מה דינו של אסיר עולם שאין לו כיס עמוק לשלם פיצוי של שני מיליון שקל למשפחת הנרצח המנוח?
בית משפט העליון דן במסגרת בקשות רשות ערעור בשני מקרים בהם ועדת שחרורים מיוחדת סירבה לקצוב את עונשים של אסירי עולם, רק מסיבה אחת:
הם לא שילמו את הפיצויים שהוטלו עליהם לשלם למשפחות הנרצחים.
בספטמבר 2023 דווח באתר "פוסטה" כי ועדת השחרורים המיוחדת בראשות השופט ציון קאפח, ובעקבותיה גם בית משפט המחוזי, דחו את בקשת פרנסואה אבוטבול לקצוב את מאסר העולם שלו, למרות שחלפו אז 17 שנים מעת שרצח את רענן לוי בן ה-18 ליד מועדון בשפיים בשנת 2006.
לידיעה, מאז שחולפות שבע שנים מתחילת מאסר עולם, ועדת השחרורים המיוחדת מוסמכת להמליץ לנשיא לקצוב את תקופת המאסר, 30 שנות מאסר או יותר.
קציבת העונש היא גם תנאי לחופשות ולתחילת הליכי שיקום ומתן אופק כלשהו לאסיר עולם.
אבוטבול הגיש את הבקשה באמצעות פרקליטיו – עורכי הדין דוד יפתח, ד"ר איתן פינקלשטיין ומאור שגב.
הוועדה המיוחדת בראשות השופט קאפח עיינה בחוות דעת חיוביות של גורמי הטיפול בשב"ס, אשר ציינו כי האסיר אבוטבול השתתף בקבוצות טיפוליות.
הדו"חות גם ציינו את שיפור התנהגותו של אבוטבול בבית הסוהר, היעדר עבירות משמעת, היעדר מידעים שליליים וירידה באבחון המסוכנות.
אבל, ועדת השחרורים התעלמה מכל ההאבחונים החיוביים וסירבה לבקשת אבוטבול רק מסיבה אחת כאמור: הוא לא שילם את הפיצוי בסך שני מיליון שקל, בו חויב בעקבות תביעה אזרחית שהגישה נגדו משפחת המנוח רענן לוי. הוועדה קבעה: "לאחר שהאסיר יחל בסילוק משמעותי של הפיצוי ויכנס למתווה מסודר של סילוק הפיצוי עד תום, ניתן יהיה לחזור ולשקול את בקשתו".
בעקבות החלטת הוועדה הגיש אבוטבול עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז, אך גם השופטים מיכל ברנט, שמואל בורנשטין ועמית מיכלס סירבו להורות על קציבת עונשו.
שופטי המחוזי כתבו: "אי-תשלום הפיצוי מלמד כי החרטה לוקה בחסר".
סנגוריו של אבוטבול הגישו בקשות רשות ערעור על ההחלטה של המחוזי לבית משפט העליון.
לטענתם, נדרש בירור עקרוני של הסוגיה, ובמקרה של אבוטבול לאור ההתקדמות שעבר האסיר בהליכים טיפוליים, והשיפור שלו בפן ההתנהגותי והשיקומי.
הסנגורים ביקשו מבית המשפט העליון לקבוע, שאי-פירעון פיצוי לנפגעי העבירה לא יהיה שיקול מכריע, אשר ימנע קציבת עונש של אסיר עולם.
עורכי הדין טענו במיוחד כי יש להבחין בין פיצויים שנקבעים בהליך פלילי, לבין כאלה שנפסקים בעקבות תביעה אזרחית של הקורבנות.
בעוד שבמשפט פלילי מוגבל סכום הפיצויים לתקרה של 258 אלף שקל לאדם – בהליכי תביעה אזרחית אין מגבלה, ולחובת האסיר יכול להפסק פיצוי של מיליוני שקלים כמו במקרה הזה.
עורכי הדין פינקלשטיין, יפתח ושגב טענו כי בהתחשב באפשרויותיו המוגבלות של האסיר להשתכר בשב"ס – ההבדל בין סוגי הפיצויים משמעותי ביותר.
