אי שם בנובמבר 2016 החלו להתקבל אצל גורמי ביטחון בכירים בהנהלת בתי המשפט דיווחים של שופטים ועובדים בהיכל המשפט בנצרת ובטבריה, לפיהם מתיקיהם האישיים ומארנקיהם נגנבו סכומי כסף שונים. בעקבות סדרת הדיווחים שיחד הצטברו לכדי תופעת גניבות, קצין האבטחה בהיכלי המשפט הללו החליט לבצע מספר פעולות: בין היתר, במכשירי הטלפון הסלולאריים של השופטים הותקנה אפליקציה (יישומון) שמאפשר צילום של העוברים ושבים בלשכותיהם. כמו כן, סומנו שטרות כסף שהיו ברשות השופטים.
החקירה הפנימית הולידה חשוד, שזהותו הפתיעה לא רק את קצין האבטחה אלא גם את השופטים ועובדי בתי המשפט כולם: התברר כי הגנב הוא לא אחר מאשר נורביי שפסו, שהיה אז אחראי משמרת מטעם משמר בתי המשפט בהיכל המשפט בנצרת. ממצאי החקירה הזו הם שהולידו לבסוף כתב אישום נגד שפסו.
בכתב האישום המקורי, וגם בכתב האישום המתוקן, צוין כי במסגרת תפקידו נהג שפסו להיכנס לאולמות המשפט בנצרת ובטבריה, ללשכות השופטים, למשרדי בתי המשפט ולחדרי העובדים, כשהוא נושא עמו מפתחות וכרטיס חכם אשר איפשרו לו להיכנס לאזורים אלו. כתב האישום המתוקן שהוגש לבית המשפט במסגרת הסדר טיעון כלל שמונה אישומים, שפירטו אירועים אשר התפרשו על פני תקופה של מספר שבועות, בין ה-11 במאי ועד ל-22 ביוני 2017. בשישה מהאישומים נטען כי הוא הסיג גבול בכך שנכנס ללשכות של מספר שופטים וגנב מהם ומעוזר משפטי סכומי כסף שונים. בשניים מהמקרים יוחסה לנאשם עבירה של פריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה. הסכום הכולל שאותו גנב הנאשם, לפי האישומים, עמד על כ-3,400 שקל.
לאתר פוסטה נודע כי בהתאם להסדר שנחתם איתו, לאחר הרשעתו בעבירות המיוחסות לו נשלח שפסו לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן, בין היתר במטרה לבחון אפשרות לביטול הרשעתו. התסקיר סיפר כי שפסו, כיום בן 26, נשוי טרי נעדר עבר פלילי, שירת בצה"ל שירות מלא, היה חייל מצטיין וכיום הוא לומד במגמה ללימודי הנדסה אזרחית בטכניון ועובד לפרנסתו. שירות המבחן ציין את ההתרשמות לפיה הנאשם מקבל אחריות מלאה למעשיו, ומביע צער וחרטה. הרקע לביצוע העבירות, כך לפי שירות המבחן, היה מצוקה כלכלית כתוצאה מהתמכרות להימורים. שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעה לאור גילו הצעיר של שפסו, היעדר עבר פלילי וההתרשמות לפיה מדובר באדם נורמטיבי שהרשעה עשויה לפגוע בעתידו התעסוקתי.
במסגרת הטיעונים לעונש, התביעה המשטרתית הדגישה את חומרת העבירות, שבוצעו תוך ניצול מעמדו של הנאשם והסמכויות שניתנו לו, וציינה כי ביטול ההרשעה אינה הולמת את חומרת העבירות וריבוין. לפיכך, היא עתרה למתחם ענישה של 12-24 חודשי מאסר בפועל, וביקשה לגזור עליו עונש ברף הבינוני-עליון של המתחם. הסנגור, עו"ד ח'אלד אבו אחמד, ביקש מנגד לאמץ את המלצת שירות המבחן.
“הנאשם, אשר היה מופקד על ביטחונם של עובדי בתי המשפט (ואף שימש כאחראי משמרת) פעל בסתר דווקא להרע להם, להיכנס למשרדיהם כאשר הם אינם מצויים בהם וליטול את רכושם", ציין השופט יוסי טורס בהחלטתו לדחות את הבקשה לביטול ההרשעה. "מדובר במעילה חמורה באמון שניתן בנאשם ובניצול ציני של הגישה החופשית לה זכה בבית המשפט מתוקף תפקידו, וזאת לצורך פגיעה באלו אשר על ביטחונם הוא מופקד. לכך יש להוסיף את מעמדו הבכיר וכי אין מדובר באירוע בודד אלא במעשים אשר חזרו על עצמם שמונה פעמים במשך מספר שבועות".
השופט הוסיף וציין כי "המעשים בהם הורשע הנאשם הם פרי מסכת עבריינית מתוכננת היטב תוך תעוזה רבה. בחלק מהאישומים אף צוין במפורש כי הנאשם הבחין שהשופט מצוי באולם ונכנס ללשכתו כדי לגנוב ממנה רכוש. הנאשם אף חזר על מעשיו מספר לא מבוטל של פעמים ומובן שיש כך משום נסיבה לחומרה".
השופט טורס הוסיף כי מתחם הענישה צריך בין שלושה חודשי עבודות שירות ל-18 חודשי מאסר בפועל. "במקרה זה יש להעדיף לדעתי את שיקולי השיקום בעניינו של הנאשם", הוסיף השופט, "הוא קיבל אחריות מלאה למעשיו בהזדמנות הראשונה ואף חשף מיוזמתו מקרים נוספים בהם היה מעורב, והביע חרטה כנה… הנאשם השתלב בהליך טיפולי והדיווח בעניינו חיובי. כן הבאתי בחשבון את השפעת ההליך הפלילי על הנאשם כגורם המפחית סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק בעתיד, כפי שציין שירות המבחן. לכך יש להוסיף את המלצת שירות המבחן ואת ההתרשמות החיובית מהנאשם ותפקודו".
יחד עם זאת, השופט סבר כי עונש של עבודות לתועלת הציבור (של"צ) "אינו מבטא נכונה את חומרת העבירות ואת עוצמת כישלונו של הנאשם". עונש של עבודות שירות, קבע השופט, מבטא נכונה את חומרת המעשים מחד, ומביא בחשבון את סיכויי השיקום מאידך. לפיכך, השופט החליט להסתפק בעונש של שלושה חודשי עבודות שירות, חמישה חודשי מאסר על תנאי, והעמדתו של שפסו בפיקוח שירות מבחן למשך 12 חודשים. כמו כן הוא קבע כי יפצה שבעה מקורבנות הגניבות, בסכומים שנעים בין 100 ל-1,500 שקל.
