התבוננות

אז מה היה לנו השנה?
שנה שרוב ההומו ספיאנס על פני הפלנטה יעדיפו להשליך למרתף ולשכוח מקיומה (קורונה וזה).
האמת, שאני לא – לי דווקא היתה שנה טובה.

אומרים, שבכל יום אחרי גיל 30, הופכים לחכמים ופיקחים יותר, מסכימה. תוסיפו לזה ימי התבוננות פנימית בחסות מגיפה עולמית שתילמד בספרי היסטוריה, בום.
תש"פ הייתה עבורי ברמה האישית נפלאה, עם הרבה שיעורים טובים, קשים, פוקחי עיניים, שיעורים על המקצוע, על חבריי למקצוע, על לקוחותיי (עוד לא גיליתי מי שלח את מס הכנסה אליי למשרד…), ועוד. מכל שיעור גדלתי, למדתי, החכמתי, התעצמתי, התפרנסתי, התפרסמתי.

האמת היא, שגם ימי הסגר בחודש מרץ השנה היו לי טובים. התחברתי לעצמי, בישלתי, אכלתי טים טם טבול בקפה הפוך, שתיתי יין, הרביתי באמבטיות מלח ועשיתי אהבה. לדעתי אנחנו צריכים אחת לשנה "סגר להתבוננות" מין סגר כזה של להתחבר לעצמנו, לעשות סטופ מהעולם והלקוחות והפקקים בכבישים.
האם כל אזרח ישראלי יכול להרשות לעצמו "סגר התבוננות"? לא.

בניגוד למרבית מדינות העולם על מנהיגיהם שהוכיחו סוג של אחריות כלפי האזרחים, הקורונה לימדה אותנו שאנחנו חיים במדינה מלאה בשחיתות, סיאוב, נפוטיזם (פרוטקציה), אגואיזם ואנוכיזם.
נוכחנו לגלות עד כמה ערבות הדדית וסיוע הומניטרי הם הרי גורל ומושיעים עבור השכבות החלשות בישראל. נוכחנו לגלות עד כמה אזלת ידה של המדינה והממשלה הביאו רבים מאיתנו לכדי אבדון כלכלי וחברתי, העמקת השסע הדתי חילוני, גילויי אלימות מימין ומשמאל, ומניפולציות לרוב, כמובן.

כאמור, אני יכולה להרשות לעצמי סגר התבוננות גם כעת כשהחליטו קברניטנו על סגר בגרסת חלם, אבל החד הוריות כבר שולחות לי הודעות בפייסבוק שאין להן מטרנה וטיטולים והן אינן יכולות להרשות לעצמן להתבונן בעצמן, הן חייבות לשרוד את היום כדי להאכיל את ילדיהן מחר, כך גם אותו ניצול שואה מבאר שבע שהתקשר למשטרה וזעק " שכחו אותי".

לכן, כשאני מתעוררת בבוקר אני אומרת תפילת "מודה אני", על שהתעוררתי, על השפע, על העצמאות הכלכלית והאישית, על המשפחה, על הבריאות, ועל הטור הזה שאני כותבת.
השנה גם למדתי שהתמזל מזלי (חמסוש), כי יש סביבי כאלו שהתפרקו לרסיסים, כולל קולגות למקצוע המכובד שנאלצנו להתרים עבורם סיוע כספי.
אז אימרו מודה אני בכל בוקר, עשו מדי פעם סגר התבוננות עצמית כדי לחשב מסלול מחדש, וכמובן עשו אהבה לא מלחמה.
שלכם,
הפוסקת