בית משפט המחוזי בתל אביב דן בעונשן של שתי נאשמות שעבדו כמנהלות משמרת במשרד הליווי "אוליגרך", שפעל במשך עשור (2010-2021) והביא נשים מרוסיה לעבודה בזנות בישראל.
ה"משרד" פעל באמצעות אתרי אינטרנט, שפרסמו את שירותי הזנות בתעריף שנע בין 900-1300 שקל לשעה. נהגים הסיעו את הנשים לבתי הלקוחות ולבתי מלון וגבו את האתנן – שהועבר למנהל העסק ארתור נזרוב, אשר נדון בחודש יולי האחרון ל-30 חודשי מאסר וחילוט של מיליון שקל.
כעת, בית המשפט דן בעניינה של ויקטוריה מיכאלוק (46) שעבדה כמנהלת בעסק, תחת נזרוב, במשך 11 שנים; ובעניינה של יוליה גוטניק שעבדה כאחראית משמרת במשך שלוש שנים.
שתי הנאשמות קיבלו פניות מלקוחות, נקבו במחיר שירותי המין, ניהלו מעקב שוטף אחר ה"הזמנות", היו בקשר שוטף עם הנהגים של ה"משרד", תיאמו את המפגשים בין הנשים ללקוחות וערכו רישומים מדויקים של ההכנסות.
הנאשמות השתתפו גם בגיוס נשים מרוסיה ואוקראינה, התכתבו איתן, שלחו להן מידע על העבודה בזנות בישראל, סיפרו להן כי נערך "סינון לקוחות" כך שהלקוחות הם "אנשי עסקים עשירים", וכי מדובר ב"משרד המוביל בישראל שגובה את המחירים הכי גבוהים, מעסיק את הבנות הכי יפות ותמיד יש עבודה רבה".
מנהלות המשרד קיבלו את שכרן מתוך דמי האתנן ועל פי הודאתן, סרסרו בנשים רבות.
מיכאלוק הורשעה על פי הודאתה בניסיון לגרום לעזיבת מדינה לשם זנות, סרסרות (ריבוי עבירות), סיוע לפרסום שירותי זנות, עבירות מס הכנסה ועבירות הלבנת הון.
גוטניק הורשעה על פי הודאתה בסיוע לניסיון לעזיבת המדינה לשם זנות וסרסרות (ריבוי עבירות), וסיוע לפרסום שירותי זנות.
לפי תסקיר שירות המבחן, ויקטוריה מיכאלוק עלתה בגיל 17 מאוקראינה והיא אקדמאית: בעלת תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה ותואר שני במנהל עסקים ברוסיה.
התסקיר הראשון שלה היה שלילי: "בלטה נטייה לתפיסה עצמית קורבנית, מזעור חומרת המעשים, צמצום חלקה והשלכת האחריות על המעסיק והמצוקה הכלכלית".
בהמשך, הנאשמת החלה להשתתף בקבוצה טיפולית ושירות המבחן שינה את הערכתו: "מגלה נכונות לבחון לעומק את בחירתה בסרסרות לאורך שנים".
הנאשמת הצעירה גוטניק, רווקה בזוגיות, עלתה לישראל מרוסיה בגיל 15 לבדה במסגרת פרויקט נעל"ה. התמודדה עם זרות ובדידות, פרנסה עצמה מגיל 17 ותיארה מקרים רבים של ניצול מצד מעסיקים, על רקע קשיי השפה ותמימותה. יחד עם זה, בצבא שירתה כסמלת מבצעים.
יוליה גוטניק הסבירה את בחירתה לעבוד כפקידה ב"משרד ליווי" כדרך להעלות את רמת ההשתכרות, וטענה שבתחילה לא ידעה במפורש במה עוסק המכון. כאשר הבינה, בחרה שלא לעזוב משום שהעבודה סיפקה עבורה יציבות כלכלית.
לדבריה, הצעת העבודה היתה עבורה בבחינת "חבל הצלה", שכן היא הגיעה בתקופה של עייפות וייאוש מול עבודות בשכר מינימום וללא אופק תעסוקתי. בנוסף, ויקטוריה המבוגרת יותר, היוותה לה משענת רגשית.
קצינת המבחן בסך הכל התרשמה לחיוב מ"יכולת ההישרדות המרשימה" של גוטניק אשר שמרה על "רצף יציב במסגרות חיים – לימודים, תעסוקה, זוגיות" מאז עלתה לארץ, וההמלצה שניתנה היתה להעדיף שיקולי שיקום.
פרקליטות מחוז תל אביב ביקשה מנגד להטיל עונשי מאסר על שתי הנאשמות "מתוך תפיסה שיש להילחם במי שמפיק רווחים מהתעשייה. הנאשמות היוו חלק ממנגנון 'משומן היטב' של עסק לכל דבר ומוקמו במדרג הגבוה, שלולא תפקידן המקום לא יכול היה להתנהל", טענה נציגת המדינה עו"ד מרדית שיבאן פרקל.
הסניגורית של מיכאלוק , עו"ד סתיו הלפרין, ביקשה להקל עמה: לדבריה "לא הייתה לנאשמת שליטה על ההתנהלות במקום ולא קיבלה החלטות עסקיות – היא פעלה מתוך פחד מנאשם 1 (ארתור נזרוב)". עוד טענה הסנגורית, כי שכרה של מיכאלוק היה נמוך – "היא לא התעשרה ולא גרפה כסף לכיסה, אלא חייבת כיום מיליון שקל לבנקים וחובות אחרים".
הסניגורית של גוטניק, עו"ד תרצה קיש, ביקשה להבחין בינה לבין ויקטוריה, הדגישה את התיקונים המשמעותיים בכתב האישום (הורשעה ב"סיוע לניסיון לגרום לעזיבת מדינה" – עבירה בדרגת חומרה נמוכה יותר). עוד היא ציינה, כי גוטניק הצטרפה לעסק שפעל למעלה מעשור, כאשר הכללים כבר נקבעו על ידי נזרוב והנאשמת ויקטוריה מיכאלוק.
גוטניק עצמה אמרה, כי עשתה "טעות חייה" מתוך חוסר ידע ובשל העובדה שהייתה "צעירה ולבד".
השופט שמואל מלמד כתב, כי מידת האשמה של מיכאלוק גבוהה יותר – פעילות עבריינית לאורך 11 שנים, ומנהלת בעלת תפקיד משמעותי במערך. מידת אשמתה של גוטניק נמוכה יותר, מעורבותה הוגדרה כסיוע בלבד במעמד זוטר.
השופט גזר על מיכאלוק 18 חודשי מאסר בפועל וחילוט וקנס של כ-70 אלף שקל.
על גוטניק נגזרו תשעה חודשי מאסר בעבודות שירות, בנוסף לחילוט כסף שנתפס בחשבון וקנס בסך 10,000 שקל.
