"שלום ותודה שהצטרפתם ל'סיפורים מאחורי הסורגים': הפודקאסט הרשמי של שירות בתי הסוהר. הלא הוא שב"ס, ארגון הכליאה הלאומי של מדינת ישראל".
כך פותח אלעד זוהר, המנחה ומגיש הפודקאסט המשודר בספוטיפיי ובכל אפליקציות הפודקאסטים המוכרות. לצדו, כשחקנית חיזוק, יושבת ד"ר הדס סופר-שבתאי, ראש תחום השכלה ופיתוח אישי באגף משאבי אנוש של שב"ס, שהתגייסה לפני שמונה שנים לשירות מעולמות האקדמיה, ובכל התחנות בהן שירתה, נחשפה ל"אנשים מיוחדים המניעים את גלגלי הארגון, המבצעים את עבודתם בשקט ובצנעה". עכשיו היא יותר משמחה לחשוף את העשייה החשובה הזאת בפני הציבור.
"הרעיון להקליט פודקאסט לשב"ס", מספרת ד"ר שבתאי, נולד במסגרת פרס הנציבה לחדשנות 2022. את המיזם הגיש אגף מבצעים בשב"ס, בראשו עומד גונדר לואיס הירשברג, שחיפשו דרך להנגיש את שב"ס גם לציבור הרחב וגם לסגל שב"ס, בפלטפורמה שתאפשר קצת יותר העמקה וחיבור לאנשים ולסיפורים מהחצר האחורית של החברה הישראלית.
המיזם זכה בפרס וכך נולד הפודקאסט. נכון לעכשיו הוקלטו ארבעה פרקים:
"מלחמת חרבות ברזל – זירת הכלא"
"כשראש ארגון פשע נכנס לכלא"
"פיקוח על עברייני מין משוחררים"
"זמן תיקון – שיקום אסירים".
בהמשך יוקלטו פרקים נוספים, אך מדוברות שב"ס נמסר כי עדיין לא ידוע מה יהיו התכנים.
"כשראש ארגון פשע נכנס לכלא", הפרק השני והמרתק מכולם, הוא נושא מאד מורכב, מסובך, פיקנטי, שהציבור הרחב נחשף אליו רק בסרטים, בסדרות טלוויזיה, או דרך אייטמים בתקשורת. הפעם אפשר לשמוע סיפורים ממקור ראשון, שארגוני הפשע בישראל הם שגרת יומו ולחם חוקו.
באולפן מתארח גונדר משנה מיכאל דיאן, ראש מחלקת הפעלה בסוכנות המודיעין של שב"ס, הפותח צוהר להתמודדות עם ארגוני הפשיעה מאחורי הסורגים, כשכל תנאי מחייתם מנוהל תחת החטיבה בפיקודו. מדוברות שב"ס סרבו לשלוח לי תמונה שלו. הסיבה: "כי הוא איש מודיעין".
דיאן חושף טפח איך מנהל שב"ס את ארגוני הפשיעה בכלא, מה מעסיק ראש ארגון פשע שנכנס למאסר, איך נולד ארגון פשע על ידי "אדם כריזמטי במיוחד, שיודע לגרור אחריו אנשים", איך מונעים סגירת חשבונות מאחורי הסורגים, מה תפקידו כאיש מודיעין במפת הסכסוכים, ומדוע ההתמודדות עם ארגוני הפשע בישראל לא נגמרת עם הכנסתם מאחורי סורג ובריח.
"בשורה התחתונה", לטענת דיאן, "כל מה שמעניין את ארגוני הפשע זה כסף ואזורי שליטה. בלי כסף אין ארגון פשע". עיקר עיסוקם הוא מכוני ליווי (זנות), סחיטה באיומים – כולל ניסיונות לרצח ומעשי רצח, השתלטות על קרקעות ומחצבי מדינה, השתלטות על מכרזים, קווי הלוואות בשוק האפור, קווי חלוקה, מיחזור בקבוקים וכו'.
ארגון פשע מוגדר ככזה מ-100 אנשים ומעלה. בז'רגון הפשע הם מוגדרים "חיילים", אבל דיאן מגדיר אותם "שליחים". בעולם הערבי מדובר במשפחות של מאות אנשים ("כולל נכדים ונינים"). כשמבקשים ממנו דוגמאות לארגוני פשע, מעדיף דיאן לקחת רברס לשנות ה-70 ולאזכר את כנופיית הכרם, שמעיה אנג'ל והרצל אביטן. "אחרי שהדור הקודם הלך לעולמו, הגיע דור חדש. בעולם הזה אף פעם אין ואקום. תראו מה קורה בנתניה", מתמצת דיאן.