מאחר שסכום הפיצויים האזרחי הוא גדול, הוא עשוי להפלות לרעה אסירים ללא נכסים.
בהקשר זה טענו הסנגורים, כי למשפחת אבוטבול אין את היכולת הכלכלית שהיתה לה פעם, ולמעשה היא ירדה מנכסיה – הן בעולם העסקים והן בסצינה הפלילית של ארגוני הפשיעה.
מעבר לרצח של הדוד האגדי פליקס אבוטבול, ורצח בן הדוד פרנסואה אבוטבול, בן הדוד אסי אבוטבול שייבדל לחיים ארוכים מרצה מאסר ממושך.
אביו של האסיר פרנסואה, צ'רלי אבוטבול, שלח יד בנפשו לפני עשור על רקע הירידה מנכסיו, לחצו לכתבה על "הנכסים האבודים של צ'רלי אבוטבול".
הסנגורים בקשו להדגיש בהקשרים אלה, כי לאסיר העולם או למשפחתו אין יכולת לשלם את הסכומים שהוא נדרש להם בתביעה האזרחית, וגם מתווה תשלומים חלופי שהציע – נדחה.
הסנגורים ציינו לפיכך, כי סירוב הוועדה לקציבת העונש הוא אבסורדי, מאחר שהוא מונע מאבוטבול להתקדם לאגף שיקום, מה שמרחיק אותו מאפשרות להשתלב בתעסוקה במסגרת שב"ס, לקבל שכר ולפרוע תשלומים על חשבון החוב למשפחת המנוח.
המקרה של פטר גפן
בקשת רשות הערעור של פרנסואה נדונה על ידי שופטי העליון במשותף עם בקשת רשות ערעור שהוגשה בנסיבות דומות על ידי אסיר עולם נוסף מנתניה – פטר גפן, אחד ממקורבי משפחת אבוטבול בימי הזוהר.
גם בקשת גפן לקצוב את מאסר העולם שלו סורבה על ידי ועדת השחרורים המיוחדת ובית המשפט המחוזי, בשל אי תשלום פיצוי לנפגעי העבירה כפי שנקבע בהליך הפלילי בלבד – 258 אלף שקל.
פטר גפן הורשע ב-2012 בשוד ורצח דודתה של אשתו דאז, אסתר דזינדזיחאשווילי (62) מנהריה.
כאמור, מדובר באחיו של איציק גפן, יד ימינו לשעבר של אסי אבוטבול.
האח איציק היה בעלים של צ'יינג' ברחוב המסגר בתל אביב ונרצח בשנת 2011.
בשנת 2016 הפקיד פטר גפן 20 אלף שקל בקופת הפיצוי לבנותיה של המנוחה, ומאז ועד 2020 לא העביר סכומים נוספים.
לאחר מכן, הוא הגיע להסדר עם המרכז לגביית קנסות ולפיו היה אמור לפרוע בתוך שלוש שנים את כל החוב, ובינתיים היה עליו לשלם 1,000 שקל מדי חודש.
פטר עמד בתשלומים החודשיים אבל לא הצליח להתארגן לפירעון כל החוב, והיתרה רק תפחה עם חשבון הריבית ועומדת על חצי מיליון שקל.
גם במקרה שלו, חוות הדעת הסוציאלית שהוגשה לוועדה לקציבת מאסרי עולם, קבעה כי הוא עבר כברת דרך טיפולית ושמר על אורח חיים יציב בכלא.
עו"ד מורן נירשברג דרורי ועו"ד גיל שפירא, המייצגים את גפן מטעם הסנגוריה הציבורית, טענו כי כי קציבת עונשו תשמש מנוף להמשך התהליך הטיפולי-שיקומי.
ועדת השחרורים המיוחדת סירבה לקצוב את העונש מאחר שגם גפן, לתפיסתה, "לא פועל בנחישות מספקת להסדרת תשלום הפיצוי לנפגעות העבירה".
