון החוק; כך עולה מעיקרון של בהירות ואחידות בסמכות שיפוט; כך הייתה ההלכה שקדמה למגמות ההרחבה בפסיקה.
משכך, משהצדדים היו בישראל בעת הגשת התביעה, לשיטתו סמכות בית הדין קיימת. אלא שגם השופט סולברג סבר, כי בהחלטת בית הדין לעניין הפורום הנאות נפלו פגמים משמעותיים: היעדר בחינה של שיקולים מהותיים ושל השלכות הדין הזר. לכן, גם הוא הצטרף לתוצאה האופרטיבית: החזרת הדיון לבית הדין הרבני האזורי.
סוף דבר
כל שלושת השופטים, אף אם מנימוקים שונים, החזירו את הדיון לבית הדין הרבני האזורי. הרוב הבהיר: סמכות לפי סעיף 1 אינה אוטומטית. היא תיבחן לפי עומק הקשר לישראל, ולא לפי מקום דריסת רגל מקרית.
לאור פסק הדין, כל הליך גירושין שבו אחד הצדדים מתגורר בחו״ל, במיוחד כשמרבית הרכוש מצוי מחוץ לישראל – ייבחן מעתה במשקפיים חדשים.
הטענה בדבר "חוסר זיקה לישראל" אינה טענה טכנית יותר, אלא עשויה להיות טענה מקדמית מהותית, כזו שמכריעה איפה יתקיים ההליך.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