"נכון להיום, רוב ראשי ארגוני הפשע נמצאים בהפרדה, במטרה לצמצם כמה שיותר את הכוח שלהם", מעדכן דיאן את מפת ארגוני הפשע מאחורי הסורגים. "צריך להבין שאסירים מארגוני פשע קשורים לסכסוכים, וצריך לדעת איפה לשים אותם. אם קרה בלילה סכסוך מסוים בחוץ, אנחנו צריכים לשנות בפנים את מפת ההשמה. אנחנו בקשר הדוק עם המשטרה, שמעדכנת אותנו ואנחנו אותם. לפעמים אנחנו שמים אסיר בתא המתנה בעקבות סכסוך בחוץ, ומזיזים אותו ממחוז למחוז, כדי למנוע שפיכות דמים. צריך להיזהר גם בימים של ביקורים, כשמגיעות משפחות שמסוכסכות אחת עם השנייה".
"בסוף זה סיפור על תנאי מחיה שהוא קריטי בחיי אסירים מארגוני פשע, עד כדי כך שהם מוכנים להתאבד על זה", מציב דיאן את השורה התחתונה איך מתנהגים אנשים שיום אחד היו כל יכולים – יענו גדולים מהחיים – אבל לפתע ביום לא בהיר נגזל מהם החופש.
דיאן מאזכר סיפור, בלי שמות, על ניסיון לרצוח מפקד בית סוהר, שזרקו לו רימון על הבית בערב שישי, שאלמלא התפוצץ בידיו של זורק הרימון, היה מתפוצץ בגינת הבית ופוגע במשפחתו.
היה גם סיפור ירי על אשתו של קצין מודיעין במחוז מרכז, שבאותו זמן היה בכלל בתאילנד, וגם סיפור על אבטחה ואיומים על אנשי סגל של השירות, כולל עליו אישית. "הם יודעים איפה אתה גר, איפה הילדים שלך לומדים, איזה רכב יש לאשתך. צריך לזכור שיש בתוך בתי הסוהר 700-600 אסירים ששייכים לארגוני פשע, אין להם שום זכויות יתר מכול אסיר אחר, וזה שואב אותנו חזק פנימה, כי זה עיסוק שיש בו המון איומים", אומר דיאן, "פעם היו עבריינים עם כבוד שלא רצחו נשים וילדים. היום זה השתנה, כשרמת התעוזה רק עולה כל הזמן. פעם יהודים שלטו על ארגוני הפשע. היום ארגוני הפשע מתרכזים בעיקר במגזר הערבי, וההתמודדות איתם קשה בגלל חוסר במודיעין. היום יש גם התאגדות של ארגוני פשע ערבים ויהודים נגד שירות בתי הסוהר".
"בסוף אתה יכול לריב אתו על התא שלו, על המיטה שלו, על שיחה בטלפון, על קנטינה, אבל על כבוד אי אפשר להתפשר אתו, וצריך לדעת שלא דורכים לאסיר על הראש", מסכם דיאן.
קצינת תָקּוֹן בשב"ס: "לדרוש מאסיר לוותר על חיי הפשע, זה ויתור גדול מבחינתו"
בתחילת "זמן תיקון – שיקום אסירים", הפרק הרביעי של הפודקאסט, מתארחת סגן גונדר מאיה קזז, קצינת תָקּוֹן של מחוז דרום. לדבריה, היא מעדיפה את המילה תָקּוֹן – נגזרת של המילה תיקון – על שיקום, שלוקח למקום הרוס לגמרי ומעורר אסוציאציה אינסטינקטיבית לשיקום שכונות או שיקום בבית לוינשטיין.
בגדול, התוצאה הסופית של התיקון היא שהאסירים לא יחזרו יותר לבית הסוהר ויצליחו להשתלב בחברה בצורה מיטבית. זה אתגר ענק שהיא מתמודדת אתו כבר 24 שנה מתוך תחושת שליחות לכל דבר ועניין.
תקופת המאסר, שהיא קשה גם למי שנכנס בפנים בפעם העשירית וגם למי שנכנס בפעם הראשונה, היא לדבריה "גשר מחברה לחברה", שבסופו יביא את כולנו לחברה בריאה יותר.
קזז רואה בכל אסיר פוטנציאל לתיקון ותפיסתה הבסיסית היא של העצמה. לא של פטרונות. "לדרוש מאסיר לוותר על חיי הפשע, זה ויתור גדול מבחינתו, אבל הבחירה בשיקום, לטווח הארוך, משתלמת", אומרת קזז ומוסיפה כי הדרך לשיקום, ארוכה, מייסרת, עקלקלה, סיזיפית, עם המון עליות ונפילות.
לאורך כל הפרק משתפת קזז, כולל דוגמאות, בכל שלבי העשייה המגוונת של אנשי הטיפול בכלא, לצד האתגרים, התקוות ורגעי הנחת. כמו גם באכזבות בלתי נמנעות. אך קזז מעידה שאף פעם לא אמרה נואש.
בשורה התחתונה הסטטיסטיקה די מעודדת: 60 אחוז מהאסירים שיוצאים מבתי הסוהר לא חוזרים אליו יותר. קזז היתה רוצה, כמובן, אחוזי הצלחה הרבה יותר גבוהים, אך אלמלא עבודתם הנחושה והעיקשת של כל העושים במלאכת התיקון, המספרים היו יכולים להיות גם הרבה גרועים ובעבודה שלה מומלץ תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה.
לפודקאסט "סיפורים מאחורי הסורגים" – לחצו כאן
