תביעה כספית הוגשה על ידי בני זוג נגד הרב שעימו התקשרו בהסכם לעריכת טקס חופה וקידושין.
תאריך החתונה נקבע באחד מימי השישי של חודש יוני, בשעות הצהריים.
לטענת בני הזוג, הרב התרשל והפר באופן יסודי את ההסכם, בין היתר בגלל שהגיע באיחור ניכר לחופה שהתקיימה ברחובות. זאת ועוד – הוא ערך אותה באופן חובבני, מבזה ומזלזל, לא ערך מספר טקסים כפי שסוכם ואף זייף, לטענתם, את הכתובה בכך שרשם בה על דעת עצמו את סכום הכתובה – ללא ידיעתו, אישורו והסכמתו של הבעל.
בכך, נטען, "החריב" הרב להם ולאורחיהם את הטקס והללו נאלצו להמתין תחת שמש קופחת, בסבל רב ואף לקצר את מסיבת החתונה.
בתביעה שהגישו לבית משפט השלום בראשון לציון דרשו התובעים סך של 200,000 ₪ כפיצוי עבור עוגמת הנפש, הסבל והנזקים אשר נגרמו להם ואשר ילוו אותם, לטענתם, לעד בזיכרונם.
הרב, שיוצג ע"י עו"ד גד שהרבני, הכחיש את טענות בני הזוג, בהדגישו כי שירותיו ניתנו בהתנדבות וכי מלכתחילה לא התחייב להגיע עד השעה 13:00 אלא בין השעה 13:00 לשעה 13:30.
אם וככל שאיחר לטקס החופה, טען, הרי שאיחורו הסתכם בדקות ספורות. עוד טען להגנתו, כי הטקס נערך כהלכתו, כדת משה וישראל וכי אין לבני הזוג להלין אלא על עצמם משבחרו לערוך את טקס החופה, בצהרי היום בקיץ הישראלי הלוהט.
בחלוף כשלושה חודשים ממועד עריכת החופה ובשל פניית התובעים בתלונה למועצה הדתית, הרב התנצל בפניהם ואף הציע להם פיצוי סמלי, שאותו סירבו בני הזוג לקבל.
השופטת קרין וישינסקי קיבלה את התביעה באופן חלקי. נקבע, כי הרב הפר הן את חובת הזהירות המוטלת עליו כלפי בני הזוג והן את ההסכם שנכרת ביניהם.
"לאירוע מסוג חתונה יש לוחות זמנים מסודרים שעל הרב לעמוד בהם, כדי להבטיח את הצלחת האירוע והנאת האורחים. זאת ביתר שאת, כאשר מדובר באירוע הנערך בצהרי יום שישי, שממילא זמנו קצוב", כתבה השופטת בפסק הדין (19.8).
עוד ציינה השופטת וישינסקי, כי הרב הגיע לאחר השעה 13:30 על אף שהאורחים הוזמנו לקבלת פנים בשעה 11:30 ולטקס החופה בשעה 12:30.
בהקשר זה קיבלה השופטת את טענת הרב, כי יש להטיל על בני הזוג רשלנות תורמת משבחרו להזמין את האורחים לשעות הצהריים החמות ביותר, מבלי לקחת בחשבון את האפשרות שהחופה תחל בשעה 13:00 או מעט מאוחר יותר.
השופטת הוסיפה והדגישה את החשיבות, ההתרגשות והשמחה האופפים את יום החתונה.
"מדובר באחד האירועים המשמעותיים ביותר בחייו של אדם… בני זוג המתכננים את חתונתם מבקשים ליצור אירוע ייחודי ובלתי נשכח, ולצורך כך הם נערכים לו זמן רב מראש", נכתב בפסק הדין ונקבע, כי משסמכו בני הזוג על הרב שיגיע בשעה היעודה, נגרמו להם עוגמת נפש וחששות אשר לקיום הטקס והמשך האירוע.
השופטת וישינסקי סברה, כי היעדרותם של טקס כתיבת הכתובה וקניין סודר וטקסי ברכת התעטפות בציצית ושהחיינו על הטלית – תרמה אף היא לעוגמת הנפש.
עם זאת נקבע, כי כל אלה לא גרמו לפגיעה בתקפותם של הקידושין. אשר לכתובה, נקבע כי הבעל אכן חתם על הכתובה, בטרם נכתב הסכום עליה, אולם לא נקבעו מסמרות בדבר מקור ידיעתו של הרב את הסכום שכתב.
כך או אחרת, מהמסמכים שהוצגו עלה כי הכתובה תקפה לכל דבר ועניין.
לעניין גובה הפיצוי, נקבע כי עיון בפסיקה דומה מעלה כי דרישת הפיצוי של בני הזוג מופרזת. זאת ביתר שאת בשים לב לכך, כי איחורו של הרב היה לכל היותר 40 דקות ובשים לב לרשלנותם התורמת של בני הזוג שבחרו להתחיל את האירוע ב-11:30 מבלי לאפשר לאורחיהם להיכנס לאולם האירועים הממוזג.
עם זאת, השופטת לא הקלה ראש בהיעדרותם של חלק מהטקסים שאמור היה הרב לערוך כמו גם לחשיבותם של טקסים אלה לבני הזוג, אשר ביקשו את קיומם.
לפיכך נקבע, כי הרב ישלם לבני הזוג סכום כולל של 13,000 ש״ח, בתוספת הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
