בית המשפט לנוער בבאר שבע נאלץ להכריע בסוגייה רגישה: האם להשאיר ילד בן שנה אצל סבתו, או להעבירו למשפחת אומנה קבועה חסויה?
תחילת הפרשה כאשר תינוק כבן שלושה חודשים הובא על ידי אמו וסבתו לחדר המיון במרכז הרפואי סורוקה. צוות הרופאים זיהה סימנים קשים לחשד בהתעללות מתמשכת: דימום בראשו של התינוק, חתכים בפה ובלוע, שבר ביד והמטומות רבות בבטן. סריקת CT חשפה שברים בצלעות, ישנים וחדשים.
התינוק אושפז ומיד נפתחו הליכים משפטיים. הוא הועבר למשפחת קלט חירום.
למרות גילו הצעיר מאוד של התינוק, מהתיעוד הרפואי עלה כי מדובר בביקורו השלישי בחדר המיון. בכל אחד מהביקורים עלו סימנים מדאיגים לפגיעה ולהזנחה. בפעם השלישית היו אלו אמו וסבתו של התינוק שהביאו אותו לחדר מיון.
אם התינוק סיפרה על נסיבות הבאתו לסורוקה, כי "הוא בכה מאוד בידיים של הסבתא ולכן בן הזוג שלי לקח אותו לחדרו על מנת להרגיעו". היא הוסיפה כי היא ואמה שוחחו ושתו תה, "ופתאום בן הזוג יצא אתו מדמם".
דו"ח של הרווחה ציין כי כאשר הגיעו חוקרי השירות לסורוקה, האם סירבה לשוחח עימם ללא נוכחות הסבתא. האחרונה טענה כי בן זוגה של האם הוא "בחור טוב".
לאחר חודשים של חקירות והתרשמות מהמשפחה, בעקבות הממצאים והחששות לשלומו של התינוק, עובדת סוציאלית לחוק הנוער ביקשה מבית המשפט להעביר את הקטין ממשפחת קלט חירום למשפחת אומנה קבועה, תחת הגדרה של "רצף אימוץ חסוי".
מנגד, האם ביקשה שהסבתא (אמה) תוגדר כאומנת קרובים. עו"ד הגר קליין שמייצגת את האם טענה כי הסבתא עברה שינוי לטובה, וזכותה להיבחן על ידי גוף אובייקטיבי כמו מכון סאמיט ולא על ידי הרווחה המקומית, המכירה אותה היטב מהעבר. היא אף הציגה שני מסמכים, האחד מ-2014 על קורס ספרות שעברה הסבתא, והשני משנת 2009 המאשר כי השתתפה בתוכנית "הורות מודעת".
האפוטרופוס לדין, עו"ד שלומי הכהן, שלל את התאמת הסבתא, וטען כי מדובר במסמכים ישנים ובלתי רלוונטיים. "הקטין הגיע לחדר המיון עם חבלות מרובות. עובדת סוציאלית של בית החולים ציינה, שב-20 שנות עבודתה לא נתקלה בתינוק במצב כה קשה", אמר האפוטרופוס והוסיף כי גם כיום – אחרי כל מה שעבר -הפעוט "חזר שבור, לא זיהה את האם האומנת, בכה ללא הפסקה, ונרגע רק לאחר שהבין שהיא יציבה ונוכחת בחייו".
עוד הוסיף האפוטרופוס כי הסבתא, שטוענת כעת לכשירות, לא הצליחה לגדל את ילדיה שלה ובהם האם הביולוגית, אשר הוצאו אף הם מחזקתה בהחלטות שיפוטיות.
בפסק דין מנומק ולאחר סקירת החוק והפסיקה בנושא, השופטת מירב הרשקוביץ יצחקי קבעה כי יש להעדיף את המלצות ועדת התכנון והטיפול, לפיהן טובתו של הקטין – שבתקופת חייו הקצרה הספיק לחוות אשפוז עם פצעים ושברים בכל חלקי גופו – מחייבת את העברתו למשפחת אומנת קבועה.
"מצאתי שהוועדה שקלה כראוי את כלל ההיבטים ובעיקר את טובת הקטין", כתבה השופטת, "דווקא בשל העובדה שמדובר בגורמי טיפול מקצועיים מהקהילה, שלהם היכרות ומידע על הצדדים, ניתנה להם הסמכות להמליץ ולעתים אף להחליט בדיני נפשות אלו, ללא צורך בהכרח בבדיקת גורם אובייקטיבי נוסף".
השופטת לא התעלמה מהשינוי לו טוענת הסבתא, אך הבהירה שאין בו די וכי הסבתא אינה מתאימה לשמש כאומנת קרובים לתינוק: "המסמכים שהוצגו אינם מעידים על שינוי מהותי, אלא על השתתפות בעבר בקורסים ישנים. טובת הקטין מחייבת סביבה יציבה, בטוחה ובלתי משתנה. טובתו מחייבת העברתו בהקדם לאומנה קבועה כהמלצת הוועדה".
בסופו של דבר הורתה השופטת על העברת הקטין למשפחת אומנת רצף אימוץ חסויה, כדי לאפשר שמחד יעבור הקטין הליכי פרידה ממשפחת קלט החירום ומאידך בזמן זה תוכל האם להגיש ערעור.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
