ב-27 בדצמבר הוגש כתב אישום נגד זכי עראף (34) ממעיליא על החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.
לפי כתב האישום, עראף נסע אחרי חצות בכביש 89 בסמוך ליישוב גוש חלב, כאשר מתחת לכסא הנהג החזיק אריזה של קוקאין במשקל 98 גרם.
בנוסף נתפס על גופו כסף מזומן בסכומים שונים של 760 יורו, 140 דולר, 20 דינר ירדני ועוד 150 שקלים.
לפני שבוע התקיים בבית משפט השלום בקריית שמונה דיון בבקשת התביעות להאריך את מעצרו עד תום ההליכים.
התובעת טענה כי לנאשם ארבע הרשעות קודמות, כשבאחת מהן ריצה 28 חודשי מאסר על עבירות אלימות ועל כן טענה למסוכנות.
התובעת הפנתה גם לתסקיר שלילי שהתקבל ב-5 בפברואר. קצינת המבחן פסלה אף את המפקחות שהוצעו לפיקוח וקבעה שאינן יכולות לשמש כגורם סמכותי, על כן לא המליצה על שחרור הנאשם למעצר בית.
הסנגור עו"ד רונן חליוה הציע לקבל תסקיר משלים שיבחן הידוק הפיקוח ואיזוק אלקטרוני. הסנגור טען כי עמדת שירות המבחן התבססה על "הקושי של הנאשם לערוך התבוננות", ועמדה זו מנוגדת להלכות שקבע בית המשפט העליון, לפיהן אין זה מתפקיד שירות המבחן לחלץ הודאה מנאשמים בהליך המעצר.
שופטת בית משפט השלום דוניא נסאר העדיפה את עמדת התביעה "נוכח מסוכנותו של הנאשם ועברו הפלילי". השופטת ציינה כי שירות המבחן העריך ש"קיים סיכון לא מבוטל להישנות התנהגות עוברת חוק מצידו של הנאשם".
בנוגע להצעת הסנגור לפיקוח אלקטרוני, אמרה השופטת כי "איזוק אלקטרוני הוא לא חזות הכל, ולרוב הוא אינו אלא רכיב משלים למפקחים אנושיים שהם העיקר". לפיכך, הורה בית משפט השלום על הארכת מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים.
עו"ד חליוה הגיש ערר, וביום שני (19 פברואר) התקיים דיון בבית משפט המחוזי נצרת בפני השופט ערפאת טאהא. הסנגור הציג שני מפקחים נוספים, להידוק מערך הפיקוח והציג שורה של תקדימים. מנגד, נציגת המדינה שבה על הטענה כי חלופת המעצר אינה מאיינת את המסוכנות.
השופט טאהא חלק על החלטת בית משפט השלום וכתב כי "הכמות שנתפסה בידי העורר אינה גדולה במיוחד, אף שלא ניתן לזלזל בכמות של 97 גרם קוקאין. מדובר בעבירת אחזקה שלא לצריכה עצמית, שאינה נמצאת ברף החומרה הגבוה ביותר בקשת עבירות הסם. על כן, נסיבות ביצוע העבירה אינן שוללות שחרורו של העורר לחלופה באיזוק אלקטרוני".
השופט קיבל את טענת ההגנה כי העבר הפלילי של הנאשם בעיקרו ישן, וציין כי "אין המדובר בנאשם הנטוע בעולם הפשע".
כן התקבלה טענת ההגנה כי מסקנות התסקיר מבוססות על נתונים לא רלוונטיים. השופט ציין כי "קביעת התסקיר לקיום סיכון לא מבוטל מבוססת על הכחשתו של העורר וסירובו לערוך 'התבוננות ביקורתית', אולם עצם העובדה שהעורר כופר במיוחס לו אינה צריכה לפעול לרעתו במסגרת הליך המעצר".
השופט טאהא מתח ביקורת על "בית משפט קמא אשר לא היה רשאי להתנות הזמנת תסקיר בעניינו של העורר בוויתור הסניגור על טענה מטענותיו, וללא קשר לעמדת הסניגור בשאלת קיומן של ראיות לכאורה".
השופט סיכם: "על אף השורה התחתונה בתסקיר, שאין בה המלצה על שחרור, אין המדובר בתסקיר השולל כל אפשרות לחלופה.
"סוף דבר, הערר מתקבל והדיון יוחזר לבית המשפט קמא (השלום) על מנת שישמע את המפקחים החדשים המוצעים, ובמידה כי הם ראויים – יורה על מעצרו של העורר באיזוק אלקטרוני, תוך קביעת תנאים נלווים כפי שיראה לנכון".
