נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, השופט מנחם פינקלשטיין, קבע כי יחידות התביעה המשטרתית, בפיקודו של תת ניצב דדו זמיר, אינן מיידעות כראוי חשודים בעבירות מסוג פשע על זכויותיהם.
הנציב מציין, כי הם אינם מיודעים בזכותם שיתקיים להם שימוע בטרם הגשת כתב אישום ועל זכותם לקבל מתובע משטרתי את פירוט החשדות והעובדות המיוחסים להם, כמו גם את עיקרי חומר החקירה, כדי שיתקיים שימוע אמיתי.
הנציב פינקלשטיין דן בפגמים בהליכי השימוע של התביעה המשטרתית, בעקבות תלונה שהגיש עו"ד פנחס פיני פישלר. בעקבות קביעות הנציב, הודיעה חטיבת התביעות במשטרה, כי היא מקבלת את המלצת הנציב ותפעל מיידית לשינוי הנהלים ליידוע חשודים על זכותם לערוך שימוע אפקטיבי כחוק.
עו"ד פישלר הלין על כך שמרשתו, חשודה בתיק פלילי, קיבלה "מכתב יידוע" בסיום חקירה נגדה על כך שהתיק הועבר לעיון תובע – אבל בשונה מהנהוג בפרקליטות, התובע המשטרתי לא שלח לחשודה מכתב יידוע שני, לאחר שקיבל החלטה עקרונית על הגשת כתב אישום ועל זכותה לעיין בחומרי החקירה ולערוך שימוע מלא בשלב זה.
חובת היידוע של חשודים מוסדרת בחוק ובהנחיית יועמ"ש וקיימות שתי אפשרויות:
א. עריכת שימוע מידי: מסירת הודעה לחשוד כאשר התיק מועבר לרשות התובעת; אז החשוד יכול להגיש טענותיו בכתב תוך 30 ימים – אבל מדובר בשלב שבו תובע טרם עיין בחומר וטרם החליט בכלל אם יש להגיש כתב אישום.
בנוסף, בשלב זה החשוד עדיין אינו מקבל את חומר החקירה, כלומר הגשת טענות החשוד בשלב זה פחות אפקטיבית.
ב. אפשרות השימוע המאוחר: בהנחיה המקורית נקבע שאם החשוד מבקש זאת, תימסר לו הודעה נוספת (מכתב יידוע שני) לאחר שתובע סיים לעיין בחומר וקיבל החלטה עקרונית להגיש הגשת כתב אישום. שימוע כזה הוא השימוע האפקטיבי המתבצע לאחר שחשוד קיבל את ליבת חומרי החקירה.
מתברר שהפרקליטות, בעקבות ביקורת קודמת של הנציב, מקיימת את שני שלבי היידוע ושולחת לחשודים שני מכתבים – הראשון כאשר התיק מגיע מהמשטרה לפרקליטות, והשני כאשר פרקליט קובע שישנן די ראיות להגשת כתב אישום (בכפוף לשימוע).
לעומת זאת, יחידות התביעה המשטרתית עד היום לא מוסרות "מכתב שני" ולא מיידעות את החשוד על זכויותיו המלאות – אם כי התביעה המשטרתית מסרה במענה לנציב כי היא כן מעדכנת חשודים "בטלפון או בדוא"ל" לאחר שקיבלה החלטה עקרונית להגיש כתב אישום.
הנציב מנחם פינקלשטיין לא היה שבע רצון מתשובות התביעה המשטרתית וקבע כי אין בהן די. הנציב כתב, כי התלונה של עו"ד פישלר מוצדקת ו"מדגישה את הפערים וההבדלים אשר השתרשו בין התנהלות הפרקליטות להתנהלות המשטרה בנושא זה".
הנציב הדגיש: "מכתבי היידוע הנשלחים על ידי התביעה מציגים בפני חשודים אפשרות אחת בלבד והיא: קיום שימוע מיידי, מבלי להזכיר את חלופת השימוע המאוחר לאחר שתתגבש כוונה להגיש נגדם כתב אישום".
הנציב מבהיר: "כך, בניגוד לתיקי פרקליטות, חשוד המקבל מכתב יידוע לידיו בתיק המתנהל על ידי התביעה המשטרתית, עלול לסבור בטעות כי כבר התקבלה החלטה להגיש נגדו כתב אישום, וזאת כאשר התביעה טרם החלה לבדוק את התיק ולמעשה התיק אף לא הגיע לעיון תובע… מלבד הטלטלה הקשה שעלולה להיגרם בעקבות כך לשגרת החיים של חשודים אלה, הרי שניתן להניח כי רבים מהם מזדרזים לפנות לקבלת שירותים משפטיים, על כלל ההוצאות הכלכליות הכרוכות בכך, או מכינים בעצמם את טיעוני השימוע – כאשר בסופו של דבר ייתכן שהתיק ייסגר ממילא".
הנציב קבע, כי אין בסיס להבחנה בין הליכי השימוע המנוהלים על ידי הפרקליטות לבין אלה המנוהלים על ידי המשטרה. הוא ציין, כי על יחידת התביעות של המשטרה להסביר במכתב היידוע לחשוד את כל זכויותיו, לרבות קבלת חומר החקירה ועיקרי החשד לאחר שתובע יסיים לעיין בחומר, והחלופות העומדות לו לקיום שימוע , כדי שיוכל לכלכל צעדיו בהתאם.
פינקלשטיין, אשר היה שופט מוערך, סגן נשיא בית המשפט המחוזי מרכז ולפני כן פרקליט צבאי ראשי (פצ"ר), כתב כי מדובר בפגמים משמעותיים: "מכתב היידוע הנשלח לחשוד בתיקי משטרה אינו מפרט מידע על אודות עיקר העובדות וטיב החשדות. על בסיס מכתב לקוני זה, נדרש החשוד לנמק בקשתו מדוע יש להימנע מהגשת כתב אישום נגדו, וזאת מבלי שאף נזכרת בפניו האפשרות לעיין בחומרי החקירה…. עדכון בדרך זו של חשוד שאינו מיוצג עלול להותירו בחוסר הבנה מלאה של המצב המשפטי ולהוביל להיעדר ניצול זכויותיו כראוי".
על כן המליץ הנציב לראש חטיבת התביעות במשטרה לפעול לתיקון הנוהל, ולשנות את נוסח היידוע על מנת להעמיד חשודים על זכויותיהם באופן מלא ולאפשר להם לקיים שימוע מלא. התביעה המשטרתית תפעל ליישם ההמלצות.