גם בית המשפט המחוזי בנצרת עמד על החלטה זו.
החלטות
נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, קיבל באופן נדיר יחסית את שתי בקשות רשות הערעור (בר"ע) שהוגשו על ידי אבוטבול וגפן, והורה לדון בהן במשותף מאחר שמדובר בנושא עקרוני הדורש התייחסות רוחב.
השופטת דפנה ברק ארז והשופטים נעם סולברג ודוד מינץ דנו בערעורים לגופם, והוציאו פסק דין המקבל את טענות המערערים.
"אי-תשלום פיצויים אינו יכול לשמש כשיקול בלעדי ומכריע לדחיית בקשה לקציבת עונש… אין מדובר בתנאי סף", הדגישה השופטת ברק ארז, "אנו סבורים כי נתונים בדבר הליך טיפולי שעבר האסיר, התנהגות טובה, חרטה שהביע על המעשים, הם חלק מאותן נסיבות אישיות שעל הוועדה המיוחדת להביא בחשבון.
השופטת ברק ארז הדגישה: "שאלת תשלום הפיצוי עשויה להוות אינדיקציה למידת החרטה שמביע האסיר, ואולם חרטה, נטילת אחריות, הפנמת הנזק – יכולות לקבל ביטוי פרקטי בתשלום הפיצוי רק כאשר לאסיר אכן יש מקורות כספיים שהוא נמנע מלעשות בהם שימוש.
"ככל שהפיצוי לא שולם, או שולם בחלקו, על הוועדה לבחון את הסיבות העומדות מאחורי אי-התשלום… תוך התחשבות במצבו הכלכלי של האסיר ובנסיבותיו האישיות", נכתב בהחלטה, "בנוסף, עליה להתחשב בהבדלים הרלוונטיים בין פיצוי שנפסק במסגרת הליך פלילי, לבין פיצוי שנפסק במסגרת הליך אזרחי".
"עמידה נוקשה יתר על המידה על החובה לשלם פיצוי, בנסיבות שבהן לאסיר אין אפשרות כלכלית לעשות זאת, כמוה כענישה נוספת בשל עוני. לפיכך, בחינת תשלום הפיצויים צריכה להיעשות בהתחשב ביכולותיו של האסיר. בהקשר זה על הוועדה להביא בחשבון, בין היתר, את יכולת ההשתכרות של האסיר בכלא, את הנכסים והמקורות הכספיים האחרים שעשויים לסייע לו, כמו גם את המאמצים שעשה על מנת לשלם למשפחתו של הקורבן", קבעה השופטת.
בנוסף, לדבריה, "על הוועדה להתחשב בגובה סכום הפיצוי… ייתכנו מצבים שבהם האסיר החל לשלם את הפיצוי האזרחי, או עשה מאמץ לתשלום, אך טרם השלים חלק משמעותי בו בשל סיבות מובנות, הקשורות בין היתר למצבו הכלכלי וליכולת השתכרותו בתקופת המאסר. לפיכך, בחינת תשלום הפיצויים צריכה להיעשות ביחס ישיר ליכולותיו של האסיר ולא ביחס לגובה הסכום הכולל".
פסק הדין קובע כי "מצב שבו האסיר עשה מאמצים מצידו לתשלום הפיצויים, עשוי להניח את הדעת, אף אם החלק ששילם מסך הפיצוי שנפסק לחובתו אינו משמעותי… וזאת בשל מצבו הכלכלי".
שופטי העליון הורו לוועדת השחרורים המיוחדת לחזור ולבחון את עניינם של אבוטבול וגפן, ברוח קביעתם כי סוגיית הפיצויים איננה הסוגייה המכריעה.
בנוסף, שופטי העליון קובעים בפסק הדין כי יש להתקין נוהל מפורט לוועדות הממליצות על קציבת מאסרי עולם – שיפרט את כל השיקולים שעליהן לשקול, משום שהחוק המתייחס אליהן די אמורפי, ו"בשים לב לצורך שמירה על אחידות ושוויון בין אסירים".
