
קונסטנטין אוליטין (35) היה צעיר אחרי צבא, שהסתבך גם בתיק פלילי וגם בחוב עתק למדינה, אחרי שהסכים להצעת חבר משפחה לרשום על שמו חברות, אשר בפועל שימשו כפלטפורמה להוצאת חשבוניות פיקטיביות, ובכך לשמש כ"קוף" עבור עברייני מס.
בשנת 2019 הורשע אוליטין בכך שהפיץ וקיזז בשלוש חברות שבבעלותו חשבוניות פיקטיביות בהיקף של 30 מיליון שקל, והיקף המע"מ שנעקץ מקופת המדינה היה מיליוני שקלים. טענתו כי שימש כאיש קש של נאשם אחר, שנרשם כשכיר בחברות, נדחתה, ועונשו נגזר: 30 חודשי מאסר.
סנגורו של הנאשם, עו"ד גיל עשת, הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז, במסגרתו ביקש גילוי ראיות חסויות ממשא ומתן שניהלו אוליטין ואחר עם המדינה למסירת מידע. עו"ד עשת טען שבהודעות החסויות מצויה הגרסה האמיתית לגבי מעמד הנאשם בחברות והעובדה ששימש כאיש קש שהופעל על ידי אחר, ולא כמנהל בפועל.
התביעה התנגדה להסרת החיסיון, ובסופו של דבר בית משפט המחוזי החליט להפחית תשעה חודשים מעונשו של אוליטין ולהעמידו על 21 חודשי מאסר, "בהתחשב בנסיבות יוצאות הדופן של התיק, שנובעות ממידעים וחומר החוסה תחת תעודת חיסיון".
כשנגמר ההליך הפלילי והצעיר השתחרר מבית הסוהר, הוא גילה כי מעכשיו רק מתחיל "המאסר הכלכלי" שלו. כתוצאה מביצוע העבירות, במע"מ הוציאו לו שומה אזרחית וכפל קנס ודרשו ממנו תשעה מיליון שקל. לאחר מכן השומה "רוככה" לחמישה מיליון.
אוליטין, רווק שעובד במפעל, ללא נכסים למימוש, עמד לפני עיקולים על כל משכורתו שעמדו להשבית את חייו, וביקש לזכות בהגנה במסגרת הליכי חדלות פירעון שיחייבו אותו בצו תשלומים קבוע, אבל יאפשרו לו מסגרת של השתכרות עצמית.
הממונה על חדלות פירעון במשרד המשפטים והנאמן, עו"ד חי פריד, ביקשו מבית המשפט לדחות את בקשת אוליטין ולהוציא אותו מההליך, מאחר שהחוב למע"מ שעומד על 4.5 מיליון שקל אינו בר-הפטר. לפי החוק, חוב שנוצר עקב ביצוע עבירות פליליות, אינו ניתן למחיקה באמצעות תשלום חלקי.
בנובמבר 2021, בית משפט השלום בנצרת קיבל את עמדת המדינה והנאמן, וביטל את הליך חדלות הפירעון, אך אוליטין הגיש ערעור באמצעות עו"ד רותי שמש, אשר התקבל.
בית משפט המחוזי החזיר את התיק לשלום כדי לתת הזדמנות לניהול מו"מ בין אוליטין לרשויות המס, בכפוף לכך שצו התשלומים שישלם יעלה לסך 1,200 שקל בחודש, לפחות. אבל המו"מ התפוצץ, לאחר שרשות המסים דרשה עוד תשלומים, והנאמן שוב המליץ על ביטול הליך חדלות הפירעון.
עו"ד שמש ביקשה מבית המשפט באופן חריג להשאיר את אוליטין תחת ההגנות, ולאפשר לו לשלם סכום חודשי ביחס להכנסתו, למרות היעדר האופק לפירעון החוב וחוסר האפשרות לאשר לו הפטר.
עו"ד שמש אמרה כי אם יבוטל ההליך, אין לצעיר תוחלת להתפרנס ולבנות את חייו תחת עיקולים, והדגישה כי הסתבך בגיל צעיר לאחר שנגרר על ידי אחרים, ומע"מ מבקש להענישו כל חייו. חוק חדלות פירעון שם דגש על שיקום כלכלי של החייב, ולפיכך הציעה לקבוע תוכנית שיקום, ללא הגבלת זמן.
רשות המסים שבה והביעה התנגדות, בטענה כי גם צו תשלומים קבוע ונמוך לא יאפשר לה להיפרע מהחייב.
השופטת ניסרין אסכנדר-מוסא מבית משפט השלום בנצרת קיבלה בהחלטה אמיצה את בקשת החייב להישאר בהליך חדלות פירעון, למרות שאין סיכוי לתשלום כל החוב, גם לא להפטר.
ברגיל, צו תשלומים במסגרת הליך חדלות פירעון נקבע לשלוש שנים ואחר כך נבחנת שמיטת חובות. אבל החוק מאפשר גם מתווה חריג של תקופת תשלומים ארוכה, ואף כזו שאינה מוגבלת בזמן.
השופטת כתבה: "אכן בעבר, בפקודת פשיטת הרגל לא היה נהוג להכניס חייבים אלו להליך כלל, בפרט שעה שמדובר ביצירת חובות כתוצאה מפעילות בלתי חוקית, אך גישה זו השתנתה עם הזמן וכיום התפיסה המקובלת הינה כי גם יחידים שיצרו את חובותיהם בחוסר תום לב זקוקים לשיקום ואין להותירם מחוץ להליך".
השופטת הוסיפה: "לא אוכל להתעלם מנסיבותיו הקשות של היחיד, בהיותו בחור שנקלע בגיל מאוד צעיר לתסבוכת פלילית וכלכלית שהוא עלול לגרור למשך כל חייו. שוכנעתי בדבר רצונו הכן והאמיתי של היחיד ושאיפתו להגיע לשיקום כלכלי. הוצאתו של היחיד מההליך משמעותה 'לזרוק' אותו ללולאה ללא מוצא, למצב שבו ימשיך את חייו עד סוף ימיו ללא אפשרות לנהל חיים כלכליים סבירים ואף לא חיים נורמטיביים, כאשר מצד שני, השארתו בהליך למשך כל ימי חייו תוביל לכך שהיחיד יעמוד בתשלומים חודשיים ראויים למשך כל ימי חייו, ישלם לנושים בהתאם ליכולתו הכלכלית וינהל במקביל חיים נורמטיביים ללא עיקולים והגבלות… זהו מקרה חריג וקיצון שמצדיק הפעלת אפשרות זו".
לדברי השופטת, "הוצאתו של היחיד מההליך ומתן אפשרות לרשות המס לגביית החוב בדרכים פוגעניות יותר, משמעותה להרוס את חייו של היחיד, ואיני יכולה להשלים עם תוצאה מסוג זה שהינה מנוגדת כליל לתכליות החוק".
עקב כך, נקבע כי החייב יחוייב בצו תשלומים קבוע של 1,200 שקל ללא הגבלת זמן.
רשות המסים הגישה לאחרונה ערעור לבית המשפט המחוזי, וטוענת כי פסק הדין יצר "מצב בלתי מתקבל על הדעת, בו יחיד אשר פעל במרמה קיבל סעד מקל מבית המשפט בדמות של פריסת תשלומים אין-סופית בסכומים זעומים, והלכה למעשה יופטר מחוב שנוצר במרמה".











